יום שלישי, 3 בספטמבר 2013

לאחי שלא יתייאש



בערב שנה חדשה אמורים לשמוח, אבל לאחי קשה לשמוח, כי מחלתו קשה מאד, וכשאומרים שנה טובה הוא מתקשה להאמין בכך. גם אני הייתי עצובה מאד ואפילו להגיד לאנשים שנה טובה לא היה לי חשק, ואחר כך אמרתי מתוך נימוס, והשתדלתי שזה יישמע אמיתי. ואמרתי לאחי שנה טובה ושנינו היינו עצובים מאד ורציתי לשמח את אחי אבל הוא רחוק ולא יכולתי לחבק אותו, רק אמרתי לו שאבוא אחרי החג, ואביא שטרודל תפוחים, זו העוגה האהובה עלינו. במקרר של סבתא שפרה תמיד היו פרוסות של שטרודל תפוחים על צלחת. זה היה שטרודל פשוט מבצק פשוט ותפוחים וקצת סוכר, אבל הטעם שלו היה תמיד מחוז חלומותינו. אם אני מצליחה לשחזר אותו אני מרגישה כאילו עשיתי מסע בזמן, ואני מרגישה אושר, כאילו חזרתי לבית סבא וסבתא ולילדוּת. בכל פעם שאני באה לאחי הוא רוצה לקחת אותי לבית הקפה של יוליוס מיינל שזו רשת אוסטרית שמגישים שם שטרודל טעים וקפה משובח, אבל עוד לא הזדמן לנו ללכת לשם. אבל אחרי החג אבוא לאחי ואביא לו שטרודל תפוחים עם דבש וקינמון ונאכל אותו ביחד. ואני רוצה להגיד לאחי שלא יתייאש. פתאם מתוך המחשבות צפה לי האימרה שאפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל יתייאש מן הרחמים. בעצם חז"ל אמרו שאפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים, שהכוונה היא אותו הדבר, שלא להתייאש ולא לאבד תקוה ולהאמין ברחמי שמיים. ואני רוצה להגיד לאחי שלא יתייאש בבקשה ושלא יפסיק לקוות לטוב ולהאמין שתהיה לו שנה טובה, כי לתקוה ולאמונה יש כוח גדול, ואני מאמינה בכוח הזה, ואינני רוצה להתייאש מן הרחמים, ואני מאחלת לאחי שנה טובה ושלא יתייאש מן הרחמים, ולכל האנשים החולים והסובלים אני מאחלת גם כן שנה טובה ושלא יתייאשו מן הרחמים, ולכולנו לכל האנשים החולים וגם הבריאים אני מאחלת שתהיה לנו שנה טובה ושלא נתייאש מן הרחמים, ואני מבקשת שתהיה לנו תקוה.