מדברים שטויות על השואה

יום השואה זה יום שבו אני תמיד נדהמת מהסיפורים של הניצולים שתמיד אני לומדת מהם משהו חדש על השואה, וזה גם יום שתמיד משאיר אותי בהרגשה קשה עם הנאומים של אלה שלא חוו את השואה אבל מדברים עליה כאילו הם יודעים עליה משהו מהותי ובדרך כלל הם לא יודעים עליה אפילו עובדות בסיסיות. רוב הדברים שאנשים שלא עברו את השואה אומרים על השואה הם שטויות, ולכן באופן סטטיסטי, כשמקשיבים לדיבור על השואה, יש הרבה יותר סיכוי לשמוע שטויות מאשר דברי טעם. יש הרבה סיבות לכך שרוב האנשים שמדברים על השואה מדברים שטויות. סיבה אחת למשל היא העובדה שהשואה היא אירוע מאד גדול ומורכב בהיקפו, וגם אנשים שלומדים אותה ברצינות הרבה שנים, מכירים רק חלק מההיבטים והאירועים של השואה, ובוּרוּת היא תמיד סיבה לדיבור שטויות. סיבה נוספת שאנשים מדברים הרבה שטויות על השואה היא שכדי להתחיל בכלל להבין משהו על השואה צריך להכיר ולהבין את האידיאולוגיה הנאצית, שהיא אידיאולוגיה מאד מורכבת, שכוללת יסודות מהדת הנוצרית, מעלילות הדם ומפולחן הקדושים הנוצרי, וגם מיתוסים פגאניים אמיתיים ומומצאים, וכמובן האידיאולוגיה הנאצית כוללת את תורת הגזע וכל מיני תיאוריות ביולוגיות שהשפיעו על תורת הגזע, כמו פיזיונומיה ואווגניקה וכל מיני ניסיונות אחרים לקשר בין החיצוניות של האדם לפנימיות שלו לאו דוקא על פי המדע, והאידיאולוגיה הנאצית גם מושפעת מהגות פילוסופית ותיאולוגית ולאומנית ומהשקפות חברתיות וכלכליות, ומתבטאת בתמונת עולם שלמה מיוחדת לנאצים, בשפה מיוחדת לנאצים, בסיפורים היסטוריים מומצאים והיסטוריות שלמות מומצאות, ובגישה ותוכן נאציים מיוחדים לכל תחום ותחום בחיים, כי הנאציזם הוא לא רק תיאוריה מורכבת מאד אלא גם תיאוריה טוטליטרית, כלומר שיש לו התייחסות משלו לכל תחום ותחום בחיים. לרוב האנשים אין מושג אפילו באחד מן ההיבטים המורכבים האלה של הנאציזם, ולכן הם מתעלמים מהם או מדברים עליהם שטויות, ואלה שמבינים בכמה מהם אינם מבינים בכולם ונוטים להגזים במשקל ההיבט שהם מבינים בו, מה שגורם להם לתת לשואה, שהיא אירוע עצום ומורכב וקשה להבנה במיוחד, הסבר חד-סיבתי ופשטני, שגורם להם לדבר שטויות על השואה גם אם הם לא מתכוונים לכך. וגם אלה שלמדו די הרבה על השואה, ואפילו אלה מהם שגם למדו וגם חוו אותה בעצמם, נשארים תמיד עם שאלות לא פתורות, כי יש נאצים שאומרים שהיהודים רצחו את אלהים ורוצחים תינוקות גרמנים ושותים את דמם ואונסים נשים גרמניות ולכן צריך לחסל אותם, ויש נאצים שאומרים שהנצרות היא בכלל יהודית והיהודים כפו על העם הגרמני ערכים נוצריים שבכלל לא מתאימים לו ולכן צריך לחסל אותם. כל הנאצים מסכימים שצריך לחסל את היהודים אבל הם לא בהכרח מסכימים על דברים אחרים, ואז נשאלת השאלה אם הנאצים רצו לחסל את היהודים בגלל הדברים שהם חשבו עליהם, אם הם בכלל האמינו בדברים האלה, שלא תמיד זה בטוח, ובכל אופן לא כל הנאצים האמינו באותם דברים