יום ראשון, 15 בנובמבר 2026

דר שטירמר / התכנית היהודית לרצח העם הגרמני

 

בשבוע שעבר מלאו 88 שנים לליל הבדולח, ומה שכתבתי כאן לפני שנה בתאריך הזה עדיין לגמרי אקטואלי. מצד אחד יש כעת תקוה גדולה לשינוי, ומצד שני עדיין אוחזים בגרוננו כדי שהאנשים שגרמו לי שוב ושוב לחשוב על גרמניה הנאצית יישארו בשלטון, ואנו מוצפים מכל עבר בגזענות מבחילה, שנראה כי דוקא התקוה לשינוי גורמת לה להתפרץ בייתר שאת, במטרה להבאיש את ריחם של האזרחים הערבים שיצאו להצביע להפלת ממשלת האסון, מה שכל אזרח בדמוקרטיה צריך לעשות נוכח שלטון לאומני, גזעני ושפל. אני חרדה מאד ומתפללת שהגזענות לא תהרוס את הסיכוי לשינוי ואת האפשרות לשיתוף פעולה בין אזרחים יהודים וערבים למען מדינה טובה יותר.

השבוע חזרתי לכתבות "דר שטירמר" שבהן הרביתי לעסוק בעבר, וכמה מתוכן תרגמתי לבלוג ותוכלו למוצאן תחת התגית "דר שטירמר", ונתקלתי בכתבה שאני מתרגמת להלן משנתו הראשונה של השלטון הנאצי. כתבה זו מתבססת על תרגום לגרמנית של החיבור האנטישמי הידוע "הפרוטוקולים של זקני ציון" שמכונה כאן "הפרוטוקולים של חכמי ציון" – חיבור שהוא זיוף שהתקינה האוחראנה, המשטרה החשאית הצארית, ופורסם לראשונה בשנת 1903 בעיתון הרוסי "זנאמיה", ובשנת 1905 פורסם במלואו על ידי הסופר והמיסטיקן הרוסי סרגיי אלכסנדרוביץ' נילוס, שמוזכר בכתבה, בספרו "הגדול שבקטן והאנטיכריסט, הערות של מאמין אורתודוקסי". הכתבה מנסה לקשור בין ה"פרוטוקולים" לבין הנרטיב הנאצי, שמייחס לבגידת היהודים את המפלה במלחמת העולם הראשונה, וכן מייחס ליהודים את מהפכת נובמבר שפרצה בגרמניה בנובמבר 1918 בעקבות התבוסה במלחמת העולם, כאשר השתלטות של מורדים על כמה ערים בגרמניה הביאה ב-9 בנובמבר 1918 להתפטרותו ובריחתו להולנד של הקיסר הגרמני, שהעביר את השלטון לקנצלר מן המפלגה הסוציאל-דמוקרטית פרידריך אברט Ebert – עוד אירוע שהתרחש בתאריך זה ובעקבותיו חדלה גרמניה להיות קיסרות וקמה רפובליקת ויימאר, שב-19 בינואר 1919 קיימה בחירות כלליות לאספה הלאומית והפכה לדמוקרטיה פרלמנטרית, למרות שחוסר היציבות ופעילויות מהפכניות המשיכו להתקיים בה עד לקיץ 1919. בין מנהיגי מהפכת נובמבר היו אמנם היהודים רוזה לוקסמבורג וקרל ליבקנכט, שהקימו את "ליגת ספרטקוס" שפרשה מן המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית והיוותה בסיס למפלגה הקומוניסטית הגרמנית. ב-15 בינואר 1919 נרצחו רוזה לוקסמבורג וקרל ליבקנכט בידי ארגון ימני קיצוני של חיילים משוחררים. רפובליקת ויימאר התקיימה עד לעלייתו לשלטון של היטלר ב-30 בינואר 1933.

הכותב מייחס משום מה את גילוי תוכן הפרוטוקולים בקונגרס הציוני הראשון לאשר גינצברג, הוא אחד העם, שאמנם נכח בקונגרס, אך כצופה בלבד, עקב התנגדותו לדרכו של הרצל.

בכתבה מופיע הביטוי הנאצי "כל יהודה" או במלה אחת "כליהודה", שהוא כינוי נאצי לעם היהודי, שבתפיסה הנאצית מתואר כארגון פשע שזומם לרצוח את העם הגרמני. הערותי שלי בתוך הטקסט מובאות בסוגריים מרובעים.

