יום שלישי, 26 בנובמבר 2019

להילחם בכל מחיר על סילוק נתניהו


בניגוד לרבים שהביעו את צערם על כתבי האישום נגד נתניהו, אני דוקא חשתי שמחה גדולה על כתבי האישום האלה, ולא מפני שאני חושבת שנתניהו ייפרד כעת מכסא ראש הממשלה. ברור לי שהוא ייאחז בכל כוחו בכסאו כבקרנות המזבח, ייזעק שנעשה לו עוול ומדיחים אותו, ולא יבחל באמצעים כדי להימנע מהעמדה לדין. אבל שמחתי בגלל שכתבי האישום האלה צודקים, ונתניהו עצמו הודה בצדקתם, כאשר אמר שמותר לקבל מתנות מחברים וכאשר אמר שסיקור תקשורתי איננו שוחד, וטען שרק טובת הנאה כספית היא שוחד, ובכך הודה גם בקבלת מתנות וגם בדרישתו לסיקור חיובי בתמורה להטבות רגולטוריות. כל טובת הנאה שניתנת בתמורה למתת שלטוני היא שוחד, ונתניהו ורעייתו דרשו סיקור חיובי ונתנו בתמורה החלטות שלטוניות שהעשירו את מלחכי פנכתם בממון רב. נתניהו ניצל את מעמדו כדי להיטיב גם עם שאול אלוביץ' בעלי בזק וגם עם טייקון הגז קובי מיימון, כדברי יאיר נתניהו לבנו של מיימון "אבא שלי סידר לאבא שלך עשרים מיליון", ומן הסתם גם עם אילי הון אחרים שזיכו אותו ואת רעייתו בטובות הנאה ומתנות, ורק חלק ממעשיו הוביל לכתבי אישום. אלה אינם פשעיו היחידים כפי שלמדנו מתיק הצוללות ומהמניות שקיבל מבן דודו מיליקובסקי, שהתגלה כספק של איחוד התאגידים הגרמני בעל העבר הנאצי תיסנקרופ, שלא הובילו לכתב אישום, ולאו דוקא משום שאין הצדקה לכך. בעיני שלי דוקא תיק אלף שבו נאשם נתניהו בקבלת ארגזי שמפניה וסיגרים בכמויות מסחריות הוא המגעיל מכולם, כי אין דבר מבזה יותר בעיני מתמונת ראש ממשלה שאנשים מגיעים אליו עם ארגזי מתנות כמו אריסים שמשחרים את פניו של האדון הפיאודלי במשטרים שממש איננו רוצים להידמות להם ובעידנים שאיש מאיתנו לא היה רוצה לחיות בהם. ועוד דבר שימח אותי מאד בכתבי האישום של נתניהו: הידיעה שאת מעשיו הפסולים עשה במחשבה שלא ישלם עליהם שום מחיר, כי כוחו הפוליטי עצום כל כך וכל המדינה בכיסו, ובכל זאת הצדק הגיע לפתחו. כל חיי סבלתי מאנשים שחשבו שהם יכולים לעשות כל רעה ופשע נגדי כי הם חזקים ממני ואני נראיתי להם חלשה, ותמיד היתה לי שמחה גדולה להראות להם שמי שפוגע באחרים משלם על כך, ואני מקוה ובטוחה שגם נתניהו משלם ועוד ישלם מחיר על מעשיו הפסולים, והיוהרה והמגלומניה שלו ותחושתו כי אין כמוהו בחלד וכי הוא מורם ונישא מעם, ולכן הכל מותר לו, תחושתו הזו שמתוכה הוא פועל נגד האינטרסים המובהקים של מדינת ישראל, מושך אותנו לבחירות אחר בחירות ומונע בשילוב של חלוקת טובות הנאה וטרור הקמת ממשלה בראשות אחר, כדי להישאר ראש ממשלת מעבר לזמן בלתי מוגבל, רק משום שהחוק איננו אוסר זאת עליו, כאילו כל דבר שהחוק איננו אוסר הוא מותר וראוי.
