יום הולדת לאמא

יום הולדת שמח לבתי שרון

"אתה יודע שלאמא יש בשבת יום הולדת?" שואלת סבתא.

אביב סופר: רביעי, חמישי, ששי, שבת. עוד ארבעה ימים.

"ונכין לאמא עוגה?" שואלת סבתא. "כן", עונה אביב.

"ואני אהיה ילד טוב", אומר אביב, "אני לא ארגיז את אמא ביום ההולדת." אביב חושב עוד קצת ואומר: "זה רק יומיים".

"רק יומיים תהיה ילד טוב?" שואלת סבתא.

"ביום ראשון אני עוד אהיה טוב לאמא", אומר אביב.

סבתא אומרת שיום ההולדת מתחיל כבר ערב קודם. אביב שואל את סבתא באיזה שעה בדיוק מתחיל יום ההולדת של אמא, כי הוא רוצה לדעת מתי הוא צריך להתחיל להיות ילד טוב.

סבתא אומרת שיהודים מתחילים לחגוג ערב קודם, כי ככה כתוב בתורה: "ויהי ערב, ויהי בוקר", אבל אמא אומרת שהיא חוגגת לפי התאריך הלועזי. סבתא אומרת: "אז מתחילים בשתים-עשרה בלילה."

"רק שאביב לא יישאר ער עד שתים-עשרה בלילה" חושבת סבתא לעצמה אבל היא לא אומרת את זה בקול רם. סבתא אומרת לאביב: אם אתה רוצה להיות ילד טוב, הדבר הכי חשוב זה שתלך לישון בזמן."

אביב מאד רוצה להיות ילד טוב, אבל מה לעשות, הוא מאד רעב. בבוקר הוא לא כל כך רעב, אבל בערב, כשצריך ללכת לישון, אביב נהיה מאד רעב.

" אני רוצה תפוח" אומר אביב, וסבתא מביאה לו תפוח חתוך לארבעה חלקים כמו שהוא אוהב.

"אני רוצה גם שניצל", אומר אביב. בדיוק נשאר בקערה עוד שניצל אחד אחרון. אמא מניחה אותו בצלחת של אביב, וסבתא הולכת לשטוף ידיים.

"סבתא", נוזף אביב: "לא חתכת לי את השניצל."

אביב אוהב שהשניצל חתוך לריבועים וככה נוח לו לאכול.

"סליחה," אומרת סבתא, וחותכת את השניצל לריבועים. "ואת הגזר אתה לא רוצה?"

אביב אוהב מאד לאכול גזר, וסבתא חותכת לו את הגזר למקלות דקים.

אביב אוכל את השניצל ואת הגזר, אבל הוא עדיין רעב. הוא מבקש לאכול פיתה, אבל הפיתה כבר לא טרייה. סבתא מציעה להכין לאביב סנדוויץ' מחלה טרייה. סבתא חותכת את הקרום החום שמסביב לחלה, כי אביב לא אוהב אותו. הוא אוכל רק את החלק הלבן של החלה. בין פרוסות החלה אביב מניח כמה פרוסות נקניק ואז הוא אומר: "אבל סבתא, יש למטה עוד קרום."

סבתא לוקחת סכין וחותכת את החלה יפה יפה מסביב, ואביב אוכל את כל החלה עם הנקניק. "מה לא עושים בשביל להישאר עוד קצת ער," אומרת אמא.

"עכשיו אני רוצה בננה", אומר אביב.

אמא כבר מתרגזת: "תלך כבר לישון". אבל אביב לא רוצה לישון. הוא הולך למטבח ובוחר לו בננה גדולה, מקלף ואוכל אותה.

"עכשיו אני רוצה עוד בננה", אומר אביב. עכשיו גם אמא וגם סבתא מתרגזות.

"די כבר," אומרת סבתא. בסוף תכאב לך הבטן." ואמא אומרת: "לך תצחצח שיניים".

אביב מצחצח שיניים והולך למיטה, וסבתא באה לתת לו נשיקה ולומר לו לילה טוב.

"אבל לא אמרת חלומות פז," אומר אביב. "חלומות פז," אומרת סבתא, "חלומות מתוקים ושינה מתוקה, רק תלך כבר לישון."

אמא וסבתא חוזרות לשבת בסלון. "אני צמא", צועק אביב מהחדר. "אני רוצה סודה".

"אז בוא תשתה סודה, עוד יש לך סודה בכוס." אביב שותה סודה וחוזר למיטה.

אבל אביב עוד לא נרדם. "אני צמא", הוא שוב צועק. "אפשר עוד סודה?"

"בגלל שאכלת נקניק אתה צמא", אומרת אמא. "הנקניק הזה מאד מלוח."

אביב שותה עוד סודה. "עכשיו לך כבר למיטה," אומרת אמא.

אבל אביב עוד לא נרדם. "אפשר עוד סודה?" הוא צועק.

"למה אתה צועק כל הזמן?" כועסת סבתא. אם אתה צמא תיקח את הכוס שלך ותשתה. אתה כבר ילד גדול."

אביב שותה עוד סודה ובינתיים אמא נהיית מאד עייפה והולכת לישון במיטה.

"יש!" אומר אביב. "גם אמא הולכת לישון".

אמא נרדמת וגם אביב סופסוף נרדם, וגם התפוח והשניצל והגזר והנקניק והבננה בבטן של אביב נרדמים והוא כבר לא צמא כל הזמן. סבתא מביטה בשעון ורואה שכבר שתים-עשרה בלילה, שעת חצות, ויום ההולדת של אמא בדיוק מתחיל. איזה מזל שאביב כבר ישן, חושבת סבתא. כי כשאביב ישן, הוא הכי ילד טוב.

ותיכף גם סבתא תלך לישון ותחלום חלומות פז.