מסרסר בדם

 

כפי שכבר כתבתי כאן, מלכתחילה לא האמנתי שהמתקפה באיראן התבצעה ממניעים בטחוניים, והייתי משוכנעת שמדובר במניעים פוליטיים – שמירה על שלמות ממשלתו של נתניהו והישרדותו בשלטון, לאור האיום החרדי לפזר את הכנסת אם לא יחוקק חוק שיפטור חרדים מגיוס. כעת מתברר שאפילו לא מדובר באינטרסים פוליטיים, אלא באינטרס אישי לגמרי – חתירתו של נתניהו לביטול משפטו. במקום להתאמץ להזים את ההאשמות, דבר שפחות עולה בידיו, מבקש נתניהו לנצל את מעמדו וכוחו הפוליטי, כולל נגישותו לנשיא ארצות הברית, כדי לבטל את משפטו. כמובן שנתניהו יכול היה לבקש עסקת טיעון מקלה, אבל אז היה צריך להודות לפחות בחלק מההאשמות, לחזור בו מטענתו שהתיקים תפורים ואינם אלא רדיפה פוליטית, ולפרוש מכהונת ראש הממשלה, ונתניהו איננו רוצה לפרוש, הוא רוצה להישאר ראש ממשלה עד יום מותו ועד כמה שהדבר תלוי בו, גם אחרי המוות. לכן הוא מחפש דרך לביטול משפטו שאיננה קיימת בחוק הישראלי הקיים, ולצורך זה גייס גם את נשיא ארצות הברית.

מלחמה שנובעת מאינטרסים פוליטיים איננה מוסרית, אבל יש לה הצדקה חלקית בכך שהיא מייצגת מדיניות של מחנה פוליטי שלם, שבחר בממשלת הזוועות הנוכחית, ומוסיף עדיין לתמוך בה, למרות האסונות שהמיטה על ישראל. אבל שימוש בסמכויות השלטון כדי לשלוח חיילים אל מותם, ולהפקיר חטופים אל מותם, ולחשוף את תושבי ישראל לאיומי מוות והרס בתיהם ורכושם, לצרכים אישיים לגמרי, זו רמה של רשעות, שפלות וציניות שקשה היה לצפות לה אפילו מנתניהו. מה אפשר לחשוב לאור הקמפיין שהשיק טראמפ לביטול משפטו של נתניהו, שניכרות בו היטב טענותיו של נתניהו עצמו אודות התביעות נגדו, על המלחמה הקטלנית בעזה, ואפילו על התקיפה באיראן, שהציבור הישראלי שילם בגינה מחירים כה כבדים? שחיילינו נשלחים למשימות שוא סיזיפיות של פיצוץ בתים ומנהרות, ולעתים מאבדים את חייהם או נפצעים קשה, שלמעלה מארבעים חטופים שנחטפו חיים נרצחו, ואלה שנותרו בחיים עוברים עינויי תופת, הכל כאמצעי לחץ לביטול משפט נתניהו? הרי אם זו אמת, ראוי נתניהו לשבת בכלא עד יומו האחרון, ולהיענש בחומרה גדולה בהרבה מכפי שייענש על קבלת טובות הנאה מבעלי עניין. האם נתניהו מסרסר בדם חיילים, חטופים ואזרחים בתמורה לביטול משפטו?

אבי בר-אלי כותב בThe Marker Week ביום ו' האחרון: "האם החיילים בעזה נלקחו כבני ערובה עד לחנינה?" ועוד הוא כותב: "כל כך הרבה אמהות שבעקבות הציוץ של דונלד טראמפ בליל רביעי תוהות האם חנינה לנתניהו תוכל להשיב את בניהן מעזה בשלום, האם זו העסקה שעליה היו צריכות ללחוץ מלכתחילה – ולא על עסקה מול חמאס." כמה נאלח הטיעון שטראמפ חוזר עליו, כאילו המשפט מונע מנתניהו לחתור לעסקה. והרי נתניהו כבר חתם על עסקה עם החמאס, שחלקה הראשון יצא לפועל: שחרור עשרים וחמישה חטופים חיים ושמונה חללים. הוא כבר חתם על נסיגה מציר פילדלפי ומעזה כולה תמורת השבת שאר החטופים, אבל במקום להמשיך בעסקה הפר אותה, סירב למשא ומתן על נסיגה מעזה, ושוב הפקיר את החטופים לסבל אינסופי וסכנת מוות בפעם המי יודע כמה. לא המשפט מנע ממנו להשיב את כל החטופים ולסיים את המלחמה, אלא שיקוליו הפוליטיים והאישיים, להישרדות אישית ופוליטית על חשבון דמם השפוך של החיילים, החטופים, האזרחים המתים, הפצועים, הנפגעים בגופם וברכושם, שלא לדבר על תושבי עזה שמתים בעשרות מדי יום. כל מה שנדרש כעת מנתניהו הוא לבצע את העסקה שכבר נחתמה, ובתור התחלה לסגת מציר פילדלפי ןלהכריז סופסוף על סיום המלחמה.

הציוצים של טראמפ לביטול משפט נתניהו, לא רק שאינם מדברים בזכותו של נתניהו, אלא הם מנסחים נגדו כתב אשמה נורא על סרסרות בחיי אדם לצורך ביטול משפטו ועל ניצול לרעה מחריד של מעמדו כראש ממשלת ישראל לפגיעה קשה בעצמאות מערכת המשפט וביחסי החוץ של המדינה. זו התנהגות מחרידה ונפשעת שאין עליה סליחה ומחילה.