בגלל עיתון

היום עלה בדעתי, שנתניהו הודיע הפעם מראש שבשום אופן הוא לא יקים ממשלת אחדות, לא בגלל שהוא ניצח בבחירות ויכול להקים ממשלה עם סיעות הימין האחרות והחרדים, אלא בגלל שזה מה ששלדון אדלסון דרש ממנו, לסלק מהממשלה את כל מי שהצביע בעד האיסור על חלוקת עיתונים בחינם. הרי זו היתה כנראה הסיבה שנתניהו פיטר את לפיד ולבני מהממשלה ופיזר את הכנסת והלך לבחירות, בשביל להציל את עיתון "ישראל היום" ואת האינטרסים של שלדון אדלסון, וכשהחוק המכונה "חוק ישראל היום" עבר בכנסת, נדמה לי רק בקריאה טרומית, ראיתי את נתניהו כועס כמו שלא ראיתי אותו בחיים כועס, ממש כולו האדים מכעס, ואז הוא פיטר את לפיד ולבני, ואף אחד לא הבין על מה ולמה הוא מפרק את הממשלה והולך לבחירות, אבל רבים שיערו ואף אני ביניהם, שכדי להציל את "ישראל היום", שמשרת לא רק את האינטרסים של נתניהו, אלא גם את האינטרסים של שלדון אדלסון, שהוא אויבו המושבע של ברק אובמה ונלחם באובמה בחירוף-נפש, ולמרות שלכאורה אף אחד לא יודע את זה בוודאות, כולם מבינים ששלדון אדלסון היה מעורב בהזמנה של נתניהו לקונגרס, ושברק אובמה שונא את נתניהו לא רק בגלל מה שנתניהו עושה בישראל, אלא בגלל שנתניהו הוא בן חסותו הנאמן של שלדון אדלסון, שהוא יריבו הגדול והנחוש ביותר של אובמה.

מצד שני, נוני מוזס תמך בהרצוג ולבני ולא הירשה לעיתונאים שלו לכתוב נגדם כי הם הבטיחו לו שהם יעבירו חוק נגד חלוקת "ישראל היום" בחינם, כדי לעזור לנוני מוזס, ש"ישראל היום" פגע בתפוצה של עיתונו "ידיעות אחרונות", וגם קיצץ את כנפיו מבחינות מסוימות, כי הוא כבר לא מונופול רב-עוצמה כפי שהוא היה. בתמורה לעזרה של לפיד והרצוג ולבני נגד "ישראל היום", "ידיעות אחרונות" ניסה לעזור למתנגדים לביבי בבחירות, ואפילו אחרי שנתניהו ניצח ניצחון די גדול, ב"ידיעות אחרונות" כתבו בכותרת "הישג להרצוג, ניצחון לנתניהו", שאותי זה הצחיק. עכשיו אני חושבת שאולי גם זה שלפיד הודיע שנתניהו לא יהיה יותר ראש ממשלה קשור גם לדברים שלפיד והרצוג ולבני סיכמו עם נוני מוזס לפני הבחירות.