וגם התחבולות שנתניהו נוקט כדי למנוע הקמת ממשלה חלופית פסולות מן השורש. במשטר דמוקרטי כל מפלגה היא ישות עצמאית. לא ייתכן שנתניהו, באמצעות פיתוי מחד גיסא – כמשרת שר הביטחון לנפתלי בנט, ואיומים מאידך גיסא, כמו איומיו על "גוש הימין" שכולל מפלגות אחרות שלא יעזו לנהל משא ומתן עצמאי עם בני גנץ אלא יתנהלו רק באמצעות שליחיו הנאמנים יריב לוין וזאב אלקין, ימנע ממפלגות שאינן מפלגתו לנהל משא ומתן להרכבת ממשלה עם יריבו. גם לא ייתכן שימנע מחברי מפלגתו להתמודד מולו ולהחליף אותו, לאחר שכיהן כראש ממשלה למעלה משלוש עשרה שנים, פרק זמן ארוך במידה בלתי סבירה שמערער את אופיה הדמוקרטי של מדינת ישראל. כמובן וכמובן שנתניהו איננו רשאי להסית נגד המיעוט הערבי ונגד נציגיו הנבחרים, שלגביהם הוא איננו מכבד את מה שהוא דורש לעצמו, לכבד את הבחירה שבחרו בו תומכיו הרבים. אותן זכויות שנתניהו דורש לעצמו יש לחברי הכנסת הערבים, שהם נציגים נבחרים של הציבור הערבי, ונתניהו חייב לכבד את הבחירה הזו, שלא לדבר על כך שההסתה שלו נגדם נשאה אופי גזעני חולני, שמזכיר לבושתנו את הגרועים שברודפי העם היהודי. הלואי שהיינו מדינה שבה מסלקים ראש ממשלה גזען בגלל גזענותו, ולא רק בגלל שחיתותו המוכחת, ובניגוד לטענות תומכי נתניהו, כתב אישום איננו עניין של מה בכך, גם אם טרם הובא לבית המשפט, מה גם שמדובר בכתב אישום שהוגש בדחילו ורחימו, אחרי שנים של חקירות ודיונים שבהם נטלו חלק משפטנים רבים, וגם סניגוריו של נתניהו קיבלו זכויות מעל ומעבר למקובל להשמיע את טענותיהם בפני רשויות החוק.
פגיעתו הקשה של נתניהו בדמוקרטיה מתבטאת בהיבטים רבים של האווירה הציבורית ואופי השלטון שמכתיב נתניהו באמצעות מסע דה-לגיטימציה רב שנים למנגנונים הדמוקרטים עצמם. עקרון היסוד של המשטר הדמוקרטי הוא שניתן להחליף את השלטון. נתניהו עורך כבר שנים מסע שטיפת מוח שעל פיו התמודדות מולו ורצון להחליפו בשלטון, דבר שהוא נשמת אפה של כל דמוקרטיה, הוא מעשה בגידה וחתרנות, וכך הוא מתייחס הן להחלפתו כראש מפלגתו והן להחלפתו כראש ממשלה, כאילו מדובר בפשע ולא בהליך דמוקרטי חיוני כדי למנוע ממדינת ישראל להפוך לדיקטטורה נוסח רוסיה של פוטין, תורכיה של ארדואן או רומניה של צ'אושסקו הזכורה לרע, מדינות שאנו הולכים ונדמים אליהן, ודרישתו של נתניהו לחקור את החוקרים מזכירה לא במעט את מעשי ארדואן שהשליך לכלא את המשפטנים שחקרו שחיתות בממשלו, יחד עם העיתונאים שמתחו עליו ביקורת. גם נתניהו מנהל מסעות הכפשה נגד מיטב העיתונאים בתקשורת הישראלית באופן שחייב את המשטרה לאבטח כמה מהם, דבר שהוא בושה מאין כמוה למדינת ישראל, שעיתונאי איננו יכול לעשות את עבודתו מבלי שחייו יהיו בסכנה. את אווירת האימים שזורע נתניהו משלים מי שמונה לממשלת המעבר של נתניהו כשר חינוך, הרב רפי פרץ, שהתנפל על הגננת שהעזה לומר את המובן מאליו, שאין זה ראוי להציג את בנימין נתניהו כדוגמה ומופת לילדי הגן ובית הספר, לאחר הגשת כתבי האישום נגדו, שלו היה לנתניהו ולו טיפת כבוד לערכים מוסריים ודמוקרטים, הוא היה מתפטר מתפקידו כבר מזמן, כשהתברר כמה החשדות נגדו מבוססים, ולא מנסה לנצל את כוחו כראש ממשלה שמטיל טרור על מפלגתו ומחוצה לה כדי לסדר לעצמו חסינות בחתירה לבחירות בלתי נגמרות שיאפשרו לו להישאר לאין קץ כראש ממשלת מעבר. למרות שחשוב מאד להחליף את נתניהו כדי להציל את הדמוקרטיה הישראלית, עדיף ללכת לבחירות נוספות ולא לערוך עם נתניהו הסכמים שיתנו לו לגיטימציה כראש ממשלה נבחר, שהוא לא. עדיף להמשיך להילחם בעד סילוקו של נתניהו בכל מחיר, כי עם נתניהו אין דמוקרטיה בישראל, ורק סילוקו הגמור מתפקיד ראש הממשלה יאפשר לישראל לשקם את משטרה הדמוקרטי.