פסק דין לרעתנו

 

היום קיבלנו פסק דין לרעתנו במשפט על ירושת אמי. השופטת כתבה שאמנם לאחיינים שלי ואמם היתה מעורבות גדולה בכתיבת הצוואה שהם מייחסים לאמי, ואנחנו משוכנעות שאמי לא ראתה אותה מעולם, ושבנסיבות אחרות המעורבות שלהם היתה צריכה להוביל לביטול הצוואה, אבל בגלל שהם לקחו את אמי לעורך-דין שלהם שהחתים אותה בפניו על טיוטת הצוואה שהיא הביאה איתה לעורך הדין, שהאחיינית שלי הודתה שהיא בעצמה הדפיסה אותה על תשתית של צוואות קודמות והיא גם הנהנית העיקרית בה, אבל לדברי השופטת העובדה שעורך-הדין שהאחיינית מצאה לדבריה בפייסבוק ומעולם לא ייצג את אמי קודם לכן – והיו לה לא מעט עורכי-דין משלה – העובדה הזאת מבטלת את מעורבות האחיינים ואמם בצוואה ומכשירה אותה. ומה שיש לי להגיד זה שהצוואה הזו היא בדיוק כמו הבשר שהושרה בסיר הלילה – גם אם היא כשרה, היא מאד מאד מסריחה. בתי הבכורה שהיא עורכת דין בעצמה אמרה שצריך בכל מקרה לערער על פסק-הדין הזה גם אם אין לנו כמעט סיכוי להפוך אותו, כי הוא כמו מדריך להשפעה בלתי הוגנת: תכתוב בעצמך את הצוואה של סבתא שלך ותסדר לעצמך להיות הנהנה העיקרי בה, ואז תמצא עורך-דין שמוכן לשתף איתך פעולה ותיקח אליו את הסבתא בת התשעים החולה והנכה שימיה ספורים שעורך-הדין שלך יחתים אותה על הצוואה ויחתום בתור עד, ואז הצוואה תהיה לגמרי כשרה, אמנם מסריחה לשמיים, אבל זה לא יפריע לך. לא הייתי בטוחה אם ארצה לערער, אבל אחרי שקראתי את פסק-הדין החלטתי שכן. מראש ידענו שאין לנו הרבה סיכוי למרות שאין לנו שמץ ספק שאמי בחיים לא ראתה את הצוואה הזו, כי מאד מאד קל לזייף צוואה אם מדפיסים אותה ורק מזייפים את החתימה, ותמיד יהיה לזייפן יתרון על אלה שלא זייפו, כי נטל ההוכחה הוא תמיד על מי שמתנגד לצוואה המזויפת ולא על הזייפנים, שלא צריכים להוכיח שום דבר, אפילו לא תום לב, כי ברור שמי שכותב בשם הסבתא צוואה לטובתו ומסדר עם עורך-דין שיחתים את הסבתא עליה, אין בו שום תום-לב, ובשביל לרשת מיליונים שלא מגיעים לך לא צריך תום לב, צריך רק שפלות וחוצפה. בכל מקרה אני מאד שמחה שהתנגדנו לצוואה, כי ככה נחשפנו להתכתבויות של האחיינים שלי ואמם, וראינו איך כל השנים הם הוציאו מאמי כספים ודירות שבעיקר גיסתי נהנית מהן, והתברר לנו שיש סכסוך קשה ומר בין גיסתי לאחת הבנות שלה שגרם לקרע מוחלט ביניהן, ובהוכחות גיסתי והאחיינים שנגד אחותם אמרו על האחות הזאת דברים נוראים וטענו שדעתה השתבשה עליה, כי היא סיפרה עליהם דברים מאד לא מחמיאים, ואחרי שההליכים נגמרו הם חתמו איתה על הסכם פשרה איך הם יחלקו ביניהם את כל הכסף שהם הוציאו מאמא שלי, תמורת זה שהיא לא גילתה לנו כל מה שהיא יודעת על מעשיהם, אבל מה שהיא כבר גילתה די הבהיר לנו את התמונה. תמיד יפה לראות איך אנשים שגוזלים מאחרים בסוף מסתכסכים בינם לבין עצמם במאבק ביניהם על הגזל, ומרוב כסף ונכסים שהם ירשו על חשבון אחרים, הם נוחלים ריב ומדון ושנאה שהם רבים אפילו יותר מהכסף והדירות שהם ירשו, ואני חייבת להודות שיש בזה לא מעט נחמה.