לגבי היהודים או בכלל, או שבעצם הנאצים רצו לחסל יהודים מסיבה שאיננה ידועה לנו וכדי להצדיק את רצח היהודים הם המציאו עליהם כל מיני האשמות נוראות וסיפורים מחרידים שלא תמיד מתיישבים אלה עם אלה, ובסוף אתה מבין שבשביל להבין את השואה אתה צריך להיכנס לראש של הנאצים, שזה לא באמת אפשרי, ובגלל הרצון הבלתי נמנע להבין את הבלתי מובן אנשים מדברים הרבה שטויות. עוד סיבה לכך שאנשים מדברים שטויות על השואה היא שמדובר באירוע מאד מעיק ומאד מאיים מבחינה רגשית, שגם להרבה אנשים שלא חוו אותו על בשרם יש סיוטים ממנו בגלל הסיפורים והסרטים והספרים וכו' וכשמשהו מאד מעיק ומאיים מבחינה רגשית, אנשים נוטים לדבר עליו שטויות – שטויות הן הרבה פעמים סוג של מנגנון הגנה. הן נותנות לדובר תחושה שהוא מבין על מה הוא מדבר והתחושה המוטעית שהוא מבין על מה הוא מדבר מעניקה לו תחושה של שליטה בעניין שלאיש מאיתנו אין בו שום שליטה. סיבה נוספת שאנשים מדברים שטויות על השואה היא שבגלל עוצמתו של האירוע והצורך החברתי להתייחס אליו, שלבש אופי של ציווי מוסרי, התקבעו בשיח החברתי אמירות על השואה שהן תיפלות גמורה, אבל החזרה עליהן נותנת לאנשים תחושה שהם עונים למוסכמות ומתנהגים נכון. למשל אחת האמירות על השואה שהיא תיפלות גמורה ובכל זאת היא כמעט מוסכמה כללית, היא האמירה ש"צריך להבין וללמד את משמעות השואה". האמירה הזו מניחה ש"משמעות השואה" היא דבר נתון שאפשר לסכם אותו במלים ולשנן אותו. הבעיה היא שרק מבחינת הנאצים שהגו וביצעו את השואה היתה לשואה משמעות: הנאצים ראו בהשמדת היהודים דרך לגאולת גרמניה והעולם כולו, לסילוק הטוען המזויף לדעתם לכתר עַם הבחירה, שגנב מהגרמנים את כתר עַם הבחירה שלדעתם הגיע להם ורק להם, ולכן צריך להשמיד כליל את העם היהודי כדי שהגרמנים יוכלו לממש את היותם עם הבחירה האמיתי, ויתרה מכך, להציל את עצמם מידי היהודים, שלטענתם זממו להשמיד את גרמניה ואת האנושות כולה. לשיטתם של הנאצים השמדת היהודים היתה מעשה של הגנה עצמית וגאולת עצמם והעולם כולו, וזו לדידם היתה משמעותו, לפחות על פי דבריהם שלהם. אבל מבחינת הנרצחים בשואה לא היתה לשואה שום משמעות, לבד מן העובדה שהם סבלו ונרצחו: אלה היו סבל ומות חסרי משמעות לחלוטין, כי הם נכפו עליהם מבלי שעשו מאומה. לא היתה להם שום בחירה, והם לא הבינו בשום אופן, ועדיין רוב היהודים לא מבינים, מדוע הגרמנים רצחו אותם. רוב השאלות שיהודים בשואה שאלו ועדיין שואלים הן למה הגרמנים עשו להם את זה, ולמה רוב האנשים שתקו ושיתפו פעולה, ולמה אלהים או מישהו אחר לא הציל אותם. אלה שאלות שמעצם שאלתן ברור שמי ששואל אותן איננו מוצא בשואה שום משמעות, כי אם יש למשהו משמעות, אתה לא שואל למה הוא קרה ולמה עשו אותו. מבחינת היהודים השואה היא הדבר הכי בלתי נתפס בעולם, לכן ברגע שיהודים, שאין להם מושג קלוש למה הגרמנים רצחו ששה מיליון יהודים, רוצים ללמד את "משמעות השואה", בהכרח הם ידברו שטויות.   

