טובה ינסן / ילד הקיץ

 

"ילד הקיץ" הוא סיפור שהתחבב עלי במיוחד מתוך קובץ סיפוריה של טובה ינסן "לנסוע עם מטען קל" (הוצאת ליברוס וקרן, 2021, תרגמה משוודית דנה כספי). אליס בן האחת-עשרה מגיע להתארח בקיץ בביתם הכפרי של אקסל והאנה ושלושת ילדיהם ומוציא אותם מדעתם. אליס הוא גרסה מוקדמת של גרטה תורנברג, והוא איננו חדל להתלונן על גורלו של כדור הארץ שצפוי לאבדון, על זיהום הים, על הנזק שגורמים בני האדם לטבע, על דגי הסלמון שמתמעטים בגלל הדיג – מארחיו דגים דגי סלמון בשפע ונהנים לאכול אותם טריים – ועל אימת המלחמה הגרעינית שתהרוס בקרוב את כדור הארץ – נדמה שזו התמה היחידה שהפופולריות שלה דעכה בעשורים האחרונים – בשנות השמונים כשהסיפור נכתב ציפה עדיין העולם למלחמה גרעינית בין ארצות הברית וברית המועצות שהתפרקה מאז, או אולי בין ארצות הברית וסין שכעת דומני מתרכזים יותר באיומים הכלכליים שלה, וקשה שלא לקרוא את הסיפור מבלי לחשוב על האימה האנושית מקץ הימים שחוזרת ולובשת ופושטת צורה בלי קשר למציאות של משבר האקלים או לזיהום שהם ככל הנראה אמיתיים למדי, ועדיין יש להם עוצמה מיוחדת בסקנדינביה הלותרנית ובעוד ארצות לותרניות, שתופסות מראש את האדם כיצור רע ומפריע לטבע ולמהלכו השליו והרגוע כביכול של העולם. אליס אוסף וקובר בעלי חיים שמתו בבית קברות קטן שהוא מקים, אוסף חפצים ישנים שנזרקו ומבקש מבנם הבכור של אקסל והאנה, בן גילו תום, לתקן אותם, אוכל מזון מעופש כדי שלא ייזרק ומדכדך ומשגע את כל בני הבית עם תחזיות האימים שלו וסיפוריו על אנשים שמתים ברעב שממררים למשפחה הצנועה את ארוחותיה הטריות מכל טוב הטבע שמהן היה אמור להנות כילד עירוני שהגיע לכפר מוקף יערות לחוף ים.

טובה ינסן מספרת לנו על אליס מעט – והרבה. כבר בתחילת הסיפור אנו לומדים דרך אגב שהוריו גרושים, שאמו נישאה מחדש ושאביו הביא אותו לנקודת מפגש עם אקסל והאנה, אבל מיד עזב לוועידה חשובה, וגם שהוא בן עשירים ואובססיבי למחירם של דברים, שבניגוד למארחיו הוא רגיל לקנות, בעוד שהם משיגים הכל מן הטבע – לא רק דגים דגי סלמון, אלא מגלפים להם חפצים מעצי היער. טובה ינסן איננה מוסיפה עוד דבר על הרקע ממנו הגיע אליס, אך הקורא יודע כבר די הצורך כדי להבין שמדובר בילד זנוח, שהוריו בעלי אמצעים אך עסוקים בענייניהם ואינם מקדישים לבנם זמן או תשומת לב יתרה. ברור שאליס היה אמור לבלות את הקיץ עם אביו, אך זה העדיף להפקיד אותו בידי המשפחה הכפרית, כביכול לטובתו של אליס, ובעצם כדי להיות פנוי לענייניו. מעבר לכך איננו יודעים: האם אליס חי עם אמו הנשואה מחדש או עם אביו? מי בכלל מטפל בו, או שהוא מטפל בעצמו? נראה שאיננו רגיל כלל לחברת אנשים, כל שכן לחיי משפחה. איש איננו מחבב את אליס, דיבוריו ומעשיו עולים לכולם על העצבים, במיוחד לבנם הבכור של אקסל והאנה תום, שהוטל עליו לדאוג לאליס – ולא קשה להבחין בכך שגם תום, כמו אליס, נאלץ למלא מטלות רבות שאינן לגילו כדי לסייע להוריו שטרודים בדאגות הפרנסה, לכן גם קיבלו את אליס לביתם לימי הקיץ, כדי להוסיף מעט להכנסת המשפחה, אם כי הדבר מתואר כמעשה של חסד עם הילד העירוני הרזה והכחוש שלא היה לו מגע עם הטבע. אבל אליס איננו מתפעל מן הדגים והירקות הטריים המוצעים לו בשפע. הוא רוצה מאד שיחבבו אותו, אבל דיבוריו ומעשיו מעוררים אך ורק עוינות. השינוי קורה באופן בלתי צפוי לאחר שאליס החולם על איים קטנים שהוא מכיר רק מן הספרות מסבך את עצמו ואת תום בצרה מיותרת לגמרי, שתגרום לו וליחסים ביניהם להשתנות.

מבלי לומר על כך מלה מפורשת מעלה הסיפור את השאלה שבוודאי רלוונטית עוד יותר בימינו: מהי הקרבה האמיתית לטבע? האם העירוני שדואג לעתיד כדור הארץ וחושש מזיהום הים הוא איש הטבע, או אלה שחיים בטבע, אינם משתמשים בכלי פלסטיק אלא מגלפים להם כלים מעץ, דגים ומגדלים את מזונם, ומטבע הדברים הם גם מנצלים את הטבע לצרכיהם, אבל אולי הניצול הזה נסלח כאשר הוא נובע מן החיים עצמם, חיים בטבע ללא אידיאולוגיה מיוחדת אלא כאורח חיים מעשי, שנזקו לטבע קטן בהרבה מזה שגורמות הערים הגדולות? המשפחה הכפרית איננה רואה בחייה הטבעיים מטרה לעצמה – אב המשפחה מספק דלק למגדלורים, והם שטים בסירת מנוע, ובכל זאת הטבע הוא חלק בלתי נפרד מחייהם, והם רגילים לייצר ולהשיג דברים שלא באמצעות כסף.

הסיפור מהנה כל כך מפני שיחסו לבני האדם מאד אירוני, וגם מלא חמלה, ומאפשר לנו להזדהות גם עם אליס וגם עם תום, שהם בסך הכל שני ילדים שמתמודדים עם המציאות שכפו עליהם הוריהם, מתוך אנוכיות או עקב מצוקות החיים, וגם לחשוב על הדברים הגדולים, כשהם מתורגמים לחוויות היומיום של האנשים הקטנים.