כשתרגמתי את הכתבה, כולל כותרת המשנה של "דר שטירמר", "שבועון גרמני לקרב על האמת, בהוצאת יוליוס שטרייכר", שמתי לב לכך שבתרגומים קודמים שהעליתי לבלוג השמטתי את כותרת המשנה הזו, אינני יודעת מדוע, עלי לשוב לתרגומים ולהוסיף אותה, אבל אין לי ספק שהעובדה שכותרת המשנה הזו בלטה לעיניי כעת איננה מקרית. המבט שלנו על ההיסטוריה תמיד מושפע ממה שקורה סביבנו בהווה. באשר ל"דר שטירמר", כותביו תמיד הקפידו לציין שמטרת השבועון היא לפקוח את עיני הקוראים לגבי היהודים ולגלות להם את האמת עליהם.

 

דר שטירמר

שבועון גרמני לקרב על האמת

בהוצאת יוליוס שטרייכר

נירנברג, גיליון 43, אוקטובר 1933

 

פשיעה מאורגנת

 

תכניותיו המזעזעות של כליהודה לרצח העם הגרמני

 

הפרוטוקולים

ב-12 בספטמבר פרסם האיגוד הכללי של הארגונים האנטיקומוניסטים בברלין את החומר המשרדי אודות ההפיכה הקומוניסטית שתוכננה במרץ 1933. הפרסום כלול בספר "מהפכה מזויינת – גילויים אודות ניסיון ההפיכה הקומוניסטי ערב המהפכה הלאומית". מי שמקבל ספר זה לידו ומשווה אותו לקווים המנחים שהיהודים היתוו לכיבוש השלטון העולמי, שלגביו אין יותר ספק, מה מקור אותה מהפכה מזויינת מתוכננת ולאיזו מטרה שימשה. הקווים המנחים לכיבוש השלטון העולמי נקבעו ב"פרוטוקולים של חכמי ציון". הם נודעו לראשונה באוגוסט 1897 באמצעות המנהיג הציוני, היהודי אשר גינצבורג [אחד העם, ע.פ.] בקונגרס הציוני הגדול בבאזל בשוויץ. מסר אותם לציבור הפרופסור הרוסי נילוס. ב"פרוטוקולים של חכמי ציון" נדון לכל פרטיו הפירוק ההדרגתי של העמים והמדינות הלא יהודים ולבסוף מרד הדמים החמוש נגד הממשלות הלא יהודיות. מטרת התכנית היא הקמת ממשלה עולמית יהודית ולבסוף הכתרה של מלך יהודי, שייקרא משיח העולם. ב"פרוטוקולים" מנבאים וקובעים מראש את כל מה שבא מאז סוף המאה הקודמת על העולם ובמיוחד על העם הגרמני.

מאבק המפלגות

העם הגרמני, במיוחד מאז סוף המאה ה-19 עד לתפיסת הממשלה בידי הנאציונלסוציאליסטים, התפלג למפלגות שונות, שנלחמו זו כנגד זו במלחמת אחים ובשנאת אחים בלתי פוסקות. ה"פרוטוקולים" כותבים על כך:

"עם אשר בעצמו מותיר את העולים בסולם החברתי מחוץ להמון, הורס את סמכותו שלו באמצעות מאבקי מפלגות. אנו נקדם מכל בחינה את הקמת המפלגות."

הרוח החופשית

בעם עצמו, במחנות האזרחיים, טופחה מאד מה שמכונה "הרוח החופשית" (ליברליזם). ממנה נוצרו כמעט כל המפלגות האזרחיות. במיוחד ייצגו ביסודן את "הרוח החופשית" המפלגות הדמוקרטיות והליברליות. ב"פרוטוקולים" נכתב על כך:

"לגופי המדינה מזגנו את רעל הרוח החופשית. על ידי כך השתנה כל ההקשר המשפטי של המדינה. כיום נגועות כל המדינות במחלה קטלנית זו. היא מרקיבה את דמן. אנו היהודים צריכים רק להמתין למלחמת המוות."

המרקסיזם

בין המוני מעמד הפועלים, במה שמכונה ה"פרולטריאט", נושאים את תורת המרקסיזם שיסד היהודי קרל מרקס. מלות המפתח שלה הן "חופש, שוויון, אחוה". מן התורה הזו התפתחו המפלגות המרקסיסטיות, שהפכו לאויבות נוראות של האומה הגרמנית. הן בגדו, מכרו והשמידו כל מה ששירת את העם הגרמני והמולדת. הפרוטוקולים אומרים על כך:

"לכל פינות העולם מובילות המלים "חופש, שוויון, אחוה" בעזרת סוכנינו הנסתרים, את שורותינו להמונים. הם נושאים את דגלינו בהתלהבות. מלים אלה פועלות עליהם כמו תולעים שקורעות לגזרים את רווחתם ואחדותם של הלא יהודים. בכל מקום הן הרסו את השלווה, השלום ורוח הקהילתיות, וחתרו תחת יסודות האדנות הלא-יהודית."