כמובן שלאנשים יש צורך למצוא משמעות בדברים נוראים שקורים להם בעל כורחם, ועל ידי כך גם למצוא נחמה מסוימת, וקשה ליהודים לקבל את זה שרק מנקודת המבט הנאצית יש משמעות לשואה, ושלפיכך המות היהודי בשואה אין לו שום משמעות, וכולו מות טיפשי ומיותר שאין לו שום תוצאה חיובית שאפשר להתנחם בה, כולו רק אסון נורא ובלתי נתפס בממדיו הנוראים, שהדבר היחיד שאפשר ללמוד ממנו הוא שרצח מיליונים כזה ייתכן ואפשרי לביצוע, וכפי שאמר מורי המנוח גיאורג מוֹסֶה, מה שקרה פעם אחת יכול לקרות גם פעם שנייה, ולפיכך היהודים צריכים לחיות מכאן ואילך במחשבה שאולי הם יהיו שוב קורבן לרצח המוני שיטתי. המחשבה הזאת כל כך נוראה, שאף אחד לא רוצה לקבל אותה, למרות שהיא התובנה היחידה מהשואה שאיננה תלויית ערכים ופרשנויות ורגשות ומטרות: זו התובנה היחידה מהשואה שעולה מאליה, מעצם העובדה שהיא קרתה, שלפיכך ברור שהיא אפשרית, ואולי גם יכולה לקרות שוב.

מכיוון שהמחשבה שהשואה יכלה לקרות ולכן יכולה לקרות שוב היא כה נוראה, האמירה הכי נפוצה בעם היהודי לגבי השואה היא שהשואה לעולם לא תקרה שוב. אבל האמירה הזו איננה מבוססת על ידיעה, שכן ידיעה באשר לעתיד איננה בגדר האפשר, והאמירה הזו גם איננה מבוססת על תובנה, שכן התובנה מהשואה אומרת את ההיפך הגמור, שהיא קרתה ואולי תקרה שוב בעתיד. האמירה הזאת מבוססת על משאלת לב, והיא בהחלט נוגעת ללב, אבל מעבר לכך היא איננה אלא שטות, וגם האומרים אותה מודעים לכך שהיא איננה אלא שטות, שלכן הם מיד מוסיפים שצריך שתהיה לנו מדינה חזקה וצריך שיהיה לנו כח ושנוכל להגן על עצמנו בכוחות עצמנו. כל הדברים האלה בוודאי נכונים באופן כללי לגבי כל עם שרוצה להגן על עצמו, אבל הם רק משאלת לב, כי גם לפולנים ולצ'כים ולסרבים ולרוסים היו מדינות וצבא, ולרוסים אפילו היה צבא חזק מאד, שבסופו של דבר מילא תפקיד מרכזי בהכרעת הנאצים, אבל כל זה לא מנע מהעמים האלה להיכבש בידי הנאצים למשך שש שנים שבהן נרצחו כמיליון וחצי פולנים ומאות אלפי צ'כים וכמיליון וחצי סרבים ומיליונים רבים של רוסים שעד היום איננו יודעים כמה בדיוק, אבל ההערכות הן שלמעלה מעשרים מיליון רוסים נהרגו ונרצחו במלחמה, כל זה מלבד ששת מיליוני היהודים שנרצחו במדינות האלה ובמקומות אחרים, ואם תהיה לנו מדינה חזקה וצבא חזק זה יעזור אבל לא בהכרח ימנע מאיתנו שואה נוספת. בניגוד למה שהרבה אנשים אומרים, במיוחד ביום השואה, אנחנו לא יכולים להגן על עצמנו רק בכוחות עצמנו, ואין לנו שום ערובה שנוכל בעתיד להגן על עמנו מעוד שואה.

