שופטים חדשים

לפני יותר מעשרים שנה היה אבי, יוסף מרגלית, נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה. בשנת 1996 פרש לגימלאות, ושלושה חודשים מאוחר יותר, יום לאחר שסיים לכתוב את פסק-דינו האחרון, פגעה בו מכונית והוא נהרג במקום. חשבתי עליו הרבה השבוע כשדיברו על בחירת השופטים, ובמיוחד כשהודלפה אמירה שיוחסה לשופטים מבית המשפט העליון, שהשופט אלרון לא קורץ מהחומר של בית המשפט העליון, אמירה שהשר משה כחלון וחברת הכנסת נורית קורן שגם היא עורכת-דין ועוד הרבה אנשים חשבו שהיא מתייחסת למוצאו העיראקי של השופט אלרון ובכל מקרה טוב שמיהרו להדוף אותה, אבל אני חשבתי שאולי גם על אבי, שהיה ממוצא אשכנזי, אמרו בדיוק אותו דבר. השתייכות ואי-השתייכות הם עניינים מאד עדינים. לא תמיד יודעים להסביר על פי אלו אמות-מידה פוסקים מי שייך ומי לא, מי בחברה ומי לא, וגם שופטי בית המשפט העליון אוהבים שמי שמצטרף שייך לחבורה, לפי אותן אמות-מידה שבני החבורה תמיד יודעים לזהות, ולמי שאיננו בחבורה הן בגדר נעלם. אבי תיעב את השופט אהרון ברק והתיעוב היה ככל הנראה הדדי. אבי היה קומוניסט, בנם של איכרים פשוטים מהמושבה בנימינה, והראשון מבני משפחתו שלמד באוניברסיטה. אני מניחה שזה הפך אותו לאדם מאד שונה מאהרון ברק, שנולד בקובנה לאב עורך-דין ולאם מורה, ניצל בנס מהשמדה ועלה לארץ והיה ועודנו פרופסור למשפטים. אבי אפילו לא סיים רשמית את לימודי הכלכלה והערבית באוניברסיטה, ולמד משפטים בבית-הספר למשפטים של המנדט, ובכך הסתיימו לימודיו. אבי חשב תמיד שכשופט עליו לעזור לעניים ולחלשים נגד העשירים והחזקים. זו היתה השקפת עולמו, והוא אמר שבית-המשפט הוא שירות לציבור, וזה מה שבית המשפט צריך לעשות, לתת שירות לציבור, ולא לבקר את הכנסת והממשלה שהן נבחרות הציבור והן הריבון, בעוד שהשופטים הם ממונים ולא נבחרים. את תפיסתו המוצקה הזו שאב מתוך השקפת עולמו הקומוניסטית. לולא התפרקה מפלגת הקומוניסטים העבריים שאבי היה חבר בה מנעוריו, אפשר שהיה בוחר בקריירה פוליטית, ולא משפטית. גם כך היה לו קשה למדי עם עברו הקומוניסטי הפעיל, והוא נזקק לפרוטקציה שסידר לו דודו האהוב אליהו מרגלית, ממנהלי בנק הפועלים, אצל שר האוצר פנחס ספיר, כדי ששירות הביטחון יניח לו ולא יפסול את מועמדותו לשופט בגלל פעילותו בקומוניסטים העבריים. אחי סיפר לי שאבי ואמי המשיכו לקרוא בסתר את עיתון הקומוניסטים "קול העם" שקיבלו משכנה, ואחרי שסיימו לקרוא שרפו אותו. האמת שהסיפור הזה הצחיק אותי. אני כמובן לא ידעתי עליו דבר. אינני יכולה לומר שלא היכרתי את אבי, אבל בוודאי היו בו דברים רבים שלא היכרתי. אינני משוכנעת שאבי צדק בפולמוסו הלא-פומבי עם אהרון ברק. אולי גישתו של ברק התאימה יותר למציאות הישראלית הפרועה, אולי היתה עקבית יותר בדרכה. אינני יודעת איזה מין שופט עליון היה אבי לו זכה להיבחר לבית המשפט העליון, דבר שהיה מאד רוצה בו. סביר להניח שהיה מותח ביקורת קשה מאד על הממשלה, כמו שנוא נפשו אהרון ברק, ואולי גם יותר ממנו. אני מתקשה לדמיין את אבי משלים עם קיפוחם הנורא של עובדי הקבלן, שמאז מותו התרבו מאד. לו היה הדבר בידי אבי, לא היה מעמיד לדין את יצחק רבין או את לאה רבין, אלא מבקש מהם תשלום כופר בלבד, כזה שהושת לדבריו במקרים דומים – הקנס שהושת על רבין היה לדברי אבי חסר פרופורציות, וכל התנהלותו של אהרון ברק בעניינו של רבין נראתה לאבי זדונית. זו היתה כמובן עמדה פוליטית, וגם השקפה מוסרית: כאמור סבר אבי שאסור למערכת המשפטית לשים עצמה עליונה על נבחרי העם, ואסור לה לנקוט מהלכים שמשנים את המציאות הפוליטית, ועוד בגלל עבירות מנהליות כמו החזקת חשבון בנק אסור. אני מרשה לעצמי לנחש מה היה חושב על האף-בי-איי והמיילים של הילארי קלינטון. לאבי היתה דיעה שלילית ביותר על המימשל האמריקני ועל האף-בי-איי בפרט. כאמור הוא היה קומוניסט.

