הימין נגד מערכת המשפט

 

הרבה אנשים חושבים שהליכוד תוקף את מערכת המשפט רק בגלל משפטו של נתניהו, אבל זו איננה האמת. ההתנגדות של מפלגת הליכוד למערכת המשפט והרצון למנות שופטים כלבבם של אנשי המפלגה נובעים ממקורות הרבה יותר עמוקים מן הניסיון למנוע ולבטל את משפט נתניהו וקודמים בהרבה למשפט נתניהו. גם גדעון סער, שבטרם פרש מהליכוד היה מבכיריו, פעל רבות להגדלת כוחם של הפוליטיקאים בוועדה למינוי שופטים, כך שהחתירה של אנשי הליכוד לפוליטיזציה של מערכת המשפט הרבה יותר מקיפה ועמוקה מביטול משפט נתניהו, ולכך יש סיבות אידיאולוגיות עמוקות. הטענה שמעלים חברי הליכוד, שארבעים וחמש שנה לאחר שתפסו את השלטון עדיין מאשימים בכל את גווייתה של מפא"י, הוא שכך נהגו יריביהם, אבל זה כמובן שקר. תחת שלטון מפא"י בגלגוליה השונים, המערך ומפלגת העבודה, כיהנו כפרקליטים, גם כפרקליטים צבאיים ראשיים, כיועצים משפטיים וכשופטים עליונים, אנשי אצ"ל מובהקים כמאיר שמגר המנוח, וזכו לכבוד ולא להתקפות מבישות. גם מנחם בגין הקפיד בכבודה של מערכת המשפט, אבל ככל שהליכוד התבסס בשלטון, התבלטה יותר ויותר עוינותו למערכת המשפט והניסיון לצייר אותה כשמאלנית, ללא שום קשר למציאות.

כמובן אין מדובר בליכוד בלבד אלא במחנה הימין כולו. איילת שקד וחברה הטוב אפי נוה פעלו במרץ רב להזנייתה והשחתתה של מערכת המשפט, ולא בלי הצלחה. אי אפשר להשוות את בית המשפט של היום ופסיקותיו העלובות במיוחד בתחום היחס לערבים, בין אם אזרחי ישראל או תושבי השטחים הכבושים, לפסיקות של בית המשפט העליון בעבר, שביססו את זכויות הפרט בישראל, ללא קשר למוצאו, דתו, עמו ומינו, ובדיוק בתחום זה סותר המשפט את האידיאולוגיה הליכודית, כפי שמבטא אותה נתניהו בדרך הבוטה והגזענית ביותר.

הערך המרכזי של מערכת המשפט, של כל מערכת משפט ראויה לשמה, הוא שוויון בפני החוק, וערך השוויון הוא הערך המרכזי של השמאל מאז המהפכה הצרפתית, שקיבעה את מושגי השמאל והימין על פי סדר ישיבת המחנות הפוליטיים באספה הלאומית המהפכנית. השמאל דורש שוויון של כל בני האדם, וכמובן שוויון בפני החוק והחלת אותו החוק על כולם. ערך זה מנוגד מהותית לערכיו של מחנה הימין.

בכל עת שבנימין נתניהו פותח את פיו הוא מקפיד לבזות את הציבור הערבי ולהציגו כציבור בלתי לגיטימי, ובאופן דומה הוא שולל את הלגיטימיות של מחנה השמאל ומציגו כבוגד במדינה עקב הגנתו על ערך השוויון בין יהודים לערבים. הטענה החוזרת של הליכוד היא שלאזרחי ישראל הערבים אין מעמד זהה לזה של אזרחי ישראל היהודים: לדברי נתניהו ואנשי הליכוד האחרים אזרחי ישראל הערבים אינם ראויים לשותפות בקואליציה, אינם ראויים לשותפות בממשלה, וצריך להתייחס אליהם כאל אויבים, למרות שהם אזרחי ישראל ובלי קשר לעמדותיהם, שהרי מנסור עבאס מקבל את היות מדינת ישראל יהודית ומעוניין בשותפות עם אזרחיה היהודים, אבל הדבר איננו מונע מנתניהו להציג אותו כאויב וכשותף בלתי לגיטימי, שעצם חברותו בקואליציה או בממשלה פוסלת אותן. חוק הלאום מפלה במוצהר את התושבים הערבים, מבטל את מעמד השפה הערבית כשפה רשמית ומעניק עדיפות להתיישבות יהודית, והיה ראוי על פי כל קנה מידה להיפסל כחוק גזעני, שלא לדבר על חוק האזרחות ששולל מבני זוג של ערבים ישראלים את הזכות לחיות עם בני זוגם וילדיהם בישראל. זוהי פגיעה אנושה בזכויות אדם שהגיעה כמובן מבית מדרשו של הליכוד. כמובן שכל מפעל ההתנחלות מבוסס על גזל מערבים ורמיסת זכויות הקניין שלהם, לכן מחנה הימין איננו יכול לשאת הגנה של בית המשפט על זכויות קניין של פלשתינים, שמבוססת על ההנחה שזכויות קניין הן אוניברסליות ותקפות לכל בני האדם. בית המשפט העליון שעיצב הליכוד בשנות שלטונו הרבות מצמצם כעת את ההגנה על זכויות הקניין של פלשתינים ומעניק ליהודים זכות גזל כמעט בלתי מוגבלת. כמובן שלמחנה הימין אין די בכך. הוא רוצה שופטים שיגידו שלגזול קניין פלשתיני זו זכותו של כל יהודי ושכך ראוי להתנהג, ושלפלשתינים אין זכויות קניין ואין זכויות אדם.