לכן הקישור בין השואה לבין עוצמתה של מדינת ישראל בהווה או בעתיד הוא קישור שמקורו במשאלת הלב למצוא נחמה מהתובנה שהשואה היא אפשרית ולכן ממשיכה לאיים עלינו, ולפיכך גם הוא בעצם שטות. התובנה היחידה ההגיונית מהשואה היא ששואה יכולה ליפול עלינו בעל כורחנו מבלי שנוכל לעשות הרבה כדי למנוע אותה או להינצל ממנה, שזה מה שקרה ולפיכך יכול לקרות שוב, ושאנחנו צריכים לחיות עם המחשבה הזאת, כפי שאנחנו צריכים לחיות עם המחשבה שבמוקדם או במאוחר נמות. למרבה המזל הידיעה שכולנו נמות היא ודאית, ולעומת זאת המחשבה שתקרה שוב שואה היא רק אפשרית, ומשאירה לנו מעט מקום לתקוה.

לכן הייתי מעדיפה שהמנהיגים שלנו לא יגידו כל הזמן, ובמיוחד ביום השואה שלא יגידו כמה אנחנו חזקים ויכולים להגן על עצמנו ולא צריכים טובות מאחרים. זה מאד טיפשי ומעצבן. קודם כל אנחנו כן צריכים עזרה ותמיכה ממדינות הרבה יותר חזקות כמו ארצות-הברית, ואפילו מהגרמנים, שהם למרבה הצער המדינה הכי גדולה וחזקה באירופה, אנחנו מבקשים כל הזמן עזרה ותמיכה, שזה בפני עצמו מאד מרגיז אותי שאנחנו מבקשים עזרה מרוצחי העם שלנו, יש בזה משהו מאד משפיל ומקומם מבחינתי, אבל אני מבינה שזה המצב ושצריך להשלים איתו. בחיים יש הרבה צפרדעים שצריך לבלוע, אבל אם כבר אנוסים לבלוע אותן עדיף לעשות את זה בשקט בלי לדבר שטויות ולהתייהר, שזה רק מדגיש כמה מצבנו הרבה פחות טוב ממה שהיינו רוצים.

המצב שלנו קשה ואנחנו צריכים עזרה בעיקר כי אנחנו במצב מלחמה עם הערבים וגם עם האיראנים והרבה מדינות מוסלמיות תומכות באויבים שלנו, והרבה מדינות ומיליציות וארגוני טרור ערבים ומוסלמים מאיימים עלינו כל הזמן שהם יפגעו בנו וישמידו אותנו, וזה גורם להרבה יהודים להרגיש שהערבים הם המשך של הנאצים, וגם ראש הממשלה אומר את זה כל הזמן וביום השואה הוא תמיד מדבר על איום איראני או מוסלמי ועל תעמולה אנטישמית איראנית או ערבית או מוסלמית נגדנו, וזה תמיד מאד מפריע לי ומשאיר אצלי תחושה קשה. לכאורה יש לו בסיס להשוות את התעמולה הערבית והמוסלמית נגד ישראל לתעמולה הנאצית, קודם כל מפני שהיא באמת מושפעת מהתעמולה הנאצית, ובארצות ערב מפיצים הרבה ומאד מושפעים מספרים כמו מיין קאמפף והפרוטוקולים של זקני ציון, אבל ראש הממשלה כל כך מגזים בזה שהוא הופך את הדברים על הראש: אצלו זו לא התעמולה הערבית שמושפעת לצערנו מהנאציזם, אלא הוא בכלל הופך את הסדר ומציג את הערבים כמי שמובילים את התעמולה הנאצית נגד יהודים ולא כמי שאימצו אותה מהגרמנים, שזאת האמת, והכי נורא היה כשהוא אמר שהיטלר בכלל לא רצה להשמיד את היהודים אלא רק לגרש אותם, ושהמופתי נתן לו את הרעיון להשמיד את היהודים, ואחר כך קראתי בהארץ שהוא קרא את הדברים האלה באיזה ספר מפוקפק של חוקר אמריקאי. הרבה זמן הייתי בהלם מהדברים האלה של ראש הממשלה, שזה כבר לא סתם הגזמה, אלא ממש הכחשת השואה, ואני עדיין בהלם מכך שראש הממשלה שאמור להיות