הערב של ערב יום כיפור

יצאתי עם אושר מאוחר מאד, אחרי אחת עשרה בלילה. חשבתי שיהיה שקט בחוץ, כי זה הערב של ערב יום כיפור, ואנשים אמורים להתכנס בתוך עצמם, בחשבון נפש וחרטה. אבל כל מקומות הבילוי היו עמוסים, והרחובות המו מכוניות. אולי זה קשור לזה שמחר חופש וגם מחרתיים. ואולי זה קשור לזה שמחר בערב הכל יהיה סגור, בתי הקפה וברי היין והמסעדות והחמארות, כולם ינעלו את שעריהם עם ערב והרחובות יתרוקנו ממכוניות ורק הילדים ירכבו בהם באופניים. אז הערב כולם יצאו לבלות, ואפילו אחרי חצות ההמולה לא פסקה. ואולי זה מה שאנשים רוצים באמת לעשות, לצאת לבלות ולשתות משהו, במיוחד הצעירים. אולי זה עדיף על בקשות סליחה מדומות, שאנשים רעים מבקשים לא על חטאיהם האמיתיים, אלא על דברים של מה בכך, שכלל אינם בגדר חטא, כמו התרגזות וכעס. אולי עדיף שאנשים יבלו וייהנו ויעשו טוב לעצמם ולזולתם, במקום לעשות רע ולבקש סליחה מתחסדת. כי מי בכלל מוכן לבקש סליחה באמת, על רוע אמיתי, מבלי להתיפייף ולהחמיא לעצמו. כמו הגרמנים שבנו בברלין הארורה שלהם אנדרטה לשואה ואמרו: איזה עם נפלא אנחנו שהקמנו אנדרטה לבושה שלנו. בשביל שהגרמנים ישבחו את עצמם כמה הם נפלאים באמת לא היה צריך כל כך לטרוח. הלואי שהם היו פשוט שותקים ולא מדברים. אם מישהו עושה כל חייו מעשים רעים, גונב את רכוש הזולת, מקבל שלמונים, מתאנה לאנשים ומתעמר בחלשים, שלא יבקש סליחה בגלל שהוא קצת התעצבן. עדיף שישתוק ולא יתחסד. 

להנות מהחיים זה לא דבר רע, כל עוד אתה עושה את זה על חשבונך ומבלי לפגוע בזולת. ולמרות שמאד משבחים את בעלי התשובה, אני מעדיפה אנשים שלא פוגעים בי על כאלה שפוגעים ומבקשים סליחה, והסליחה הזאת אף פעם לא מפצה, ורק מעצבנת, כי אם מבקשים אתה כאילו צריך לסלוח, ואם לא בא לך לסלוח? אם דוקא בא לך לכעוס ולכעוס על הדברים הרעים שעשו לך? זכותך. אם מישהו פוגע בזולת, שישלים עם זה שכועסים עליו ואפילו שונאים אותו, ואם זה לא מוצא חן בעיניו שיחשוב על זה מקודם, לפני שהוא עושה רע, כי את הפגיעות קשה מאד לתקן, לפעמים בלתי אפשרי. אז למה לסלוח? ולמה לא לשנוא את מי שרע? ומה יועילו לנו אלה שכל חייהם הם שנאה וגזל, אם יבקשו סליחה מהשפה ולחוץ? אני ממש לא סולחת לנתניהו שהציף את חיינו בזוהמה גזענית, ולמדיניות שלו שמבזה את האנשים העובדים ועושקת אותם, שכך הוא ומשפחתו נוהגים גם בחייהם האישיים, ולא לדרעי שמגרש מכאן ילדים של אנשים שעבדו פה בפרך כדי לשפר קצת את חייהם וחיי ילדיהם, ולא לסמוטריץ' ששמו מעיד על כך שמשפחתו הגיעה לכאן ממקום אחר, אבל הוא קורא לערבים שרובם חיים פה הרבה יותר דורות ממשפחתו אורחים, שזה דבר נורא לומר, גם כי הכינוי הזה רומז לטרנספר וגם כי הוא שולל מהם את מעמדם כאזרחים, ובכל מלה שלו הוא מחלל שם שמיים, כי הוא חושב שאלהים נתן לו זכות לגזול אדמות ובתים של ערבים, והוא שוכח שאלהים נתן לאברהם אבינו זכות לגור בארץ אבל לא להתעמר בתושביה, ואברהם קנה את מערת המכפלה בכסף מלא ולא גזל אותה מעפרון החיתי כמו שעושים הסמוטריצ'ים, והכי נורא שהוא שכח שאלהים גם הגלה אותנו מהארץ, בגלל חטאינו, כי אלהים יכול לתת אבל גם יכול לקחת ממי שאינם ראויים, ואנשים כמו סמוטריץ' אוהבים לזכור מה הם חושבים שמגיע להם, אבל הם שוכחים את מה שהם חייבים כלפי האחרים, הם שוכחים עשות טוב ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך, הצנע לכת זה משהו שהם הכי שוכחים, והם שוכחים את תורת הלל הזקן, מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, והם שוכחים שאהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה, והם חוטאים ומחטיאים את כולנו, ולכן הסליחות שלהם הן סליחות סרק ודברים ריקים, והרבה יותר מוסרי בעיני לשנוא אותם מאשר לסלוח להם. בכלל יש לי הרבה כעס ביום הכיפורים הזה, גם על האנשים שמרעילים את חיינו הציבוריים ואינם מרפים מאיתנו, נאחזים בכסאם בכוח כאילו גם אותו הקב"ה הבטיח להם לעולמי עולמים, וגם אני כועסת על אנשים שרק בשנה האחרונה הבנתי כמה רע הם עשו למשפחתי ולחיי הפרטיים, והם מתפארים ומתחסדים ומרשיעים את זולתם ואת עצמם ואת פשעיהם שוכחים ומתהללים, ואני לא רוצה לסלוח לאף אחד. מי שרוצה שלא יכעסו עליו שלא יעשה רע לאנשים שמעולם לא פגעו בו, ומי שפוגע בזולתו בגלל רשעות או למען הרווח האישי, כמו שאמרו חז"ל, יום הכיפורים איננו מרצה את עוונו. אנשים אוהבים פיוסים וסליחות ובימים האחרונים אנו מוקפים בשפע חנחונים והתייפייפויות שאינני יכולה לשאת. אני כועסת ולא סולחת, ואם אלהים יעניש אותי, אני אקבל את זה באהבה. לפחות הוא לא יצטרך להעניש אותי על העמדת פנים וצביעות.