מדברים שטויות על השואה

יום השואה זה יום שבו אני תמיד נדהמת מהסיפורים של הניצולים שתמיד אני לומדת מהם משהו חדש על השואה, וזה גם יום שתמיד משאיר אותי בהרגשה קשה עם הנאומים של אלה שלא חוו את השואה אבל מדברים עליה כאילו הם יודעים עליה משהו מהותי ובדרך כלל הם לא יודעים עליה אפילו עובדות בסיסיות. רוב הדברים שאנשים שלא עברו את השואה אומרים על השואה הם שטויות, ולכן באופן סטטיסטי, כשמקשיבים לדיבור על השואה, יש הרבה יותר סיכוי לשמוע שטויות מאשר דברי טעם. יש הרבה סיבות לכך שרוב האנשים שמדברים על השואה מדברים שטויות. סיבה אחת למשל היא העובדה שהשואה היא אירוע מאד גדול ומורכב בהיקפו, וגם אנשים שלומדים אותה ברצינות הרבה שנים, מכירים רק חלק מההיבטים והאירועים של השואה, ובוּרוּת היא תמיד סיבה לדיבור שטויות. סיבה נוספת שאנשים מדברים הרבה שטויות על השואה היא שכדי להתחיל בכלל להבין משהו על השואה צריך להכיר ולהבין את האידיאולוגיה הנאצית, שהיא אידיאולוגיה מאד מורכבת, שכוללת יסודות מהדת הנוצרית, מעלילות הדם ומפולחן הקדושים הנוצרי, וגם מיתוסים פגאניים אמיתיים ומומצאים, וכמובן האידיאולוגיה הנאצית כוללת את תורת הגזע וכל מיני תיאוריות ביולוגיות שהשפיעו על תורת הגזע, כמו פיזיונומיה ואווגניקה וכל מיני ניסיונות אחרים לקשר בין החיצוניות של האדם לפנימיות שלו לאו דוקא על פי המדע, והאידיאולוגיה הנאצית גם מושפעת מהגות פילוסופית ותיאולוגית ולאומנית ומהשקפות חברתיות וכלכליות, ומתבטאת בתמונת עולם שלמה מיוחדת לנאצים, בשפה מיוחדת לנאצים, בסיפורים היסטוריים מומצאים והיסטוריות שלמות מומצאות, ובגישה ותוכן נאציים מיוחדים לכל תחום ותחום בחיים, כי הנאציזם הוא לא רק תיאוריה מורכבת מאד אלא גם תיאוריה טוטליטרית, כלומר שיש לו התייחסות משלו לכל תחום ותחום בחיים. לרוב האנשים אין מושג אפילו באחד מן ההיבטים המורכבים האלה של הנאציזם, ולכן הם מתעלמים מהם או מדברים עליהם שטויות, ואלה שמבינים בכמה מהם אינם מבינים בכולם ונוטים להגזים במשקל ההיבט שהם מבינים בו, מה שגורם להם לתת לשואה, שהיא אירוע עצום ומורכב וקשה להבנה במיוחד, הסבר חד-סיבתי ופשטני, שגורם להם לדבר שטויות על השואה גם אם הם לא מתכוונים לכך. וגם אלה שלמדו די הרבה על השואה, ואפילו אלה מהם שגם למדו וגם חוו אותה בעצמם, נשארים תמיד עם שאלות לא פתורות, כי יש נאצים שאומרים שהיהודים רצחו את אלהים ורוצחים תינוקות גרמנים ושותים את דמם ואונסים נשים גרמניות ולכן צריך לחסל אותם, ויש נאצים שאומרים שהנצרות היא בכלל יהודית והיהודים כפו על העם הגרמני ערכים נוצריים שבכלל לא מתאימים לו ולכן צריך לחסל אותם. כל הנאצים מסכימים שצריך לחסל את היהודים אבל הם לא בהכרח מסכימים על דברים אחרים, ואז נשאלת השאלה אם הנאצים רצו לחסל את היהודים בגלל הדברים שהם חשבו עליהם, אם הם בכלל האמינו בדברים האלה, שלא תמיד זה בטוח, ובכל אופן לא כל הנאצים האמינו באותם דברים לגבי היהודים או בכלל, או שבעצם הנאצים רצו לחסל יהודים מסיבה שאיננה ידועה לנו וכדי להצדיק את רצח היהודים הם המציאו עליהם כל מיני האשמות נוראות וסיפורים מחרידים שלא תמיד מתיישבים אלה עם אלה, ובסוף אתה מבין שבשביל להבין את השואה אתה צריך להיכנס לראש של הנאצים, שזה לא באמת אפשרי, ובגלל הרצון הבלתי נמנע להבין את הבלתי מובן אנשים מדברים הרבה שטויות. עוד סיבה לכך שאנשים מדברים שטויות על השואה היא שמדובר באירוע מאד מעיק ומאד מאיים מבחינה רגשית, שגם להרבה אנשים שלא חוו אותו על בשרם יש סיוטים ממנו בגלל הסיפורים והסרטים והספרים וכו' וכשמשהו מאד מעיק ומאיים מבחינה רגשית, אנשים נוטים לדבר עליו שטויות – שטויות הן הרבה פעמים סוג של מנגנון הגנה. הן נותנות לדובר תחושה שהוא מבין על מה הוא מדבר והתחושה המוטעית שהוא מבין על מה הוא מדבר מעניקה לו תחושה של שליטה בעניין שלאיש מאיתנו אין בו שום שליטה. סיבה נוספת שאנשים מדברים שטויות על השואה היא שבגלל עוצמתו של האירוע והצורך החברתי להתייחס אליו, שלבש אופי של ציווי מוסרי, התקבעו בשיח החברתי אמירות על השואה שהן תיפלות גמורה, אבל החזרה עליהן נותנת לאנשים תחושה שהם עונים למוסכמות ומתנהגים נכון. למשל אחת האמירות על השואה שהיא תיפלות גמורה ובכל זאת היא כמעט מוסכמה כללית, היא האמירה ש"צריך להבין וללמד את משמעות השואה". האמירה הזו מניחה ש"משמעות השואה" היא דבר נתון שאפשר לסכם אותו במלים ולשנן אותו. הבעיה היא שרק מבחינת הנאצים שהגו וביצעו את השואה היתה לשואה משמעות: הנאצים ראו בהשמדת היהודים דרך לגאולת גרמניה והעולם כולו, לסילוק הטוען המזויף לדעתם לכתר עַם הבחירה, שגנב מהגרמנים את כתר עַם הבחירה שלדעתם הגיע להם ורק להם, ולכן צריך להשמיד כליל את העם היהודי כדי שהגרמנים יוכלו לממש את היותם עם הבחירה האמיתי, ויתרה מכך, להציל את עצמם מידי היהודים, שלטענתם זממו להשמיד את גרמניה ואת האנושות כולה. לשיטתם של הנאצים השמדת היהודים היתה מעשה של הגנה עצמית וגאולת עצמם והעולם כולו, וזו לדידם היתה משמעותו, לפחות על פי דבריהם שלהם. אבל מבחינת הנרצחים בשואה לא היתה לשואה שום משמעות, לבד מן העובדה שהם סבלו ונרצחו: אלה היו סבל ומות חסרי משמעות לחלוטין, כי הם נכפו עליהם מבלי שעשו מאומה. לא היתה להם שום בחירה, והם לא הבינו בשום אופן, ועדיין רוב היהודים לא מבינים, מדוע הגרמנים רצחו אותם. רוב השאלות שיהודים בשואה שאלו ועדיין שואלים הן למה הגרמנים עשו להם את זה, ולמה רוב האנשים שתקו ושיתפו פעולה, ולמה אלהים או מישהו אחר לא הציל אותם. אלה שאלות שמעצם שאלתן ברור שמי ששואל אותן איננו מוצא בשואה שום משמעות, כי אם יש למשהו משמעות, אתה לא שואל למה הוא קרה ולמה עשו אותו. מבחינת היהודים השואה היא הדבר הכי בלתי נתפס בעולם, לכן ברגע שיהודים, שאין להם מושג קלוש למה הגרמנים רצחו ששה מיליון יהודים, רוצים ללמד את "משמעות השואה", בהכרח הם ידברו שטויות.   

