כשאחי נטה למות
הוא ביקש מחברה
שתצייר לו תקוה
והיא ציירה לו
דגים כתומים שטים בים כחול.
אחר כך אחי מת, למרות שמאד רצה לחיות
והדגים הכתומים המשיכו לשוט בים הכחול.
לפעמים אני תוהה היכן הדגים הכתומים
והקמע שהבאתי לאחי כשנטה למות.
זה היה קמע זהב עם עין כחולה וחמש אצבעות
ואחי כל כך רצה לחיות.
אבל אחי מת
והדגים הכתומים המשיכו לשוט בים הכחול.
לפעמים אני חושבת שאילו מתי אני
היה לי פחות אכפת מעצמי.
אבל אולי זו יוהרה של מי שנותר לחיות.
אינני יודעת מה חש הנוטה למות
וכשאדע זה יהיה כנראה מאוחר מדי להבין.
יש אנשים שיודעים להגיד מלים יפות על המות
או יודעים לצייר דגים כתומים שטים בים כחול.
אני מרגישה שהמלים טפשיות מול המות
אני מרגישה שאין מה להגיד מול המות
אני מרגישה טיפשה מול המות
אני מרגישה שאינני יודעת דבר
אני מדמיינת דגים כתומים שטים בים כחול.
