ערב יום השואה תשע"ו
כבר התייחסתי בעבר בקצרה לטענה שהנאצים תמכו בציונות, טענה ששוב
הועלתה בשבוע האחרון, וכבר שמעתי וקראתי ניסיונות להצדיק אותה, כביכול יש בה אמת. מהספרות
והעיתונות הנאצית שמוכרות לי, עולה תמונה שונה לגמרי. העיתון "דר
שטירמר" שהוציא מקורבו של היטלר יוליוס שטרייכר, שכנראה הוא מחברו של
ה"מכתב" שתירגמתי להלן, והתפרסם בעיתון ככתבת שער בחודש נובמבר 1933, מייצג
את הפלג הקתולי של הנאציזם המקורב להיטלר, ומושפע מן האמונה הנוצרית המסורתית,
שהיהודים איבדו את ריבונותם ונענשו בנדודי נצח עקב צליבת האלהים, ולכן אינם זכאים
לשכון בפלסטינה, אבל הוא מוסיף להשקפתו מרכיבים מן הלאומיות הגרמנית במאה
התשע-עשרה ומתורת הגזע: לטענת העיתון את ארץ-ישראל יישבו בכלל גרמנים בעבר, אבל
אין כאן טענה מפורשת שישו היה גרמני, טענה שהועלתה בגרמניה במאה התשע-עשרה ואומצה
על ידי חלק מן הנאצים, כביכול היה ישו בנם של חיילים גרמנים שהגיעו לארץ ישראל עם
הצבא הרומי. בכתבת "דר שטירמר" שתרגומה מובא ברשימתי "האם ישו היה יהודי?" נשללת בתוקף יהדותו של ישו, שבגללה דחו חלק מן הנאצים, כמו אנשי
"תנועת האמונה" של האוור, את הנצרות. אנשי "דר שטירמר"
הקתולים דבקו בנצרות אבל התעקשו שישו לא היה יהודי אלא אויב היהודים, ולא זו בלבד שהיהודים
נענשו בגלות נצח בגלל הצליבה, אלא שפלשתינה היא בכלל ארץ קדושה לגרמנים שיישבו
אותה לטענתם בעבר, והיהודים רק הרסו אותה, ואין להעלות על הדעת שישובו לחיות בה,
ובוודאי שלא יוכלו להקים שוב את מקדשם שחרב על פי האמונה הנוצרית המסורתית בגלל
צליבת האלהים. שלילת הציונות של "דר שטירמר" היא איפוא הן על בסיס
המסורת הנוצרית והן על בסיס תפיסות לאומניות גרמניות שרואות את הגרמנים כעם הבחירה
ומאמינות בתורת הגזע, כלומר בעליונות הגזע הגרמני, ומנסות לספר היסטוריה שבה העם
הגרמני מחליף את העם היהודי כעם הבחירה וכעמו של ישו, מה שמסביר אולי את תאוות
הרצחנות כלפי היהודים, שנתפסים כאיום על תביעת העם הגרמני להיחשב לעם הנבחר,
ומובעת ב"דר שטירמר" זמן רב לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, דבר שאיננו
עולה בקנה אחד עם טענתם של היסטוריונים שרעיון ההשמדה מאוחר לפרוץ המלחמה. בעניין שלילת
הציונות ראו גם רשימותי "דר שטירמר: הטפיל היהודי" ו"יוליוס שטרייכר על היהודי הנודד", אבל נדמה לי שהטקסט הקצר שתרגומו מובא להלן מציג את שלילת הציונות
הנאצית, לפחות בפלג הקתולי שלה המקורב להיטלר, באופן הברור ביותר.
דר שטירמר
גיליון 45, נירנברג, בנובמבר 1933
אור נגד חשכה
מאבק החירות של הגרמנים נגד השטן העולמי
מכתב ל"שטירמר" מצד מיוחד:
שטירמר יקר!
אתה לא רק העיתון הכי חשוב בגרמניה, אתה חייב להיות העיתון הכי חשוב
על פני כדור הארץ. כאשר אני אומר לך זאת, זאת בכנות איננה חנופה. את ההארה שאתה
מעניק, צריך לחלוק עם כל העמים הלא-יהודים. כי רק אז, כאשר עשירית האנושות תרכוש
את המושג הבסיסי של תורת הגזע, רק כאשר החשיבה וההתנהלות הארית יעצבו את העולם, אז
נוכל להשתחרר מטלפי היהודים. שום גרמני איננו רשאי להתייחס לשאלה זו בקלות-דעת. לעולם
אסור לנו להתמכר שוב לטוב-הלב קל-הדעת, שאנו רואים ביהודים אנשים כמונו, או אזרחים
כמונו. ליהודי פרצוף מעוות שעוצב במשך אלפי שנים. שאיש לא יניח לעצמו ללכת שולל
עקב כך. מאחוריו הוא מחביא את שפלותו המסורתית, את תחכומו ורשעתו של "race maudite" זה, כפי שאומר הארי הצרפתי, "גזע
ארור" זה. לכל גרמני ישנה חובה מקודשת לעצמו ולעמו לחשוב תמיד על כך, שהחוק
הראשון של היהודי, שכל מחשבתו ושאיפתו משמעם: "עליך להזיק ללא-יהודי ברכוש
ובנפש". היהודי איננו מכיר שום חיים בצוותא עם הלא יהודי. הוא מכיר רק מלחמה
ערמומית ובוגדנית נגד ה"גוי". זה בדמו. זה ייצרו שאין לעקור ממנו, שיושב
בדמו. היהודי חייב לשנוא, להרוס ולהשמיד את כל הלא-יהודים.