כמובן שלאנשים יש צורך למצוא משמעות בדברים נוראים שקורים להם בעל כורחם, ועל ידי כך גם למצוא נחמה מסוימת, וקשה ליהודים לקבל את זה שרק מנקודת המבט הנאצית יש משמעות לשואה, ושלפיכך המות היהודי בשואה אין לו שום משמעות, וכולו מות טיפשי ומיותר שאין לו שום תוצאה חיובית שאפשר להתנחם בה, כולו רק אסון נורא ובלתי נתפס בממדיו הנוראים, שהדבר היחיד שאפשר ללמוד ממנו הוא שרצח מיליונים כזה ייתכן ואפשרי לביצוע, וכפי שאמר מורי המנוח גיאורג מוֹסֶה, מה שקרה פעם אחת יכול לקרות גם פעם שנייה, ולפיכך היהודים צריכים לחיות מכאן ואילך במחשבה שאולי הם יהיו שוב קורבן לרצח המוני שיטתי. המחשבה הזאת כל כך נוראה, שאף אחד לא רוצה לקבל אותה, למרות שהיא התובנה היחידה מהשואה שאיננה תלויית ערכים ופרשנויות ורגשות ומטרות: זו התובנה היחידה מהשואה שעולה מאליה, מעצם העובדה שהיא קרתה, שלפיכך ברור שהיא אפשרית, ואולי גם יכולה לקרות שוב.

מכיוון שהמחשבה שהשואה יכלה לקרות ולכן יכולה לקרות שוב היא כה נוראה, האמירה הכי נפוצה בעם היהודי לגבי השואה היא שהשואה לעולם לא תקרה שוב. אבל האמירה הזו איננה מבוססת על ידיעה, שכן ידיעה באשר לעתיד איננה בגדר האפשר, והאמירה הזו גם איננה מבוססת על תובנה, שכן התובנה מהשואה אומרת את ההיפך הגמור, שהיא קרתה ואולי תקרה שוב בעתיד. האמירה הזאת מבוססת על משאלת לב, והיא בהחלט נוגעת ללב, אבל מעבר לכך היא איננה אלא שטות, וגם האומרים אותה מודעים לכך שהיא איננה אלא שטות, שלכן הם מיד מוסיפים שצריך שתהיה לנו מדינה חזקה וצריך שיהיה לנו כח ושנוכל להגן על עצמנו בכוחות עצמנו. כל הדברים האלה בוודאי נכונים באופן כללי לגבי כל עם שרוצה להגן על עצמו, אבל הם רק משאלת לב, כי גם לפולנים ולצ'כים ולסרבים ולרוסים היו מדינות וצבא, ולרוסים אפילו היה צבא חזק מאד, שבסופו של דבר מילא תפקיד מרכזי בהכרעת הנאצים, אבל כל זה לא מנע מהעמים האלה להיכבש בידי הנאצים למשך שש שנים שבהן נרצחו כמיליון וחצי פולנים ומאות אלפי צ'כים וכמיליון וחצי סרבים ומיליונים רבים של רוסים שעד היום איננו יודעים כמה בדיוק, אבל ההערכות הן שלמעלה מעשרים מיליון רוסים נהרגו ונרצחו במלחמה, כל זה מלבד ששת מיליוני היהודים שנרצחו במדינות האלה ובמקומות אחרים, ואם תהיה לנו מדינה חזקה וצבא חזק זה יעזור אבל לא בהכרח ימנע מאיתנו שואה נוספת. בניגוד למה שהרבה אנשים אומרים, במיוחד ביום השואה, אנחנו לא יכולים להגן על עצמנו רק בכוחות עצמנו, ואין לנו שום ערובה שנוכל בעתיד להגן על עמנו מעוד שואה.

