הפרופ'
אביעד קליינברג פרסם ביום ו' האחרון (26.8.22) בעיתון "הארץ" מאמר בזכות
ביטול בחינת הבגרות בהיסטוריה והחלפתה בעבודת מחקר, כפי שמבקשת שרת החינוך יפעת
שאשא-ביטון, ומאמרו מנסה להגדיר מהי היסטוריה בעיני ההיסטוריון ומדוע מלמדים אותה,
ואיך ראוי ללמדה – הוא לועג לשינון עובדות ומעלה על נס הבנת תהליכים. אין לי דיעה
נחרצת בעניין בחינות הבגרות, אבל מאמרו גרם לי להרים גבה ולתהות לא מעט, ובפרט הפיסקה
שהלן, שבה הוא מסביר מה לדעתו חשוב בלימוד ההיסטוריה:
"איש
המקצוע יאמר, שההיסטוריה מלמדת איך תהליכים והחלטות בתחומים שונים משפיעים על
המערכת החברתית-תרבותית שבה בני אדם חיים. היא מלמדת איך המצאת הגלולה למניעת
הריון השפיעה על התיאולוגיה (ואפשרה את מתן הזכויות לנשים), איך התיעוש השפיע על
הוראת ההיסטוריה ואיך המצאת הטלפון החכם אפשרה הנדוס תודעה ברמות שלא היו אפשריות
בעבר." הוא ממשיך הלאה, אבל נסתפק בשלוש האמירות המדהימות האלה.
נתחיל
מהסוף: "המצאת הטלפון החכם אפשרה הנדוס תודעה ברמות שלא היו אפשריות
בעבר". באמת? היטלר הצליח לא רע בלי טלפון חכם. האם מאז המצאת הטלפון החכם קם
משטר שהצליח להסית את עמו ועמים נוספים למיזם רצח המוני תעשייתי של עם שלם בטענה
שמדובר בעם מסוכן שחייבים להשמידו? אפילו טראמפ לא הצליח לשכנע את רוב האמריקנים שניצח
את ביידן בבחירות, למרות שליטתו המהוללת ברשת הטוויטר. האמירה הזו של קליינברג
מטופשת מאין כמוה, ופשוט חסרת בסיס.
המצאת
הגלולה למניעת הריון השפיעה על התיאולוגיה? לא ידוע לי דבר כזה. למיטב ידיעתי
הדתות הממוסדות מתנגדות לשימוש בגלולה עד היום, ומתן הזכויות לנשים, אם כיוון
הפרופ' קליינברג למתן זכות הבחירה לנשים, או לזכות הנשים ללמוד באוניברסיטה, הרי
מדובר במאבק נחוש וממושך של תנועות נשים, בראש וראשונה בארצות הברית ובבריטניה,
שהחל בשנות הששים והשבעים של המאה התשע-עשרה ונמשך בכל עוזו במאה העשרים. זכות
בחירה מוגבלת הוענקה בבריטניה לנשים מגיל 30 ומעלה בשנת 1918 ועשור אחר כך, בשנת
1928, הורחבה זכות הבחירה בבריטניה לכל הנשים. בארצות הברית עבר בשנת 1920 התיקון
ה-19 לחוקה שהעניק זכות הצבעה לנשים. הגלולות למניעת הריון פותחו בארצות הברית משנות
השלושים של המאה עשרים ועד שנות החמישים, ואושרו לראשונה לשימוש בשנת 1960, ארבעים
שנה לאחר שניתנה לנשים זכות בחירה בארצות הברית. התחזקות התנועה הפמיניסטית השפיעה
לחיוב על פיתוח הגלולה, ולא הגלולה היא שהשפיעה על התפתחות הפמיניזם, כפי שאפשר
להבין בטעות מדברי קליינברג.
התיעוש
השפיע על הוראת ההיסטוריה? כאן מתמצת קליינברג טענה שהרחיב קודם לכן, שהמהפכה התעשייתית
הביאה להרחבת זכות החינוך לכל, שזו לפחות טענה שיש לה בסיס, בניגוד לשתי הטענות הנ"ל.
במאה התשע-עשרה הורחבה מאד הנגישות לבתי ספר במערב, והחינוך הפך לממלכתי, בעוד
שקודם לכן היה החינוך בעיקר פועלם של אנשי הדת, ונחלתם של ילדי האצולה. במאה התשע-עשרה
החל תהליך חילון והרחבה של בתי הספר כאשר המדינות הלאומיות החלו להתעניין בהשכלת תושביהן
ולדאוג לה, אבל עד היום ממלאים מוסדות הדת, בכל הדתות הגדולות, תפקיד מרכזי בתחום
ההשכלה, גם במדיניות חילוניות לכאורה. האוניברסיטאות שנוסדו בימי הביניים כמוסדות
לימוד כנסייתיים, עברו גם הן תהליך חילון וכיום הן נתמכות לרוב על ידי המדינות ופתוחות
לציבור הרחב. אבל הרחבת לימוד ההיסטוריה במאות ה-18 וה-19 לא היתה קורית לולא
מהפכת הרנסאנס במאות החמש-עשרה והשש-עשרה, שביקשה לחדש את ערכי ההשכלה הקלאסית,
שראתה בלימוד ההיסטוריה חלק מן ההשכלה ההומניסטית, וראתה בהיסטוריה את ממלכתה של המוזה
קליאו, אחת מתשע המוזות האחראיות במיתולוגיה היוונית על האמנויות והמדעים. לא רק
הצורך הכלכלי במתן השכלה לעובדי התעשייה העתידיים, ולא רק הרצון לחנך לפטריוטיות
לאומית כפי שטוען קליינברג. גם ערכי רוח עתיקים שפיעמו בלבם של אנשי ההשכלה, מורשת
יוון ורומא הקלאסיות שהשפיעו השפעה אדירה על תרבותה של אירופה ושלוחותיה בעולם
החדש, הפכו את ההיסטוריה למקצוע נחשב, לצד לימוד הלשונות, השירה והמדעים.