אם כל מה שאני חושבת נכון, ותודו שיש הרבה ראיות נסיבתיות לכך שזה נכון, זה אומר שהלכנו לבחירות לא בגלל המצב הביטחוני, ולא בגלל המצב הכלכלי, ולא בגלל אינטרסים של אזרחי ותושבי מדינת ישראל, אלא בגלל המלחמה בין נוני מוזס לשלדון אדלסון, שלעת עתה הסתיימה בנוק-אאוט של שלדון אדלסון לנוני מוזס, שגם ברק אובמה נפגע ממנו, אבל זה עוד לא הסוף, כי ברק אובמה עדיין בזירה והוא ידאג להחטיף לנתניהו כמה אגרופים בתקוה שגם שלדון אדלסון ייפגע מהם, בעוד אדלסון חוגג את ניצחונו של נתניהו, ואובמה מלקק את הפצעים שלו ושל הרצוג ולבני. אולי בכלל גם החיבור בין הרצוג ולבני היה בכלל רעיון של נוני מוזס, כדי שהם יגיעו לשלטון ויעזרו ל"ידיעות אחרונות" להילחם ב"ישראל היום". אבל עכשיו שנתניהו ניצח הוא מזמין לישראל את בן החסות השני של שלדון אדלסון, יו"ר בית-הנבחרים ג'ון ביינור הרפובליקני, שהזמין את נתניהו לקונגרס, ונתניהו לא יזמין את הדמוקרטים שהחרימו אותו, כי הוא רוצה להראות לאובמה שהוא לא שם עליו כי שלדון אדלסון כבר סידר לו תמיכה מהרפובליקנים, ואזרחי ישראל סידרו לו עוד כהונה בבחירות. ואובמה רוצה לתמוך בהכרה באו"ם במדינה פלשתינית, כדי להראות לנתניהו שיש דברים ששלדון אדלסון לא יכול לסדר לו, או אולי כן. אנחנו עוד צריכים לחכות ולראות. אדלסון, שהוא איל הימורים, מהמר על נתניהו. קודם הוא הימר על מיט רומני לנשיאות ארצות-הברית והפסיד, ולפני זה הוא הימר על מועמד רפובליקני אחר וגם הפסיד, ואז הוא הימר על נתניהו וניצח. אובמה הימר על הרצוג ולבני והפסיד ועכשיו הוא מאד מעוצבן, אז אולי הוא יכיר במדינה פלשתינית כדי להתנקם בנתניהו ובייחוד כדי להתנקם בשלדון אדלסון.

אולי המחשבות שלי לא נכונות, אבל אולי הן כן נכונות, וזה מעלה את השאלה מה המקום שלנו, של אזרחי ישראל, למי בכלל אכפת מאיתנו. הלכנו לבחירות שלא רצינו ולא היינו צריכים בגלל עיתון, ומערכת הבחירות התפתלה לכל מיני כיוונים לא צפויים בגלל עיתון, ורבנו עם נשיא ארצות-הברית בגלל עיתון, ותקום לנו ממשלה בשביל עיתון – וגם לו קמה לנו ממשלה אחרת זה היה בגלל עיתון - ואולי אפילו תקום מדינה פלשתינית בגלל עיתון. אולי לא, מי יודע. אני דוקא בעד מדינה פלשתינית, אבל חשבתי שזה צריך לקרות בשביל שיהיו חיים טובים יותר ליהודים שרוצים מדינה יהודית קטנה אבל טובה ודמוקרטית, וגם יהיו חיים יותר טובים לפלשתינים שיוכלו לחיות במדינה עצמאית, ויהיו פחות מלחמות ופחות מות ואסון ויהיה יותר טוב לכולם, והצטערתי שנתניהו נבחר כי הוא לא ידבר עם הפלשתינים וימשיך לדכא אותם ולהילחם בהם שזה עצוב מאד בשבילי. ועכשיו אני לא יודעת מה לחשוב כשנדמה לי שהכל קורה בגלל עיתון של איל הימורים ששונא את נשיא ארצות-הברית ומהמר על החיים שלנו ועל נתניהו שגם הוא מהמר על החיים שלנו וגם היריבים שלו דואגים לעצמם ומהמרים על החיים שלנו, ומה אנחנו? אנחנו שמקווים ודואגים ובוכים ולפעמים גם מתים, אנחנו רק ניצבים בהצגה של כמה אנשים חזקים ועשירים שקשורים זה לזה או נאבקים זה בזה ומשסים גם אותנו זה בזה למטרתם, אנחנו רק קלפי הימורים במשחק שלהם, והם מערבבים אותנו ומחלקים אותנו ומסדרים אותנו על לוח המשחק וחובטים בנו אלה באלה, אבל לאף לא אחד, לאף לא אחד מהם אכפת מאיתנו, ולו במעט.