לכן הקישור בין השואה לבין עוצמתה של מדינת ישראל בהווה או בעתיד הוא קישור שמקורו במשאלת הלב למצוא נחמה מהתובנה שהשואה היא אפשרית ולכן ממשיכה לאיים עלינו, ולפיכך גם הוא בעצם שטות. התובנה היחידה ההגיונית מהשואה היא ששואה יכולה ליפול עלינו בעל כורחנו מבלי שנוכל לעשות הרבה כדי למנוע אותה או להינצל ממנה, שזה מה שקרה ולפיכך יכול לקרות שוב, ושאנחנו צריכים לחיות עם המחשבה הזאת, כפי שאנחנו צריכים לחיות עם המחשבה שבמוקדם או במאוחר נמות. למרבה המזל הידיעה שכולנו נמות היא ודאית, ולעומת זאת המחשבה שתקרה שוב שואה היא רק אפשרית, ומשאירה לנו מעט מקום לתקוה.

לכן הייתי מעדיפה שהמנהיגים שלנו לא יגידו כל הזמן, ובמיוחד ביום השואה שלא יגידו כמה אנחנו חזקים ויכולים להגן על עצמנו ולא צריכים טובות מאחרים. זה מאד טיפשי ומעצבן. קודם כל אנחנו כן צריכים עזרה ותמיכה ממדינות הרבה יותר חזקות כמו ארצות-הברית, ואפילו מהגרמנים, שהם למרבה הצער המדינה הכי גדולה וחזקה באירופה, אנחנו מבקשים כל הזמן עזרה ותמיכה, שזה בפני עצמו מאד מרגיז אותי שאנחנו מבקשים עזרה מרוצחי העם שלנו, יש בזה משהו מאד משפיל ומקומם מבחינתי, אבל אני מבינה שזה המצב ושצריך להשלים איתו. בחיים יש הרבה צפרדעים שצריך לבלוע, אבל אם כבר אנוסים לבלוע אותן עדיף לעשות את זה בשקט בלי לדבר שטויות ולהתייהר, שזה רק מדגיש כמה מצבנו הרבה פחות טוב ממה שהיינו רוצים.

המצב שלנו קשה ואנחנו צריכים עזרה בעיקר כי אנחנו במצב מלחמה עם הערבים וגם עם האיראנים והרבה מדינות מוסלמיות תומכות באויבים שלנו, והרבה מדינות ומיליציות וארגוני טרור ערבים ומוסלמים מאיימים עלינו כל הזמן שהם יפגעו בנו וישמידו אותנו, וזה גורם להרבה יהודים להרגיש שהערבים הם המשך של הנאצים, וגם ראש הממשלה אומר את זה כל הזמן וביום השואה הוא תמיד מדבר על איום איראני או מוסלמי ועל תעמולה אנטישמית איראנית או ערבית או מוסלמית נגדנו, וזה תמיד מאד מפריע לי ומשאיר אצלי תחושה קשה. לכאורה יש לו בסיס להשוות את התעמולה הערבית והמוסלמית נגד ישראל לתעמולה הנאצית, קודם כל מפני שהיא באמת מושפעת מהתעמולה הנאצית, ובארצות ערב מפיצים הרבה ומאד מושפעים מספרים כמו מיין קאמפף והפרוטוקולים של זקני ציון, אבל ראש הממשלה כל כך מגזים בזה שהוא הופך את הדברים על הראש: אצלו זו לא התעמולה הערבית שמושפעת לצערנו מהנאציזם, אלא הוא בכלל הופך את הסדר ומציג את הערבים כמי שמובילים את התעמולה הנאצית נגד יהודים ולא כמי שאימצו אותה מהגרמנים, שזאת האמת, והכי נורא היה כשהוא אמר שהיטלר בכלל לא רצה להשמיד את היהודים אלא רק לגרש אותם, ושהמופתי נתן לו את הרעיון להשמיד את היהודים, ואחר כך קראתי בהארץ שהוא קרא את הדברים האלה באיזה ספר מפוקפק של חוקר אמריקאי. הרבה זמן הייתי בהלם מהדברים האלה של ראש הממשלה, שזה כבר לא סתם הגזמה, אלא ממש הכחשת השואה, ואני עדיין בהלם מכך שראש הממשלה שאמור להיות אדם משכיל לא יודע שום דבר על היטלר והשמדת היהודים ויכול לדבר כאלה שטויות, רק מפני שהוא מוכרח תמיד לדבר נגד הערבים ואפילו נגד אזרחי ישראל הערבים שהוא צריך להיות גם ראש הממשלה שלהם, ותמיד אני מרגישה שכשהוא בא לדבר על השואה, יותר ממה שהוא רוצה לזכור את פשעי הנאצים כלפי היהודים, הוא מנסה להשתמש בהזדמנות הזאת כדי לדבר שוב נגד הערבים, וזה גורם לי בעיקר להרגיש בחילה. וכל זה מאד קשור לרעיון המטומטם שלשואה יש כביכול משמעות שצריך לדבר עליה, בזמן שלשואה היתה משמעות רק מבחינת הנאצים שרצו להשמיד את היהודים, מבחינת היהודים השואה היא רק רצח המוני חסר כל סיבה וטעם, שהדבר היחיד שצריך לעשות ביום השואה זה לזכור אותו ולכבד את זכר המעונים והנרצחים ואת הניצולים שעדיין חיים בינינו ולשמוע את מה שיש להם לספר, ויש להם הרבה מה לספר. ככל שראש הממשלה ימעט לדבר על השואה כן ייטב, כי בכל פעם שהוא מדבר על השואה הוא מדבר דברים בטעם רע או דברים חסרי שחר או ממש שטויות.   