מה אפשר
ללמוד מהדברים הנ"ל? קודם כל שכדי להבין תהליכים, כדאי דוקא ללמוד גם כמה
עובדות, למשל לדעת מתי פעלו התנועות הסופרז'יסטיות שדרשו זכות בחירה לנשים – מן המחצית
השנייה של המאה התשע-עשרה, מתי הונהגה זכות בחירה לנשים במדינות השונות – משנות העשרים
של המאה העשרים ואילך, ומתי הומצאה הגלולה למניעת הריון ואושרה לשימוש – רק בשנת
1960. לכן שינון עובדות הוא הבסיס להבנת תהליכים, ואין האחד מוציא את רעהו.
דבר
שני, שתהליכים היסטוריים הם מורכבים ורבי-רבדים, ולרוב יש להם סיבות מורכבות
ותוצאות מורכבות. העיסוק בהיסטוריה התרחב מאד במאה התשע-עשרה, אבל לכך יש סיבות
רבות, לא רק המהפכה התעשייתית ולא רק הצורך לחנך אנשים לפטריוטיות. התפיסה המאד
צינית של קליינברג לגבי תופעות היסטוריות מביאה לשטחיות ולא להעמקה. לא כל מה
שאנשים עושים הוא ציני ומניפולטיבי. יש לאנשים גם אמונות עמוקות והשקפות עולם שיש
להן רקע היסטורי רחב ועמוק. מורשת יוון ורומא, כמו גם מורשת היהדות והנצרות, הן מסורות
תרבותיות רבות חשיבות והשפעה וכדאי ללמוד אותן כדי להבין את עולמנו.
דבר
שלישי, התפיסה של קליינברג, שהיא תפיסה חומרנית של ההיסטוריה, נוטה להגזים בהשפעתן
של טכנולוגיות, אולי מפני שקל יותר להבחין בהן מאשר בתהליכים תרבותיים עמוקים.
הטלפון החכם לא שינה משהו מהותי בתרבות העולמית. האידיאולוגיה הנאצית, לצערנו,
שינתה הרבה מאד ועדיין משפיעה מאד על רבים, בלי שום קשר לטכנולוגיה. הנאציזם הצליח
מאד בהנדוס תודעה לפני האינטרנט ולפני הטלפון החכם.
ודבר
אחרון, וכאן אצטט את מורנו ההיסטןריון יעקב טלמון, ראוי לאיש המדע להותיר מקום
לספק, שמא דעתו מוטעית, או במלים אחרות, אין זה ראוי לאיש המדע להיות נחרץ מדי. אם
מורי ההיסטוריה בתיכונים חושבים שלבחינת הבגרות במקצועם יש ערך, אולי הם צודקים.
שינון עובדות לעתים מרגיז ומשעמם, אבל לעתים יש בו דוקא תועלת, ומעבר לציניות יש
בעולם גם רגשות אמיתיים. היסטוריונים יכולים לשפר את עצמם אם הם מאמינים ברגשותיהם
הכנים של בני אדם, יותר מאשר אם הם רואים בכל מקום מניפולציה או אינטרס.
ומהי
ההיסטוריה בעיני? היא מקבילתה הכרונולוגית של הגיאוגרפיה. כשם שאנו לומדים על
הארצות והמדינות בעולמנו, כדי שניטיב להכיר את העולם, ונדע שיש ארצות רבות ועמים
רבים ושונים מאיתנו, שאנו יכולים ללמוד מהם דברים רבים אם נדע עליהם ונכיר אותם
ואת שפתם ותרבותם, כך ראוי בעיני להכיר את בני האדם שחיו בתקופות שקדמו לנו, לדעת
כיצד נראו חייהם ומה קרה בעולם לפני שנולדנו. לעולם לא נדע הכל כמובן, אבל אם נדע
מעט על העבר הדברים ירחיבו את דעתנו מאד, ויתנו לנו פרספקטיבה על העולם שבו אנו
חיים. נסיעה בזמן באמצעות לימוד ההיסטוריה דומה לנסיעה במרחב לארץ אחרת. היא מרחיבה
את אופקינו ודעתנו, ומשום כך היא חשובה וראויה מאד בעיני.
