חכמות בחוץ תרונה

בימים האלה אי אפשר לפתוח עיתון כלשהו בארץ או בעולם בלי לקרוא שהוירוס בא ללמד אותנו משהו, ושהעולם חייב להשתנות לטובה ולאחד את כל בני האדם וכיוצא בזה. אלה הדיבורים השניים שהכי מעצבנים אותי. הדיבורים הראשונים שהכי מעצבנים אותי אלה המחמאות לעצמנו והטפיחה העצמית על השכם, כמה אנחנו נפלאים דוקא בעתות משבר, עד שאתה שואל את עצמך מה בכלל צריך להשתנות אם אנחנו כל כך נפלאים. הוירוס לא בא ללמד אותנו שום דבר, הוא פשוט מנסה לחיות ולהתרבות בגופם של בני אדם. אם הבן אדם מת, זה מבחינת הוירוס כשלון, כי הפונדקאי שלו מת ואז גם הוא מת עם כל הצאצאים שלו. מבחינת הוירוס עדיף שנחיה והוא יוכל לחיות על גופנו ולעבור מאדם לאדם בלי להרוג את הפונדקאים שלו. אבל הוירוס הוא לא יצור תבוני ולפעמים קורים לו דברים בניגוד לאינטרס הקיומי שלו. כמובן שגם לבני אדם קורים לפעמים דברים בניגוד לאינטרס הקיומי שלהם, למרות שהם יותר תבוניים מוירוס, גם אם לפעמים קשה להאמין בזה. קראתי אין ספור חזיונות לסולידריות אנושית בלי הבדל דת וגזע ולאום, שמאז מגדל בבל זה לא כל כך מצליח, אז קצת קשה להאמין שדוקא עכשיו זה יקרה, וכמובן קראתי המון הסברים שטסנו יותר מדי, או שאכלנו יותר מדי בשר וכיו"ב. אבל מגפות בניגוד למה שטוענים אינן דבר יוצא דופן. תמיד היו בעולם מגפות, רובן היו מקומיות ומוגבלות אבל חלקן היו עולמיות, והן תמיד הגיעו במחזוריות מסוימת בזמן כזה או אחר ולא היו בהכרח קשורות למה שבני אדם עשו. הרי יש גם כל הזמן מגפות שמחסלות צמחים מסוימים או בעלי חיים מסוימים, ולאו דוקא בני אדם. למשל היה לפני כמה שנים טפיל שכמעט חיסל את שיחי הצבר בישראל, וזה לא היה בגלל ששיחי הצבר עשו משהו רע. הטבע הוא די אכזרי, אם אפשר להשתמש בתואר הזה לישות שאיננה מודעת, ומדי פעם קורות רעידות אדמה ושיטפונות וטייפון וצונאמי וטורנדו וכל אימי הטבע שפוגעים בחיות ובאנשים וזה תמיד קשה ועצוב שזה קורה אבל זה חלק מהחיים, ובניגוד למה שחושבים אנשים שלא מסתפקים בסיבה לדברים אלא מחפשים גם מטרה וטעם לכל דבר, מגפות אינן החריג אלא חלק בלתי נפרד מסדר העולם הטבעי, שכמו שיש בו חיות ובני אדם יש בו חיידקים ונגיפים וטפילים למיניהם, שגם הם סוג של חיים שרוצים להתרבות ולחיות גם בלי להבין מה שהם עושים, ולכן דוקא האנשים שלא מחפשים תובנות אלא מנסים פשוט לשרוד בעולם מגיעים הרבה יותר לחקר האמת מאלה שמפריחים תיאוריות קוסמיות רוחניות ועתידניות, כי העולם עוסק בהישרדות ולא בתוכחה ומוסר, והאנשים שנהרגו ביפן מהצונאמי והאנשים שמתים עכשיו מהקורונה לא עשו שום דבר רע, הם רק היו חסרי מזל. ולא כולנו יכולים לרפא עכשיו חולים ולהציל את האנושות מהקורונה, אבל כולנו יכולים לדבר פחות שטויות, גם אם לפעמים נדמה שזה הדבר שהאנושות מתקשה בו במיוחד. במה שנוגע אלי אישית, אין לי שום ציפיות לשינויים מפליגים בעולם ובהתנהגות האנושית, שבניגוד למחמאות שמרעיפים עלינו עכשיו כל מיני פרסומאים, אני לא מתפעלת ממנה במיוחד, לא מהמעסיקים שפיטרו עובדים בהמוניהם, לא מכל מי שיכול שמפקיע מחירים על כל דבר ועניין, כי גם כשאנשים חולים ומתים בהמוניהם תמיד יש מישהו שמצליח לעשות מזה כסף, ואפילו הנחמדות של אנשים זרים שמחייכים אליי עכשיו ומברכים אותי נראית לי לפעמים קצת ריקה מתוכן ואפילו קצת מזויפת. אין לי שום ציפיות לעולם משופר ולאנושות משופרת, וכל מה שאני רוצה עכשיו זה לא שינוי אלא חזרה למה שהיה לי קודם: לפגוש את הבנות והנכדים שלי ולבלות איתם ולחבק אותם ולנשק אותם ולבשל להם אוכל שהם אוהבים, ולהסתובב ברחובות ולקנות בגדים ונעליים וספרים וצעצועים, ואולי גם ללכת למספרה ולהסתפר קצר, ולבקר כמה חברות או להזמין אותן לקפה ועוגה. באופן כללי אני ממליצה לאנשים להסתפק בציפיות צנועות מהאנושות כדי שלא יתאכזבו יותר מדי, ולשמוח במה שיש שתמיד יותר מודעים לזה כשזה נלקח מאיתנו. והמגפות? הן היו והן יהיו, וכל מה שנותר לנו הוא לקוות שנשרוד אותן, ושכל אהובינו ישרדו אותן, ולדעת שלא תמיד נזכה לשרוד אותן, כי כולנו בני תמותה וכשמשלימים עם זה הרבה יותר קל לחיות בימי מגפה ובכלל.

וחג פסח שמח לכם ובפרט לבודדים שביניכם, ושתזכו לחגים שמחים יותר במהרה בקרוב.