 

מלחמת העולם [הראשונה ע.פ.]

כשהיהודים ראו, שהחומה הגדולה ביותר שעומדת בדרכם, היא המונרכיה הגרמנית וצבאה, הם יצאו למתקפה הגדולה ביותר: הם עוררו באמצעות הסתה בינלאומית שיטתית את המלחמה נגד גרמניה. כאשר הם ראו שיש לגרמניה בני ברית, הם עוררו את העמים למלחמת עולם נגד מעצמות המרכז [כינוי לברית בין גרמניה, אוסטרו-הונגריה ותורכיה במלחמת העולם הראשונה]. ב"פרוטוקולים" מתוארת תכנית נבלה גדולה ורצחנית זו כדלהלן:

"כאשר מדינה לא יהודית מרהיבה עוז, להציב לפנינו היהודים התנגדות, אנו מוכרחים להיות במצב, להניע את שכניה למלחמה נגדה. אבל אם גם השכנים רוצים לשתף פעולה איתה, אנו מוכרחים לעורר מלחמת עולם."

 

האינפלציה

מלחמת העולם הסתיימה כרצונו של כליהודה. באמצעות בגידה מבפנים נאנסה גרמניה למלחמה והוכרעה. פושעים מרקסיסטים הובילו את מהפכת נובמבר תחת הנהגה של יהודים. הגיעו השנים של אובדן ערך הכסף. היהודים, שבבנקים שלהם היו להם זהב ומטבעות זרים, היו הזוכים הגדולים. העם הגרמני התרושש, רבבות סבלו מוות ברעב או שמו קץ לחייהם בהתאבדות. כמעט מלה במלה נמצא השוד היהודי הגדול הזה ב"פרוטוקולים":

"באמצעות העיתונות שנמצאת בידינו, אנו זוכים להשפעה, אך נותרים בעצמנו בצל. הודות להם הבאנו לידינו הרים של זהב, מבלי לתת את דעתנו על כך, ששאבנו אותם מִיַּם של דם ודמעות."

 

משברים כלכליים

לאחר האינפלציה הגיעו משברים כלכליים ויחד עמם האסון הנורא של האבטלה. בעזרת המפלגות המרקסיסטיות ניצֵל היהודי מצוקה זו. הוא הוציא את המוני הפועלים לרחובות. הוא הסית אותם נגד לוחמי החופש הנאציונלסוציאליסטים ועורר אותם לטרור דמים נגדם. ב"פרוטוקולים" צפו וניבאו זאת מראש:

"העוינות (בין עבדי היהודים לבין מתנגדיהם) תחריף כשיגיעו מתחים כלכליים. לכן בכל דרכי הסתרים הזמינות לנו ובעזרת הזהב, שנמצא כולו בידינו, נגרום משבר כלכלי כולל. באמצעותו יעלה בידינו, להשליך לרחוב נחילי פועלים. המונים אלה ישפכו ברצון את דמם של אלה, שאנו מסמנים כאויביהם."

 

המהפכה השנייה

מהפכת נובמבר לא הביאה ליהודי העולם הבינלאומיים את הכוח שקיוו לו. לכן ההנהגה היהודית המהפכנית הכינה בעזרת המפלגה הקומוניסטית, שרצתה לגבש את "חזית הברזל" המרקסיסטית, את המהפכה הגדולה השנייה. זו היתה צריכה להיות עוד יותר קטלנית מהראשונה. היא היתה צריכה להתנהל באותה דרך רצחנית כמו ההפיכה הבולשביקית ברוסיה. את כל מי שהביע נאמנות לעם ולמולדת צריך היה לטבוח, לירות בו, לשחוט או לענות למוות. הפרסומים בספר "מרד מזוין" יפקחו את עיני העם הגרמני והעולם. באמצעות טרור חמוש אמורים להכין את המרד בהתאם להנחיות ב"פרוטוקולים":

"מאיתנו יוצא השד המאיים, הטרור המקיף".

כיצד אמור טרור זה להיראות, עולה מהחומר בפירוט מלא. הקומוניסטים (בסך הכל מספר של כמיליון פושעים נחושים) צריכים להתחמש בכל האמצעים. הם צריכים לאסוף רובים, אקדחים, [לא קריא], מקלעים, וכל כלי הרצח [לא קריא]. הפועלים במפעלים הכימיים [המשפט האחרון בצילום הכתבה שבידי איננו קריא].