כמובן ראש הממשלה לא אשם, או אולי הוא בעצם כן אשם במידה מסוימת, שאנטישמי כמו קן ליוינגסטון שהיה פעם ראש עיריית לונדון ותמיד הישווה יהודים לנאצים, שזה מה שאנטישמים נוהגים לעשות מאז השואה, טען שראש ממשלת ישראל אמר שהיטלר תמך בציונות. ראש הממשלה מעולם לא אמר דבר כזה וכמובן שאין לדברים האלה שחר, אבל אנטישמים אוהבים להגיד אותם. אנטישמים תמיד אומרים שהיהודים הם נאצים והם אומרים את זה על היהודים מפני שהיהודים הם קורבנות הנאצים, והם רוצים להפוך את ההיסטוריה על הראש, לזכות את הרוצחים ולהאשים את הקורבנות. לכן זאת אנטישמיות, מפני שאת ההשוואה הזאת בין יהודים לנאצים עושים במיוחד לגבי יהודים, בגלל שהם היו קורבנות הנאצים ובגלל שהאנטישמים לא סובלים את הרעיון שהיהודים הם קורבנות, כי אצל אנטישמים היהודים הם תמיד רודפים ולא קורבנות, כמו שהנאצים תיארו את היהודים שהם רצו להשמיד כמי שזוממים להשמיד את האנושות ובמיוחד את גרמניה, וככה הם הצדיקו את הכוונה שלהם להשמיד את היהודים.

קורבנות תמיד מושפעים במידה מסוימת ממה שאומרים עליהם אלה שפגעו בהם, וגם היהודים מושפעים מההשוואות בין יהודים לנאצים שהאנטישמים עושים, ולכן למרבה הצער מאד מקובל גם אצל יהודים להשוות לנאצים יהודים אחרים שלא מוצאים חן בעיניהם. יש שמאלנים שמשווים את המתנחלים לנאצים, ויש מתנחלים שמשווים לנאצים את כל מי שתמך בפינוי הישובים בהתנתקות ואפילו כמה מהם הדביקו לעצמם בזמנו טלאים דומים לטלאי הצהוב שהנאצים הכריחו את היהודים לתפור על הבגדים שאותי זה הגעיל. גם מאד לא אהבתי את הדברים של האלוף יאיר גולן ביום השואה, כי הוא בסך הכל חזר על אמירות אנטישמיות נפוצות שיש בישראל תופעות כמו בגרמניה הנאצית, שהוא לא מבין בזה שום דבר. יש בישראל הרבה גזענות ושנאה לערבים וזילזול בחיים של ערבים, וכל זה לא קשור לגרמניה הנאצית בשום צורה, זה קשור למצב המלחמה בין היהודים לערבים. מצבי מלחמה מעודדים שנאה ודמוניזציה של האויבים, והמצב התמידי של איום מעצים את השנאה לממדים מחרידים, ואם רוצים לחנך את היהודים לא להיות גזענים, צריך לדבר על מה שמצב המלחמה עם הערבים עושה לנו ואיך להתמודד איתו יותר טוב, ולא להשוות אותנו לנאצים ששנאו ורצחו את היהודים מבלי שהיהודים היו אי פעם אויבים שלהם. להיפך, היהודים היו אזרחים מאד נאמנים של גרמניה ומאד העריצו את התרבות שלה, ועד היום חלק מהניסיון של אנשים כמו נתניהו לנקות את הגרמנים מאחריות לשואה ולהטיל אותה על הערבים, נובע מההערצה המטופשת הזאת של היהודים לגרמניה, שמקשה על יהודים גם מהימין וגם מהשמאל לקבל את העובדה שלתרבות הגרמנית יש צדדים נוראים, ושהעובדה שהגרמנים עשו את השואה לא היתה מקרה ולא היתה טעות, כי המשמעות של השואה היא משמעות שקיימת בתוך התרבות הגרמנית ורק בתוך התרבות הגרמנית, ובישראל לא הימין ולא השמאל מבינים אותה, הם רק מדברים עליה שטויות בלי סוף או נהנים לשמוע אחרים מדברים עליה שטויות, או מתקוממים כשהשטויות באות ממחנה פוליטי אחר, אבל זה לא מונע מהם לדבר או לקדש את השטויות שהם בעצמם מדברים עליה. גם המאמץ של שמאלנים להאשים את היהודים בנאציזם הוא חלק מהמאמץ לנקות את גרמניה מאשמת השואה, שבזה הם מאמצים את ההתנהגות האנטישמית של השוואת יהודים לנאצים כדי לפטור את רוצחי היהודים מאשמתם, ותמיד זה מלווה בחנופה דוחה לגרמניה והתרפסות בפניה, שגם זה מגעיל. לפעמים אני מייחלת שבעצרות לזכר השואה תהיה רק דקה של דיבור וכל השאר יהיה דומיה ארוכה שבה עומדים בשקט ושותקים. חבל שנתניהו לא שותק ביום השואה ובאופן כללי חבל שאנשים כל כך הרבה מדברים על השואה כל כך הרבה שטויות כי הם חושבים שככה הם יבינו את משמעות השואה שאין לה שום משמעות מפני שהעולם הנאצי שבתוכו היתה לה משמעות נמצא כולו בתוך ראשם של הנאצים ורק התוצאות שלו נמצאות בעולם האמיתי, בלי המניעים שלהן שיכלו לתת להן משמעות. בעולם האמיתי הנאצים תפסו ששה מיליון יהודים ועינו אותם ורצחו אותם מסיבות שהיו קיימות רק בראשם ולא בשום מקום שאנחנו יכולים להכיר ולהבין. בעולם המציאות השואה היא רצח של ששה מיליון יהודים וזאת המשמעות היחידה שלה, שהגרמנים רצחו ששה מיליון יהודים, כי בראש הנאצי שלהם הם החליטו שצריך להשמיד את כל היהודים, וזה הדבר היחיד שאנחנו יודעים בוודאות על השואה.       

