איתן בירן נחטף, וסבו הוא פושע

 

איתן בירן הקטן, הניצול היחיד מאסון הרכבל באיטליה, היה על פי החלטת בית המשפט האיטלקי במשמורת חוקית של דודתו, אחות אביו שחיה באיטליה. כך החליט בית המשפט האיטלקי, וזו החלטה לגמרי הגיונית. כאשר ילד עובר טראומה נוראה של פציעה קשה ואובדן כל משפחתו הגרעינית, עדיף להשאיר אותו בסביבה שבה גדל, ולא להעביר אותו לסביבה אחרת, במיוחד כאשר יש באותה סביבה קרובי משפחה שהוא מכיר ושיכולים ורוצים לגדל אותו. זכותה של משפחת אמו בישראל להיאבק בבתי משפט על הזכות לאמץ אותו ולהביאו לישראל, כל עוד היו מכבדים את ההליכים המשפטיים ופועלים בדרך חוקית, אבל הם החליטו לפעול במרמה ובבריונות, קיבלו רשות לקחת את הילד לבילוי משותף בהבטחה להשיבו לבית דודתו עם ערב, וניצלו את האמון שניתן בהם כדי לחטוף את הילד ולהבריח אותו במטוס פרטי לישראל. בכך שהבריחו את הילד במטוס פרטי, נמנעה משלטונות איטליה האפשרות לגלות את החטיפה בזמן אמיתי ולמנוע אותה. סבו של הילד שאירגן ומימן את החטיפה וכל מי שהיה שותף למזימתו הוא פושע שביצע פשע מהחמורים ביותר. משטרת ישראל צריכה לעצור אותו, להוציא מחזקתו את הילד ולהשיבו למשמורת החוקית של דודתו באיטליה.

כמובן שהפשע שביצע סבו של הילד, כנראה בשיתוף בני משפחה אחרים, מונע כל אפשרות להתייחס באהדה לרצונם לגדל את הנכד בישראל. מי שחוטף ילד ממשמורת חוקית ומבריח אותו מהמדינה, איננו יכול לטעון שהוא פעל בזכות, וגם איננו יכול לטעון שהוא אפוטרופוס ראוי לילד. כדי לשמש אפוטרופוס ראוי, צריך בראש וראשונה לכבד את החוק ולפעול בשיתוף עם רשויות החוק ברגישות ובזהירות רבה, וכמובן לפעול באמינות ובהסכמה ורצון טוב מול האפוטרופוס החוקי, שבמקרה זה זו הדודה מצד האב, כדי לא לגרום לפגיעה בילד. הסב שחטף את הילד פעל נגד החוק ודרך פעולתו מראה שחשב רק על עצמו ולא על טובת הילד. בדיוק כמו במשפט שלמה, האם האמיתית תעדיף לוותר על הילד ובלבד שהילד לא יפגע. מי שחושב על טובת הילד ישתדל לשתף פעולה עם האפוטרופוס, כי רק שיתוף פעולה ורצון טוב בין קרוביו של הילד, שמתנהל ביושר ובאמונה, יכול להבטיח את טובתו של הילד. לחטוף את הילד במרמה ובריונות מדודתו שטיפלה בו מאז האסון, ולהבריח אותו לישראל מאחורי גבה, איננה התנהגות של מי שרוצה בטובת הילד. זו התנהגות של מי שרוצה בעלות על הילד גם במחיר של גרימת נזק קשה לילד, נזק שהוא בלתי נמנע לאור האופן שבו הילד נחטף מבית דודתו והוטס לישראל מבלי שידע שלוקחים אותו בכוח לישראל. מצבו הבריאותי של איתן הקטן שנפצע קשה בתאונה שבה נהרגה משפחתו מוסיף לפשע חטיפתו חומרה יתרה.

