יידיש

עברית היתה השפה שבה גידלוני

יידיש השפה שבה אהבוני

סלחתי לגרמנית בגלל שנבללה ביידיש

כששמעתי גרמנית עלתה בי היידיש

כשדיברתי גרמנית עלתה בי היידיש

לימים לעגו לי: אינך יודעת גרמנית אלא יידיש

מתחת לגרמנית היתה תמיד היידיש

אמרתי פִינף אוּנד צְווֹנְצִיק וּצְוֵוי מוּל ביידיש

שמעתי את סבתא נאנחת רִיבּוֹנֵי של עוֹיְלֶם

ואמרתי ריבונו של עולם בעברית

ריבונו של עולם הצילנו בעברית אמרתי

ובטלפון ניגן קולה של סבתא:

אַלֶעס אִין אוֹרדנוּנג? הכל בסדר?

אלעס אין אורדנונג הכל בסדר ענתה לה אמא

וסבתא אמרה הָעִיקֶר הבריאות,

וטעמה מן המרק בקצה כף העץ, מעווה את פניה,

מפטירה "נִישְׁט בֶּסוֹנְדֶרְס" ומוסיפה מעט מלח.

בבית ניחוח מרק של עוף ותבשיל בשר עם כוסמת

במקרר קערה עם פרוסות של שטרודל

ועוד קערה עם גְּרִיוֶעלַאך - שומן אווזים למרוח על לחם.

חשוב שתדעו, לבנותיי אני אומרת,

כשהשמש תלויה בצמרות העצים השבת נכנסת

כששלושה כוכבים זוהרים בשמיים השבת יוצאת.

למה זה חשוב, הן שואלות

למה זה חשוב

מי זה עוד מונה את הימים והשעות על פי כוכבים ושמש

ומדוע אין לך דבר מועיל ללמד או לעשות?

ומדוע אינך מוציאה ישן מפני חדש

ןמדוע בביתך הכל ישן מאד?

כי אני אשה מהעולם הישן ויש לי כוכבים ויידיש בחלומות

ואין לי טלפון נייד. אני לומדת מהילדים את החדשות,

ואני שחה לנפשי כמו סבתא זיכרונה לברכה:

ריבונו של עולם, גֶעפֶערלִיך, גֶעפֶערלִיכֶע נַיֶיעס, געפערליך,

ובעברית אני אומרת לעצמי: לא לאבד תקוה.

אוּן תִּקְוֶה אִיז מאַן טוֹיט –

בלי תקוה הבן-אדם מת.

הערה: ניקדתי על פי הניב הגליצאי של היידיש שדובר במשפחתי.