דר שטירמר שולל את הציונות

ערב יום השואה תשע"ו

כבר התייחסתי בעבר בקצרה לטענה שהנאצים תמכו בציונות, טענה ששוב הועלתה בשבוע האחרון, וכבר שמעתי וקראתי ניסיונות להצדיק אותה, כביכול יש בה אמת. מהספרות והעיתונות הנאצית שמוכרות לי, עולה תמונה שונה לגמרי. העיתון "דר שטירמר" שהוציא מקורבו של היטלר יוליוס שטרייכר, שכנראה הוא מחברו של ה"מכתב" שתירגמתי להלן, והתפרסם בעיתון ככתבת שער בחודש נובמבר 1933, מייצג את הפלג הקתולי של הנאציזם המקורב להיטלר, ומושפע מן האמונה הנוצרית המסורתית, שהיהודים איבדו את ריבונותם ונענשו בנדודי נצח עקב צליבת האלהים, ולכן אינם זכאים לשכון בפלסטינה, אבל הוא מוסיף להשקפתו מרכיבים מן הלאומיות הגרמנית במאה התשע-עשרה ומתורת הגזע: לטענת העיתון את ארץ-ישראל יישבו בכלל גרמנים בעבר, אבל אין כאן טענה מפורשת שישו היה גרמני, טענה שהועלתה בגרמניה במאה התשע-עשרה ואומצה על ידי חלק מן הנאצים, כביכול היה ישו בנם של חיילים גרמנים שהגיעו לארץ ישראל עם הצבא הרומי. בכתבת "דר שטירמר" שתרגומה מובא ברשימתי "האם ישו היה יהודי?" נשללת בתוקף יהדותו של ישו, שבגללה דחו חלק מן הנאצים, כמו אנשי "תנועת האמונה" של האוור, את הנצרות. אנשי "דר שטירמר" הקתולים דבקו בנצרות אבל התעקשו שישו לא היה יהודי אלא אויב היהודים, ולא זו בלבד שהיהודים נענשו בגלות נצח בגלל הצליבה, אלא שפלשתינה היא בכלל ארץ קדושה לגרמנים שיישבו אותה לטענתם בעבר, והיהודים רק הרסו אותה, ואין להעלות על הדעת שישובו לחיות בה, ובוודאי שלא יוכלו להקים שוב את מקדשם שחרב על פי האמונה הנוצרית המסורתית בגלל צליבת האלהים. שלילת הציונות של "דר שטירמר" היא איפוא הן על בסיס המסורת הנוצרית והן על בסיס תפיסות לאומניות גרמניות שרואות את הגרמנים כעם הבחירה ומאמינות בתורת הגזע, כלומר בעליונות הגזע הגרמני, ומנסות לספר היסטוריה שבה העם הגרמני מחליף את העם היהודי כעם הבחירה וכעמו של ישו, מה שמסביר אולי את תאוות הרצחנות כלפי היהודים, שנתפסים כאיום על תביעת העם הגרמני להיחשב לעם הנבחר, ומובעת ב"דר שטירמר" זמן רב לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, דבר שאיננו עולה בקנה אחד עם טענתם של היסטוריונים שרעיון ההשמדה מאוחר לפרוץ המלחמה. בעניין שלילת הציונות ראו גם רשימותי "דר שטירמר: הטפיל היהודי" ו"יוליוס שטרייכר על היהודי הנודד", אבל נדמה לי שהטקסט הקצר שתרגומו מובא להלן מציג את שלילת הציונות הנאצית, לפחות בפלג הקתולי שלה המקורב להיטלר, באופן הברור ביותר.

דר שטירמר

גיליון 45, נירנברג, בנובמבר 1933

אור נגד חשכה

מאבק החירות של הגרמנים נגד השטן העולמי

מכתב ל"שטירמר" מצד מיוחד:

שטירמר יקר!

אתה לא רק העיתון הכי חשוב בגרמניה, אתה חייב להיות העיתון הכי חשוב על פני כדור הארץ. כאשר אני אומר לך זאת, זאת בכנות איננה חנופה. את ההארה שאתה מעניק, צריך לחלוק עם כל העמים הלא-יהודים. כי רק אז, כאשר עשירית האנושות תרכוש את המושג הבסיסי של תורת הגזע, רק כאשר החשיבה וההתנהלות הארית יעצבו את העולם, אז נוכל להשתחרר מטלפי היהודים. שום גרמני איננו רשאי להתייחס לשאלה זו בקלות-דעת. לעולם אסור לנו להתמכר שוב לטוב-הלב קל-הדעת, שאנו רואים ביהודים אנשים כמונו, או אזרחים כמונו. ליהודי פרצוף מעוות שעוצב במשך אלפי שנים. שאיש לא יניח לעצמו ללכת שולל עקב כך. מאחוריו הוא מחביא את שפלותו המסורתית, את תחכומו ורשעתו של "race maudite" זה, כפי שאומר הארי הצרפתי, "גזע ארור" זה. לכל גרמני ישנה חובה מקודשת לעצמו ולעמו לחשוב תמיד על כך, שהחוק הראשון של היהודי, שכל מחשבתו ושאיפתו משמעם: "עליך להזיק ללא-יהודי ברכוש ובנפש". היהודי איננו מכיר שום חיים בצוותא עם הלא יהודי. הוא מכיר רק מלחמה ערמומית ובוגדנית נגד ה"גוי". זה בדמו. זה ייצרו שאין לעקור ממנו, שיושב בדמו. היהודי חייב לשנוא, להרוס ולהשמיד את כל הלא-יהודים.       