הפשע שביצע הסב איננו מזיק רק לילד. הוא גם מסבך את מדינת ישראל בהפרת אמנה בינלאומית שנועדה למנוע הפקרות בחטיפת ילדים ממדינה למדינה ושאומצה על ידי מדינת ישראל כמו על ידי כל המדינות המתוקנות. חטיפת ילדים ממשמורת חוקית היא רעה חולה בינלאומית. לא פעם נחטפו ילדים והוברחו מישראל לחו"ל. בילדותי רעשה הארץ סביב חטיפתו של הילד יוס'לה שוחמכר בידי סבו החרדי. לאחר שהוחבא במקומות שונים בערים שונות בישראל, הוברח יוס'לה לצרפת כשהוא מחופש לילדה, ומשם הוברח לארצות הברית והוחבא אצל חסידי סאטמר בברוקלין. הסב טען שהוריו רוצים לשוב לרוסיה ולהוציא את הילד לשמד. רק ביולי 1962 הצליח המוסד לגלות את מקום מחבואו של יוס'לה בברוקלין ולהשיבו להוריו, כמה שנים לאחר שנחטף.

ניסיונם של בני משפחת אביו של איתן בירן לפרוט על מיתרים לאומיים ודתיים כדי לעורר אהדה לפשע החטיפה שלהם, הטענה שהילד נרשם לבית ספר קתולי באיטליה, בניסיון מראש להצדיק את החטיפה, הזכירה לי את מקרהו של יוס'לה שוחמכר. לו דאגו באמת לחינוכו של הילד, יכלו לבקש מהדודה או מבית המשפט האיטלקי שהילד יקבל חינוך יהודי. זו בקשה שבתי משפט מתחשבים בה. בזמנו ניסו לשכנע את הסב שחטף את יוס'לה שוחמכר להשיבו להוריו בהבטחה שילמד בבית ספר דתי, אך הניסיון נכשל. כאשר הוחזר יוס'לה לארץ הוא נשלח תחילה לחינוך דתי, אך מאוחר יותר עבר לבית ספר חילוני. לאחר שנהג כפי שנהג ביוס'לה, איש לא התחשב עוד ברצונו של הסב. מי שרוצה להשפיע על חינוכו של ילד, צריך לשתף פעולה עם האפוטרופסים החוקיים שלו ולשמור על יחסים טובים עמם. קשה להאמין שאחרי חטיפה במרמה ובכוח יתאפשרו בין הסב לדודה באיטליה יחסים טובים. בוודאי שהחטיפה מנעה כל אפשרות ליחסי אמון ביניהם, לאחר שהסב הפר את אמונה של הדודה באופן כה קשה.

המשפחה החוטפת מנסה לתאר את עצמה במליצות מחמיאות "החזרנו את הילד הביתה", "קיימנו את צוואת הוריו" – למרבה הצער הוריו שנספו כה צעירים לא השאירו צוואה מי יגדל את הילד במקרה שימותו, ולכן בית המשפט באיטליה החליט לפי מה שנראה לו כטובת הילד, וכל מי שרוצה בטובת הילד היה צריך לכבד החלטה זו, ולשמור על קשר עם הילד מתוך כבוד לחוק ולאפוטרופוס החוקי. יש לדחות את ניסיונם של הסב ומשפחתו לגייס אהדה לפשע החטיפה שלהם, כי מי שמסכים לכך שיחטפו ילד לישראל, צריך להסכים גם לכך שיחטפו ילדים מישראל לחו"ל, כפי שקרה במקרה של יוס'לה שוחמכר, ובמקרים רבים אחרים. האמנה נגד חטיפת ילדים שישראל אימצה נועדה להגן קודם כל על הילדים מפני מי שמתחזים לדורשי טובתם אך נוהגים באורח נפשע שבהכרח מזיק מאד לילדים. ילד איננו רכוש ומי שרוצה בטובתו צריך להיות מוכן גם לוותר ולהסתפק בשמירת קשר טוב עם הילד, דבר שמחייב קשר טוב והגון  עם האפוטרופוס החוקי שלו. איתן הקטן צריך לחזור לדודתו באיטליה. סבו צריך למרבה הצער להיעצר ולהישלח לכלא. חטיפת ילד היא פשע, ולא מעשה גבורה.