אבל אבי לא היה משלים עם גזל קרקעות מערבים, ועם הפקעת אדמות ערבים. הפקעת אדמות הכפר עין-מאהל הסמוך לנצרת, שבה כיהן שנים כשופט מחוזי בטרם עבר לבית המשפט המחוזי בחיפה, לא נתנה לו מנוח. בעין-מאהל הפקיעו להם את האדמות עד לבתים, חזר ואמר, הפקיעו להם את האדמות עד לבתים. הוא היה שופט מחוזי בנצרת ושופטים לא התבטאו בתקשורת, אבל בבית הוא זעם. האם היה שותק על כך לו היה שופט בבית המשפט העליון, או שלו ניתנה לו האפשרות לכך, היה פוסק כנגד הממשלה? אבי מעולם לא היה מאלה ש"מבינים עניין", שזו תכונתם החשובה של אלה ששייכים, שקורצו מהחומר הנכון. הוא הקשיב בעיקר ללבו, וזה בוודאי סימן אותו מחוץ לחבורה הנכונה.

אינני יודעת מה היה חושב אבי על ארבעת המינויים החדשים לבית-המשפט העליון, אבל אני מרגישה רע מאד עם הביקורת על המינויים. גם אינני מתרגשת מצהלות הניצחון של שרת המשפטים וחבריה למפלגה, שאינן שונות בעיני מצהלות הניצחון שלהם על בחירתו של דונלד טראמפ, ומופרכות באותה המידה, ולצערי הביקורת על המינויים מצד עיתון "הארץ" מאדירה את איילת שקד בלי שום סיבה. בסך הכל נבחרו ארבעה שופטים מנוסים ומוערכים. השופט ג'ורג' קרא מוערך ומקובל על כולם, והגיע הזמן שיכהנו בבית המשפט העליון שניים או שלושה שופטים ערבים כראוי לחלקם באוכלוסיה, ולא שופט יחיד, כאילו די לערבים בנציגות סמלית. נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה השופט יוסף אלרון היה מועמדם של השר משה כחלון ושל לשכת עורכי הדין, וכמו שלושת חבריו הוא שופט מנוסה. מאד מאד חשוב ששופטים שמתמנים לכהן בבית המשפט העליון יהיו בעלי ניסיון שיפוטי רב, כי בית המשפט העליון הוא קודם כל בית משפט לעירעורים, בעניינים משפטיים רבים וסבוכים שאינם מגיעים לידיעת הציבור בשל היותם תקשורתיים פחות, אבל לא פעם הרי גורל לאזרחים הנוגעים בדבר ולרבים אחרים. וכן, חשוב גם שאם ממנים שלושה שופטים יהודים חדשים לבית המשפט העליון, שיהיה ביניהם מזרחי אחד, ושתהיה ביניהם אשה. שניים מהם דתיים ואחד גר בהתנחלות וזה מפריע לעיתון "הארץ". לי זה לא מפריע בכלל. אבי הקומוניסט מתוך השקפת עולמו הקומוניסטית מצא את עצמו לא פעם בסירה אחת עם אנשי ימין. אני מאמינה בחוש הצדק של השופטים. התכונות החשובות ביותר לשופט הן חכמה, אהבת אדם, יושר והגינות, ואם אלה תכונותיו הוא יגיע לפסקי הדין הראויים. אני מלאת הערכה לשופטים האמריקנים שעוצרים באומץ רב את שרירות הלב המרושעת של דונלד טראמפ ומימשלו, ואני מאמינה בשופטי בית המשפט העליון שלנו שישפטו בצדק וברחמים, וידעו לעמוד כנגד שרירות-לב ועוולות, של הממשלה ושל הפרטים. איני מצפה מהשופטים שיסכימו עם דיעותי, אלא שיעמדו על משמר זכויותי, שלכך הם אמונים, ואני מקוה שיעשו זאת בהצלחה.