זו גם דתו, שהיהודי מטפח ומלמד בבתי הכנסת ובתי המדרש שלו. והרבנים אינם כמרים ואינם משרתי אלהים. בתי-הכנסת הינם מוסדות חינוך יהודיים-לאומיים, בהם הרב שוטף את המוח, כלומר הוא דוחס למוחות הילדים היהודים את תורת התלמוד, שוב ושוב למעלה מאלף שנה. מסיבה זו ומסיבה זו בלבד אפשר להבין, שהיהודי הפך לכזה כוח. הרצון התלמודי הנחוש שלו כפה את עצמו על הרוב העצום של הארים שהוא במידה רבה קרוע ומבולבל.

עלינו לכרוע על בִּרכֵּינו ולהודות לאלהים, שנתן לנו את אדולף היטלר, האיש ששבר את כוחם של היהודים בגרמניה. וברור שעמלו זוכה לברכת שמים. אין זה מקרה  שיכולנו להביא בשנה זו בציר עשיר זה לביתנו. זהו אות ברור שהבורא איתנו, עם אדולף היטלר. למול פלא שכזה לא יכול שום גרמני הגון לעמוד מן הצד. במאבק קשה ועצום שכזה צריך כל אחד להשתתף בלחימה, כל אחד חייב לקחת חלק. המטרה היא להגיע לניצחון הגדול ביותר שהעולם הגיע אליו אי פעם: הניצחון על הרוע והשיפלות, שמתגלמת ביהודי.

לעתים קרובות מועלית הדרישה, שאפשר להשיב את היהודים לפלשתינה. זוהי השקפה מוטעית. פלשתינה איננה מולדתו של היהודי יותר מארצות אחרות. תושביה של ארץ זו לפנים היו איכרים בעלי דם גרמני בראש וראשונה. הם יצרו את ה"ארץ זבת חלב ודבש", גן עדן פורה. אבל מאוחר יותר בא היהודי והשחית את העמים והרס הכל עד היסוד. אז בא ישו ויצא למאבק וכינה את היהודים "בני שטן" ו"נחשים" ו"ראש פתנים", וכך הם הוקיעו אותו בשנאתם על הצלב. בארץ הזו, שבה לימד והטיף כריסטוס, ובה מצויים קדשים גרמניים בני אלפי שנים, שם לא צריכים להתקבץ יהודים. אסור שהם יחללו שם את האדמה המקודשת. הילידים הערבים גם הם כבר מתגוננים נגד חדירתם. היהודים לא יצליחו להקים בירושלים בית מקדש שני. זהו עם צוענים ולכן אין לו שום מולדת. רובצת עליו קללה לנדוד בעולם ללא מנוח עם אות קין, עד שתבוא הנקמה הגדולה על הפשעים שביצע, עד שיכופרו הזוועות החייתיות ומעשי הרצח ההמוניים, שעם זה ביצע במהלך ארבעת אלפים שנה. מזעזע הדבר, שאנו נאלצים לראות, שהעולם עדיין איננו תופס, שמה שהיהודים עושים ברוסיה, הוא רצח המוני שיטתי. הם מרעיבים את הארים באופן שיטתי [הכוונה לרעב באוקראינה שהתעמולה הנאצית האשימה בו את ה"יודובולשביקים" כהגדרתה, ע.פ.]. רק לתתי-האדם, לאספסוף העבדים של היהודים, הם מניחים לחיות. מניחים להם לחיות, כדי שיוכלו לנהל חיי כלב קשור בשרשרת. מי שרואה את פשעי הענק המחרידים, שהיהודי מבצע לנגד עיני העולם כלפי הלא יהודים ברוסיה, ומי שרואה כיצד העולם שותק על הפשע הזה או איננו מכיר בו, רק הוא רואה, כמה פחדן ועיוור העולם הזה.

כמה חזק עדיין היהודי בארצות אחרות, אפשר להיווכח מהרדיפה שמתנהלת שם נגד גרמניה. זה באמת אבסורד, שארצות שבהן נמצא עדיין בעיקר דם גרמני, יוצאות זו כנגד זו. העמים האריים קשורים זה לזה מבחינה גזעית ותרבותית. לגמרי בלתי-מובן, איך למשל גזע רם-מעלה כמו האנגלים, יכול להניח ליהודים לכפות את עצמם עליו ולשלוט בו.

עם תפיסת השלטון בידי הנאציונלסוציאליסטים, המאבק עדיין רחוק מסיום. הוא יימשך וחייב להימשך הלאה בהיקף גדול ומתוך השקפת עולם. חייבים להאיר את עיני העולם אודות השטן היהודי. האור חייב להיאבק נגד החשכה. השחר כבר עלה. עוד מעט קט ייעלמו הדמדומים. אז תזרח השמש. אז יילכד אויב העולם, והארץ שוב תזהר מחדש באור החירות האלוהית.

     

