סיכומי
העשור בתקשורת גרמו לי לחשוב על כל הדברים שקרו לי בעשור האחרון ולערוך סיכום עשור
משלי.
היה
יותר הגיוני שיתחילו ב-2011 ויסיימו ב-2020, אבל אנשים מאד מוקסמים ממספרים, אז
מתחילים משנת 2010, מאז שהעשרות התחלפו מאפס לאחת ועד שיתחלפו מאחת לשתיים. יש קסם
במספרים, למרות שהם רק מספרים.
בשנת
2010 מת הכלב שלי קאיקאי שנולד אצלי עם עוד ששה אחיות ואחים לכלבה שלי קאיה וחי
אצלי יחד עם אמו כמעט שלוש עשרה שנים ומת לפניה. הוא קיבל שבץ ומת בבית החולים
הוטרינרי. הרופאים אמרו לי שמצבו נואש, אבל ביקשתי שינסו להחזיק אותו עוד קצת
בחיים. זה עלה הרבה כסף, ושילמתי להם את כל החסכונות שלי, ואז ניצן וגיא החליטו
להתחתן. קנינו ביחד שמלה לניצן ואני קניתי לה רק עגילים, כי אחרי שקאיקאי מת לא
נשאר לי כסף. בוקר אחד ניצן וגיא נסעו לקפריסין ולמחרת הם חזרו נשואים. קינאתי בהם
שהם לא היו צריכים ללכת לרבנות ולמקוה ולהזמין לחתונה את כל הקרובים.
בסתיו הם
נסעו לאוקספורד אחרי שניצן קיבלה מלגה לדוקטורט ומאז הם גרים באנגליה. אני חושבת
שאלה הדברים הכי חשובים שקרו לי בשנת 2010.
בשנת
2011 חזרתי לנהל בלוג ומאז אני כותבת בבלוג הזה.
בשנת
2012 מתה הכלבה הזקנה שלי קאיה שחיה איתנו שש עשרה שנים ומיד אימצתי את אושר שהיה
מאד קטן ומוזנח ונהיה כלב ענקי. אושר תמיד אהב אנשים וכולם מכירים אותו בשכונה. גם
אי אפשר להתעלם ממנו. עכשיו הוא חולה ואני מתפללת שהוא יבריא.
בשנת
2013 שרון סיימה את לימודי המשפטים ועזבה את העבודה שלה ברשות הפטנטים בירושלים
ועברה להתמחות בתל-אביב. רק אושר ואני נשארנו בירושלים.
בשנת
2013 הצלחתי לסדר בספר את התרגומים שלי לסיפורי אמן רעב של קפקא. הוצאתי אותו על
חשבוני ומכרתי כמה עשרות עותקים. את הרוב חילקתי במתנה ועוד נשארו לי רבים.
רציתי
מאד להראות את הספר לחברתי רנאטה וולפסון. אבל היא מתה לפני שהוא היה מוכן. אני
מאד מתגעגעת אליה. בכל פעם שאני עוברת ליד ביתה ברחוב התיבונים עצוב לי שהיא כבר
לא שם.
שלחתי
לאחי את הספר והוא צלצל להגיד לי שגילו לו סרטן במוח ויש לו שנה לחיות.
לא
יכולתי לשמוח בספר באמת.
בקיץ
אחי עבר טיפולים והתמוטט. אבל הוא התאושש וחי עוד שנה. בהתחלה הוא דיבר אתי הרבה,
אבל יותר ויותר הוא התקשה לדבר. הוא ישב בכורסה ואחר כך שכב במיטה ואחר כך מת.
קברו
אותו במקום יפה בעין-כרמל. זה היה בקיץ 2014 במבצע "צוק איתן", ומוכרת
הפרחים שהכינה לי זר לקבר שאלה אם הזר מיועד לחייל שנפל. השאלה הזאת זיעזעה אותי.
אחרי
שאחי מת לא כל כך בא לי להמשיך לעשות את הדברים שעשיתי קודם, והחלטתי לעשות דברים
אחרים, או דברים כלשהם. מה שאצליח לעשות.
בעיקר
כתבתי כל מיני דברים.
עוד
לפני שאחי נפטר שרון הוסמכה לעורכת-דין ועברה לגור ביפו. גם אני למדתי להכיר
מקומות חדשים.
בשנת
2015 ניצן סיימה את הדוקטורט ועוד לפני זה היא התקבלה לפוסט-דוקטורט בקיימברידג'.
בסתיו נסעתי לבקר אותם שם. אלכס אמר שעכשיו יש לי שתי בנות בחו"ל.
בסוף
שנת 2016 ניצן אמרה לי שהיא בהריון. במאי 2017 היא קיבלה משרה באוניברסיטה של
אקסטר ובתחילת יוני 2017 דין נולד ונהייתי סבתא. השתדלתי לנסוע לאנגליה הרבה, אבל
זה עדיין היה מעט מדי.
בסוף
שנת 2018 אמא שלי מתה או נרצחה וגיסתי וילדיה קברו אותה מהר בלעדינו ולקחו לעצמם
את הירושה.
בערב
פסח 2019, ביום הולדתו השביעי אושר התחיל לצלוע ומאז הוא חולה או אולי היה חולה
עוד קודם ולא ידענו.
בתחילת
יוני 2019 שרון ילדה את אביב והפעם יכולתי להיות בלידה ונהייתי סבתא לשני נכדים
ושתי הבנות שלי אמהות.
אני
חושבת שאני הרבה יותר מאושרת עכשיו כשאני סבתא ממה שהייתי קודם, ואם אני עצובה אני
מסתכלת על הנכדים ואני נהיית שוב שמחה.
אני
חושבת ששנת 2020 תהיה שנת מפנה בחיים שלנו.
אני
מקוה שזה יהיה מפנה לטובה.