התנגדותו של הליכוד לערך השוויון איננה מוגבלת רק ליחסי יהודים וערבים. גם שוויון לנשים הוא לצנינים בעיני מחנה הימין, שלא במקרה החרדים, שאפליית והדרת נשים הן בראש מעייניהם, הם חלק בלתי נפרד ממנו. במיוחד מוטרד הימין משיפוט מחמיר של מעשים מגונים ואונס, פשעים שמבססים את שלטון הגברים בנשים באמצעים אלימים ומבזים, שמקבעים את מעמד האשה כאובייקט מיני בשליטת הגברים. המחשבה שגופה של האשה הוא קניינה היא לצנינים בעיני הימין לא פחות מהמחשבה שאדמותיהם של הפלשתינים הן קניינם ויש לכבד זאת. את הפמיניסטיות שונאים במחנה הימין כאילו היו אויב האנושות והן מושוות תדיר לנאצים, כלומר שאנשי הימין רואים בנשים הנלחמות עבור זכויות נשים אויב קיומי. אין זה מקרה כמובן ששורות רשימת הליכוד כמעט נקיות מנשים, והנשים הספורות שנבחרו לרשימה הן מירי רגב שמצטיינת גם בטפשות וגם בחנופה אינסופית לנתניהו, שתי תכונות שהימין מחבב אצל נשים, גלית דיסטל-אטבריאן שאף היא מצטיינת בעיקר בחנופה לנתניהו, וכמובן עו"ד דינה גוטליב, אשה תוקפנית וגסת-רוח שעיקר תהילתה בכך שהיא מגינה על אנסים ותוקפת את קורבנותיהם – אשה כזו, שמזדהה עם העיקרון הליכודי העמוק שנשים הן אובייקט מיני או להקת מעודדות ותו לאו, זוכה בליכוד להערכה רבה ביותר.  

לעומת שלוש נשים בזויות אלה שזכו להתברג במעלה רשימת הליכוד, נדחקה מן הרשימה חברת הכנסת המצוינת קרן ברק שפעלה בכל מאודה נגד אלימות כלפי נשים. לקרן ברק כאבה הבטן על נשים מוכות ונרצחות, ובכך היא עברה על עקרונות חברתה שבמעלה רשימה מירי רגב, שכאבי בטן על נשים מוכות או נכים או קשישים אסורים בהחלט. רק חנופה אינסופית למנהיג והסתה מתירת-דם נגד ערבים, זרים ויריבים פוליטיים מותרת.

כמובן שפועלה של איילת שקד לאפליית ערבים וגזל קניינם, לאכזריות חסרת מעצורים כלפי פליטי המלחמה מאוקראינה, ואפילו בני זוג או ילדים של יהודים, לגירוש נמלטים מאפריקה המדממת ממלחמות אזרחים ולהרס בית המשפט, איננו נופל מפועלם של אנשי הליכוד ולעתים אף עולה עליו.

לכן מי שחושב שמתן חנינה לנתניהו יצנן את מתקפות הליכוד והימין כולו על בית המשפט טועה מאד. כל יעדו של הימין הוא לחזק ולהעמיק אפליית ערבים ואפליית נשים, ולהרוס כל מוסד שמגן על ציבורים מוחלשים אלה ומחזק אותם. לכן המאבק בחזרתו של הליכוד לשלטון הוא מאבק קיומי, וככזה יש להתייחס אליו.

 

הודעה לקוראים ולעוקבים:

הבלוג נפרץ בחודש מאי וכל העוקבים נחסמו והמנגנון חובל כך שגם עוקבים חדשים ייחסמו. אני כמובן לא חסמתי איש ואינני יכולה לבטל את החסימות. אני מבקשת מהקוראים לסייע לי להפיץ הודעה זו, וכן לסייע לי להפיץ קישורים לבלוג ולרשימות בו, ואני מקוה שחברת גוגל תתקן את החבלות.