עלילת הדם של אורי אבנרי

כפי שקורה לי לא פעם, רק באיחור, לאחר שצפיתי באתר "הארץ" באינטרנט בתגובות המרובות למאמר מסוים, אני מחפשת את המאמר בעיתון הכתוב וקוראת אותו. כך קרה לי עם מאמרו האנטישמי הארסי של אורי אבנרי על ליל הסדר ("טקס גאוני", הארץ 27.4.16). כבר לפני שנים רבות גיבשתי את דעתי על אורי אבנרי, לא רק בעקבות מאמריו בעברית, אלא בעיקר בעקבות מאמרים שפירסם בתקשורת הגרמנית, שהוא מהכותבים והדוברים האהובים עליה, ורובם עסקו במתן לגיטימציה לאנטישמיות הגרמנית אחרי השואה ובדברי שבח לאנטישמים בולטים כמו חברו לכיתת הגימנסיה וקצין הוורמאכט ולימים העורך המיתולוגי של השבועון המוביל בגרמניה "דר שפיגל", רודולף אוגשטיין, שאבנרי נמנה על מספידיו, וכדרכו האדיר בהזדמנות זו גם את עצמו. למען האמת לא פעם חשתי שמאמריו בעברית נכתבים בראש וראשונה כדי שיתורגמו לגרמנית עם חותמת הכשרות של מאמר בעיתון ישראלי, למרות שעיתון "הארץ" איננו בדיוק ישראלי: כבר לפני עשור נמכר חלק נכבד ממניותיו למשפחה גרמנית בעלת עבר נאצי. כבר כמה שנים קודם לכן חדל עיתון "הארץ" לפרסם את מאמרי בהוראת שגרירות גרמניה, וזאת בעקבות תגובתי למאמר של אבנרי שמאד לא נשאה חן בעיני דובר שגרירות גרמניה: טענתי במאמר תגובתי שבאמצעות דבריו של אבנרי, גרמניה מטהרת את עצמה מאשמת רצח היהודים בשואה, ודובר שגרירות גרמניה הביע את דאגתו מכך שעיתון "הארץ" מפרסם את מאמרי, ומאותו יום אכן חדל עיתון "הארץ" לפרסם אותם, ובכלל הוא מקפיד  לפרסם בעיקר מאמרים שחביבים על שגרירות גרמניה, הרבה השוואות בין ישראל לנאצים, דברי חנופה והלל לאנגלה מרקל ולגלוג על זכר השואה.

התגובות למאמרו הנ"ל של אבנרי היו מעניינות מכמה סיבות: חלקן למשל ציינו בצדק שליל הסדר, למרות תוכנו היהודי, שואב את צורתו וחלק ממנהגיו ממנהגי הסימפוזיון היווני והקולוקוויום הרומי, ועל כך אוסיף שאפילו האוכל הכשר לפסח מציית לסדר הארוחה הרומי מן הביצה ועד התפוח, de ovo ad melam והיהודים אימצו כנראה את מנהג הסדר בתקופת השלטון הרומי בארץ ישראל, כנראה אחרי חורבן בית המקדש, ונדרשו לעשות כן בימי השמד כדי להסוות את טבעה האמיתי של ההתכנסות, דברים שנרמזים אף בהגדה. אבל לאבנרי חשוב לתאר את ליל הסדר כהמצאה יהודית מובהקת, שהרי הוא מעוניין להשתמש במנהג כדי לתאר את היהודים כנאצים, אך לכך עוד נגיע. תגובות אחרות, משעשעות במיוחד, היו של חילוניים מושבעים שקראו כנראה רק חלק מן המאמר ומיהרו להאשים את אבנרי שכתב מאמר ימני ודתי כביכול שמשבח את ליל הסדר. או אולי מדובר באותם אנשים שחסרים כליל את החוש לאירוניה ומבינים דברים כפשוטם. אבנרי לא בא לברך אלא לקלל. אבל מאמרו שואב לא רק את תכניו האנטישמיים אלא גם את סגנונו מהכתיבה האנטישמית הגרמנית, שעוטפת את שנאת ישראל החולנית והמרושעת שלה בדברי שבח כביכול ומנסה לאשש את התיזות האנטישמיות הארסיות בפסוקים מטקסטים יהודיים, מה שאמור להעצים את המסרים האנטישמיים ולבססם. יותר מכל הזכירה לי חוויית הקריאה במאמרו של אבנרי את חוויית הקריאה בכתבת "דר שטירמר" על חג הפורים, שגם בה שימשו פסוקים מהתנ"ך ומהתלמוד כהוכחה לרצחנותו של העם היהודי, טענה שנועדה לשמש הצדקה להשמדת היהודים. היו כמובן מגיבים שהבינו היטב את המסר האנטישמי מרחיק-הלכת של המאמר, וציינו בצדק ששנאת ישראל חסרת מעצורים מאפיינת הן את מר אבנרי והן את עיתון "הארץ" שמשמש לו אכסניה, וזאת בחסותה ובעידודה של שגרירות גרמניה, כפי שחזיתי מבשרי כנ"ל.

אבנרי איננו מתמהמה וכבר בפיסקה הרביעית הוא מסביר שד"ר גבלס – סתם יהודים מסתפקים בגבלס בלי תוספות, שהרי אין חשש רב שיחליפוהו באחר, אבל אורי אבנרי קיבל בגימנסיה הקתולית בהנובר חינוך גרמני טוב והוא מקפיד לציין את תוארו האקדמי של הד"ר גבלס, שלדבריו לא הגיע לקרסולי הרבנים שהמציאו את ליל הסדר. וכבר כאן אנו אמורים להבין שתעמולת השמדת היהודים של גבלס איננה אלא צלה העלוב של אגדת הפסח שלנו, שכמובן קדמה לה בהרבה – ואנחנו עוד מעזים לגנות את הד"ר גבלס על התעמולה האנטישמית שלו! מי הוא לעומתנו היהודים שקוראים בהגדת ליל הסדר? כאן באים כמה תיאורים מפי אבנרי של החברה היהודית שקשה להאמין שנכתבו לאוזני יהודים:

"ילד וילדה שחוו את החוויה הזאת (ליל הסדר) בילדותם הם יהודים ויישארו יהודים לכל ימי חייהם, גם אם ייהפכו לחילונים, לאתיאיסטים או ימירו את דתם. זה לא יעזור להם, הם יישארו יהודים".

