יום שישי, 24 בנובמבר 2023

יון פוסה / בוקר וערב

 

זהו ספר קטן ומעט מוזר. הוא מתחיל בסיפור לידתו של יוהנס המסופר מנקודת מבטו של אביו, אוּלַי הדייג, שמרתה אשתו יולדת לו בן שנים אחרי לידת בתם הבכורה מגדה, כשכבר נואשו מלקוות לילדים נוספים. אולי קורא לבנו על שם אביו ויודע שגם הוא יהיה דייג, כי העולם שמתאר הספר הוא עולם שיש בו מעט אפשרויות בחירה, ולכן גורלו של אדם הוא במידה רבה ידוע מראש.

מכיוון שמסופר על לידתו של יוהנס, עשוי הקורא לצפות שלאחר מכן ישמע על ילדותו של יוהנס, כיצד גדל בבית הוריו ומה עבר עליו עד שהגיע לבגרות, אבל יון פוסה איננו מספר דבר על ילדותו ונעוריו של יוהנס. את הוריו לא נפגוש עוד. בפרק השני, שהוא חלקו הגדול יותר של הספר, נפגוש את יוהנס כאלמן קשיש שמתגעגע לאשתו המתה ארנה, שמאז מותה ביתו קר ועצוב. הוא מנסה להתנחם בשבעת ילדיהם שגדלו להיות אנשים הגונים, בפרט בבתו סיגנֶה שגרה בקרבתו ומרבה לבקרו, ובנכדיו השובבים, אבל האלמן יוהנס הוא איש עצוב ובודד שמתגעגע מאד לאשתו ולחבריו שהלכו לעולמם. הוא חי מקצבת זיקנה וכבר איננו יוצא לדוג, אבל מטייל בכל יום לשפת הים. היום הזה שבו פוגש הקורא את יוהנס שונה משאר הימים. יוהנס פוגש בו את חברו המת פטר, את אהובת נעוריו המתה, וגם את אשתו שאליה הוא מתגעגע, ולבסוף את בתו סיגנה שממהרת לבית אביה.

מה אנחנו למדים על יוהנס הדייג? שהוא איש גדול וחזק, שבצעירותו התאהב במשרתת יפה וכתב לה מכתב חיזור שלא זכה למענה, מאחר שכבר היה לה מאהב אחר, ואז פגש את מי שתהיה לאשתו ואם שבעת ילדיו, שנישואיו עימה היו מאושרים, שיחסיו עם אביו לא היו טובים ולכן עזב את האי הולמן שבו חיו הוריו ועבר למקום אחר, ובמקומו החדש זכה לחברים טובים שעזרו לו בעת צרה, ושיש לו כאמור שבעה ילדים בוגרים שהם אנשים הגונים שחייהם טובים. הספר רומז, רק רומז, שבניגוד ליוהנס הדייג שחי חיים דומים לאלו של אביו, כאילו נדון לגורל זה מרחם אמו, לילדיו יש מקצועות מודרניים יותר, שחייהם טובים יותר ומצבם הכלכלי טוב משלו: לבתו סיגנה יש בית יפה ובעלה נוהג במכונית, וכשהוא מטייל ליד ביתה יוהנס חושב לעצמו שהסתדרה טוב בחיים.

בדיעבד מבין הקורא ש"בוקר וערב" הן מטאפורות  ללידה ולזיקנה ומוות. פוסה מתבונן בראשית חייו של יוהנס ובסופם, כשמסתיים מסעו בעולם, והוא נזכר בכמה אירועי מפתח בחייו, שבעיקרם היו צפויים מראש ודומים לחיי אבותיו. מעט בחירות היו ליוהנס בחייו: לעזוב את האי הולמן, להינשא לארנה ולשכוח את המשרתת היפה שכבשה את לבו קודם לכן אבל כבר הרתה לאחר. האם מרצון או מכורח אימץ יוהנס את מקצועו של אביו שפירנס אותו בדוחק רב? על כך לא נאמר לנו דבר.

הספר הקטן, המלאנכולי, המהורהר הזה, מעלה על נס את חיי הפשטות של ימים עברו, כשכבר אינם כאלה, חיים שבהם אדם נולד לחיות כאביו, ואפשר היה לחזות את מהלך חייו מרגע לידתו. אלה חיים כפריים בקהילה שבה כולם מכירים את כולם ואין סודות, ויש חברות ועזרה הדדית והסתפקות במועט, והעוני הוא גזירת גורל שאין ממנה מוצא אבל גם אין בה חרפה או פחיתות כבוד. אם היו ליוהנס שאיפות או חלומות אחרים איננו שומעים על כך. הוא חושב שהיו לו חיים טובים, חיים של אדם הגון שגם שבעת ילדיו הם אנשים הגונים, שנישואיו היו טובים ואין בו צער על אהבתו הראשונה שלא התממשה, רק מעט מבוכה על כך שניסה לחזר אחרי המשרתת שכבר הרתה לאחר, שרק פעם אחת השתכר והתחרט על כך. אין בסיפור חייו של יוהנס רוע או טרגדיות גדולות, רק עצב על הבדידות והצער שמביאה עימה הזיקנה והפרידה מן האהובים והיקירים. קשה שלא לחבב את הדמויות בספרו של פוסה שיש בהן תום ואין בהן שמץ של ציניות, והן שייכות לזמנים שלא הכרנו, ובכל זאת אנו חשים אליהם געגועים.


 יון פוסה, בוקר וערב, ספריית פועלים, 2021, תרגמה מנורווגית דנה כספי