על גופותיהם

 

הדבר היחיד שאני מרגישה היום, ובעצם רוב הזמן, זה כעס עצום, והרבה מאד עצב. לא אכפת לי אם הרגו את מוחמד דף או לא. אהוד יערי אמר שהוא כבר לא מפקד פעיל, וגם אם כן, ואם הרגו אותו, יהיה במקומו מישהו אחר. גם כשהרגו לפני שנים את השיך יאסין ואת מחליפו רנטיסי, חשבו שהיכו את החמאס מכה ניצחת, אבל אחרי חצי שנה הכל חזר לקדמותו וגם נהיה יותר גרוע. זה לא שאכפת לי אם יהרגו את מנהיגי חמאס, אכפת לי שאני מרגישה שחיסול דף הוא עוד תעלול של נתניהו כדי למנוע עסקה לשחרור חטופים, וכל יום שעובר ללא עסקה עלול להיות גזר דין מוות לחטופים, שכבר רבים מהם מתו בשבי, ולא מעטים מתו מהתקפות צה"ל, שלא לדבר על אלה שמתו מהתקפות צה"ל עוד בשמחת תורה, כמו התאומים ליאל וינאי חצרוני בני השתים-עשרה, שנרצחו בחצר של פסי כהן בבארי, והתחקיר של צה"ל מנסה לטייח את הרצח שלהם ושל עוד אחד עשר בני ערובה בהוראת ברק חירם, שכל התחקיר נעשה כדי לטהר אותו ולקדם אותו למפקד אוגדת עזה, והתחקיר לא תואם את העדויות של יסמין פורת שהיתה גם היא בת ערובה אבל נחלצה מהבית מאחר שמחבל שנכנע לקח אותה כמגן אנושי כדי שלא יירו בו למוות, ולא את העדות של הדס דגן שהיא בת הערובה היחידה שהיתה בבית כשהופגז בפגזי טנק וניצלה בנס, אבל בעלה נהרג שם. התיאור הנורא שיסמין פורת סיפרה מפי הדס דגן, שליאל חצרוני בת השתים-עשרה צרחה כל הזמן שבו התנהל קרב בין המחבלים לכוחות הביטחון, אבל אחרי ירי הפגזים לא שמעו אותה יותר, וברור לי שהיא נהרגה מירי הפגזים של הטנק הישראלי, ומה שכתבו בתחקיר שכמעט כל בני הערובה מתו מירי של המחבלים זה פשוט שקר, בשביל להוציא טוב את ברק חירם שנתן את ההוראה לירות פגזי טנק על הבית עם בני הערובה הישראלים, שיסמין פורת סיפרה למשטרה בדיוק מי נמצא שם, ובתחקיר של ה"ניו יורק טיימס" ברק חירם בעצמו הודה שהיתה מחלוקת בינו לבין מפקד הימ"מ שניהל משא ומתן עם המחבלים, ומפקד הימ"מ במקום, שמיומן במשא ומתן עם בני ערובה הרבה יותר מקציני צה"ל, ביקש עוד זמן למשא ומתן, שאולי היה מציל לפחות את חיי שני הילדים, אבל ברק חירם רצה לסיים את האירוע, כלומר לירות פגזי טנק ולהרוג את המחבלים ובני הערובה גם יחד, וכך אכן קרה. בתחקיר אין שום התייחסות לפרסום בניו יורק טיימס, כי כשלא רוצים להתייחס לאמת פשוט מתעלמים ממנה, כמו שמתעלמים מהעדות של נועה ארגמני שאיתי סבירסקי שהיה בשבי חמאס יחד איתה נהרג מפגיעת טיל ישראלי, וכך אחותו מירב שאיבדה את הוריה בשמחת-תורה איבדה גם את אחיה. קשה לי להאמין ששימח אותה לשמוע שהרגו את מוחמד דף, אם היא בכלל יכולה לשמוח בימים האלה.  

רק כששיחררו חטופים, בעסקה או במבצע חילוץ, היתה בציבור הישראלי שמחה אמיתית וטהורה, לראות אנשים שחייהם ניצלו, שאין יפה מזה. נתניהו מנסה למכור לציבור את הגופה של דף כדי להצדיק גופות של חטופים במקום אנשים חיים שניצלו בזמן, ואין סליחה על הפשע הזה, שבאמצעותו הוא מתכוון להישאר בשלטון. הערב הוא ערך מסיבת עיתונאים כדי לפאר את עצמו, כאילו הוא הרג את דף לבדו ושיבח את ההתעקשות שלו עצמו על תנאיו לקיום עסקה, וגם שיבח את עצמו על נוקשותו במשא ומתן, שכולם יודעים שהיא לא נועדה לשום מטרה מלבד הישארותו בשלטון על גופתם של הנרצחים והחטופים. האיש שעלה לשלטון על גופתו של יצחק רבין מנסה לשרוד בשלטון על גופות של המוני מתים, ומדבר על ניצחון מוחלט כשהוא מתכוון לניצחון שלו  על רוב העם שמייחל רק להשתחרר משלטון האימים שהוא כופה עלינו זה שנות דור. הניצחון היחיד שאפשר לדמיין זה סילוק ממשלת נתניהו. כל השאר זה רק הפסדים.