מכאן אנו למדים שהחיים היהודיים לדידו של אבנרי אינם עניין של בחירה, אלא נובעים ממהות מאגית שאיננה ניתנת לשינוי, והיא מונחלת בליל הסדר שילד יהודי שהשתתף בו איננו יכול להפסיק להיות יהודי גם אם כפר בעיקר או אפילו התנצר. היהדות בתפיסתו של אבנרי, כמו בתפיסה הנאצית, היא תופעה מהותנית שלא ניתן לחמוק ממנה על ידי אימוץ השקפה או דת או דרך חיים שונה. לכאורה מתייחס אבנרי לכלל הידוע "ישראל שחטא ישראל הוא", כלל שנועד להקל עם החוטאים ולא להחמיר חלילה. אבל אצל אבנרי לובש הכלל הרחום הזה אופי מאגי גרמני: היהודי שהשתתף בטקס המסתורי של ליל הסדר יישאר תמיד יהודי. באיזה מובן הוא יישאר יהודי? חוששני שאבנרי איננו מכוון לכך שבמקרה גירושין ייאלץ גם המומר לתת גט פיטורין לאשתו. היהודי יישאר יהודי במובן שאבנרי מתאר בסיפא של מאמרו: היהודי הוא בעצם הנאצי המובהק מימים ימימה, שמעוצב על ידי הטקסט של "שפוך חמתך". כך אבנרי:

"שפוך חמתך על [נדפס בטעות במאמר אל] הגויים אשר לא ידעוך, ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו, כי אכל את יעקב, ואת נווהו השמו. שפוך עליהם זעמך, וחרון-אפך ישיגם. תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ה'" מלים שאי אפשר לשכוח אותן, שמשפיעות גם כיום על המדיניות של ממשלת ישראל."

הבנתם? הטקס "הגאוני", כפי שמכנה אותו אבנרי, שכדי שנבין דברים נכוחה הקדים והסביר לנו שאפילו הד"ר גבלס לא היה גאון תעמולה זדוני כמו הרבנים שהמציאו את ליל הסדר, טובע ביהודים מהות מאגית של רדיפת הגויים והשמדתם, והמהות המאגית הזו, שמייצגת אליבא דאבנרי את מהותו  העמוקה של העם היהודי, שמוטבעת באורח מאגי בילדיו בטקס ליל הסדר, מכתיבה את מדיניות ממשלת ישראל, כלומר שמדיניותה של ממשלת ישראל היא לדידו של אבנרי לרדוף ולהשמיד את הגויים, ומדיניות זו הוטבעה בחבריה מילדותם בליל הסדר, ואין הם יכולים לסור ממנה.

למאמרים כאלה קוראים במסורת היהודית "עלילת דם", והמאמר אכן נושא את כל המאפיינים של האנטישמיות הנוצרית והנאצית: השלכת פשעי האנטישמים על קורבנותיהם היהודים תוך ביסוס "אשמתם" על פסוקים מטקסטים יהודיים, וייחוס ההתנהגות היהודית למהות מאגית שמוטבעת ביהודי מילדות באמצעות טקסים בעלי אופי מאגי, ובפרט טקסי חג הפסח, שבתודעה הנוצרית קשור בצליבת האלהים שהתגלם בבשר, ולא במקרה טוען אבנרי במאמר שפתיחת הדלת לאליהו הנביא – בזמן קריאת שפוך חמתך –  נועדה להוכיח שהיהודים אינם שותים את דמו של ילד נוצרי. אני מודה שבששים שנותי ובכל שנות לימודי מעולם לא שמעתי כדברים האלה, שהצטמררתי לקוראם.

ואכן מנהג הוא לפתוח את הדלת בעת קריאת "שפוך חמתך!" לאליהו הנביא, שכן הקריאה מכוונת לאלהים ולימות המשיח שאליהו הוא מבשרם על פי המסורת, ופתיחת הדלת היא ביטוי סמלי לשאיפת הגאולה המובעת בהגדת פסח, משל פעמי משיח כבר מאחורי הדלת נשמעו. אבל לא בכך העניין, ויכול יהודי להסתייג מהטקסט "שפוך חמתך" ולהימנע מלקוראו, וכך גם מטקסטים אחרים בהגדת פסח, שהיא כידוע יצירה של יהודים מעונים בעת מצוקה וצרה, שחשים עצמם כעבדים ומייחלים לשנה הבאה בירושלים, לשנה הבאה בני חורין, והמסר העיקרי שלה איננו "שפוך חמתך" אלא "עבדים היינו בארץ מצרים ויוציאנו ה' אלהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה", ולפיכך "לשנה הבאה בירושלים, השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין". והרי כל מי שנאנקו בעול עבדות וכיבוש – השחורים בשדות הכותנה בארצות הברית כמו האיטלקים תחת שלטון הקיסר, זעקו במלותיהם של בני ישראל "שלח את עמי!" והמלחין האיטלקי וֶרדי שם את הימנון הקריאה לשיחרור עמו, שהפך בעצמו להימנונם של המדוכאים, בפי "מקהלת העבדים העבריים", ויכול אדם לבחור לקרוא בליל הסדר את סיפור יציאת מצרים בספר שמות, ומסורת היא אף לקרוא את שיר השירים, איש הישר בעיניו יעשה, שהרי הקריאה בהגדה, להבדיל מאיסור אכילת חמץ, היא מסורת ולא מצוה מדאוריתא. אבל לא טקסטים בלתי נעימים בהגדת הפסח מעסיקים את אבנרי, אלא השאיפה לייחס לליל הסדר, דוקא מפני שליל הסדר מילא תמיד תפקיד מרכזי במסורת עלילות הדם, רעיונות נאצים גרמניים, ובמיוחד להשתמש במסורת ליל הסדר כדי לייחס ליהודים את רעיון השמדת העמים, שכולנו יודעים מי הגה ומימש אותו ומי היו המעונים והנרצחים, ומי מעוניין לפיכך במאמרים כמאמרו של אבנרי, שלא נועדו אלא להכחשת השואה.   

ולא רק את קלונו של אבנרי מגלה המאמר האומלל הזה, אלא גם את קלונו של העיתון שתמורת עשרים וחמישה מיליון אירו מכר את נשמתו לגרמנים, ומרוב מאמץ לקדם את האנטישמיות והכחשת השואה איבד כל מעצור ורסן, עד שכל עלילת דם אנטישמית מוצאת בין דפיו אכסניה ומעון.