זו גם דתו, שהיהודי מטפח ומלמד בבתי הכנסת ובתי המדרש שלו. והרבנים
אינם כמרים ואינם משרתי אלהים. בתי-הכנסת הינם מוסדות חינוך יהודיים-לאומיים, בהם הרב
שוטף את המוח, כלומר הוא דוחס למוחות הילדים היהודים את תורת התלמוד, שוב ושוב
למעלה מאלף שנה. מסיבה זו ומסיבה זו בלבד אפשר להבין, שהיהודי הפך לכזה כוח. הרצון
התלמודי הנחוש שלו כפה את עצמו על הרוב העצום של הארים שהוא במידה רבה קרוע
ומבולבל.
עלינו לכרוע על בִּרכֵּינו ולהודות לאלהים, שנתן לנו את אדולף היטלר,
האיש ששבר את כוחם של היהודים בגרמניה. וברור שעמלו זוכה לברכת שמים. אין זה מקרה שיכולנו להביא בשנה זו בציר עשיר זה לביתנו. זהו
אות ברור שהבורא איתנו, עם אדולף היטלר. למול פלא שכזה לא יכול שום גרמני הגון
לעמוד מן הצד. במאבק קשה ועצום שכזה צריך כל אחד להשתתף בלחימה, כל אחד חייב לקחת
חלק. המטרה היא להגיע לניצחון הגדול ביותר שהעולם הגיע אליו אי פעם: הניצחון על
הרוע והשיפלות, שמתגלמת ביהודי.
לעתים קרובות מועלית הדרישה, שאפשר להשיב את היהודים לפלשתינה. זוהי
השקפה מוטעית. פלשתינה איננה מולדתו של היהודי יותר מארצות אחרות. תושביה של ארץ
זו לפנים היו איכרים בעלי דם גרמני בראש וראשונה. הם יצרו את ה"ארץ זבת חלב
ודבש", גן עדן פורה. אבל מאוחר יותר בא היהודי והשחית את העמים והרס הכל עד
היסוד. אז בא ישו ויצא למאבק וכינה את היהודים "בני שטן"
ו"נחשים" ו"ראש פתנים", וכך הם הוקיעו אותו בשנאתם על הצלב.
בארץ הזו, שבה לימד והטיף כריסטוס, ובה מצויים קדשים גרמניים בני אלפי שנים, שם לא
צריכים להתקבץ יהודים. אסור שהם יחללו שם את האדמה המקודשת. הילידים הערבים גם הם
כבר מתגוננים נגד חדירתם. היהודים לא יצליחו להקים בירושלים בית מקדש שני. זהו עם
צוענים ולכן אין לו שום מולדת. רובצת עליו קללה לנדוד בעולם ללא מנוח עם אות קין,
עד שתבוא הנקמה הגדולה על הפשעים שביצע, עד שיכופרו הזוועות החייתיות ומעשי הרצח
ההמוניים, שעם זה ביצע במהלך ארבעת אלפים שנה. מזעזע הדבר, שאנו נאלצים לראות,
שהעולם עדיין איננו תופס, שמה שהיהודים עושים ברוסיה, הוא רצח המוני שיטתי. הם
מרעיבים את הארים באופן שיטתי [הכוונה לרעב באוקראינה שהתעמולה הנאצית האשימה בו
את ה"יודובולשביקים" כהגדרתה, ע.פ.]. רק לתתי-האדם, לאספסוף העבדים של היהודים,
הם מניחים לחיות. מניחים להם לחיות, כדי שיוכלו לנהל חיי כלב קשור בשרשרת. מי
שרואה את פשעי הענק המחרידים, שהיהודי מבצע לנגד עיני העולם כלפי הלא יהודים
ברוסיה, ומי שרואה כיצד העולם שותק על הפשע הזה או איננו מכיר בו, רק הוא רואה,
כמה פחדן ועיוור העולם הזה.
כמה חזק עדיין היהודי בארצות אחרות, אפשר להיווכח מהרדיפה שמתנהלת שם
נגד גרמניה. זה באמת אבסורד, שארצות שבהן נמצא עדיין בעיקר דם גרמני, יוצאות זו
כנגד זו. העמים האריים קשורים זה לזה מבחינה גזעית ותרבותית. לגמרי בלתי-מובן, איך
למשל גזע רם-מעלה כמו האנגלים, יכול להניח ליהודים לכפות את עצמם עליו ולשלוט בו.
עם תפיסת השלטון בידי הנאציונלסוציאליסטים, המאבק עדיין רחוק מסיום.
הוא יימשך וחייב להימשך הלאה בהיקף גדול ומתוך השקפת עולם. חייבים להאיר את עיני
העולם אודות השטן היהודי. האור חייב להיאבק נגד החשכה. השחר כבר עלה. עוד מעט קט
ייעלמו הדמדומים. אז תזרח השמש. אז יילכד אויב העולם, והארץ שוב תזהר מחדש באור
החירות האלוהית.