אדם משכיל לא יודע שום דבר על היטלר והשמדת היהודים ויכול לדבר כאלה שטויות, רק מפני שהוא מוכרח תמיד לדבר נגד הערבים ואפילו נגד אזרחי ישראל הערבים שהוא צריך להיות גם ראש הממשלה שלהם, ותמיד אני מרגישה שכשהוא בא לדבר על השואה, יותר ממה שהוא רוצה לזכור את פשעי הנאצים כלפי היהודים, הוא מנסה להשתמש בהזדמנות הזאת כדי לדבר שוב נגד הערבים, וזה גורם לי בעיקר להרגיש בחילה. וכל זה מאד קשור לרעיון המטומטם שלשואה יש כביכול משמעות שצריך לדבר עליה, בזמן שלשואה היתה משמעות רק מבחינת הנאצים שרצו להשמיד את היהודים, מבחינת היהודים השואה היא רק רצח המוני חסר כל סיבה וטעם, שהדבר היחיד שצריך לעשות ביום השואה זה לזכור אותו ולכבד את זכר המעונים והנרצחים ואת הניצולים שעדיין חיים בינינו ולשמוע את מה שיש להם לספר, ויש להם הרבה מה לספר. ככל שראש הממשלה ימעט לדבר על השואה כן ייטב, כי בכל פעם שהוא מדבר על השואה הוא מדבר דברים בטעם רע או דברים חסרי שחר או ממש שטויות.   

כמובן ראש הממשלה לא אשם, או אולי הוא בעצם כן אשם במידה מסוימת, שאנטישמי כמו קן ליוינגסטון שהיה פעם ראש עיריית לונדון ותמיד הישווה יהודים לנאצים, שזה מה שאנטישמים נוהגים לעשות מאז השואה, טען שראש ממשלת ישראל אמר שהיטלר תמך בציונות. ראש הממשלה מעולם לא אמר דבר כזה וכמובן שאין לדברים האלה שחר, אבל אנטישמים אוהבים להגיד אותם. אנטישמים תמיד אומרים שהיהודים הם נאצים והם אומרים את זה על היהודים מפני שהיהודים הם קורבנות הנאצים, והם רוצים להפוך את ההיסטוריה על הראש, לזכות את הרוצחים ולהאשים את הקורבנות. לכן זאת אנטישמיות, מפני שאת ההשוואה הזאת בין יהודים לנאצים עושים במיוחד לגבי יהודים, בגלל שהם היו קורבנות הנאצים ובגלל שהאנטישמים לא סובלים את הרעיון שהיהודים הם קורבנות, כי אצל אנטישמים היהודים הם תמיד רודפים ולא קורבנות, כמו שהנאצים תיארו את היהודים שהם רצו להשמיד כמי שזוממים להשמיד את האנושות ובמיוחד את גרמניה, וככה הם הצדיקו את הכוונה שלהם להשמיד את היהודים.

קורבנות תמיד מושפעים במידה מסוימת ממה שאומרים עליהם אלה שפגעו בהם, וגם היהודים מושפעים מההשוואות בין יהודים לנאצים שהאנטישמים עושים, ולכן למרבה הצער מאד מקובל גם אצל יהודים להשוות לנאצים יהודים אחרים שלא מוצאים חן בעיניהם. יש שמאלנים שמשווים את המתנחלים לנאצים, ויש מתנחלים שמשווים לנאצים את כל מי שתמך בפינוי הישובים בהתנתקות ואפילו כמה מהם הדביקו לעצמם בזמנו טלאים דומים לטלאי הצהוב שהנאצים הכריחו את היהודים לתפור על הבגדים שאותי זה הגעיל. גם מאד לא אהבתי את הדברים של האלוף יאיר גולן ביום השואה, כי הוא בסך הכל חזר על אמירות אנטישמיות נפוצות שיש בישראל תופעות כמו בגרמניה הנאצית, שהוא לא מבין בזה שום דבר. יש בישראל הרבה גזענות ושנאה לערבים וזילזול בחיים של ערבים, וכל זה לא קשור לגרמניה הנאצית בשום צורה, זה קשור למצב המלחמה בין היהודים לערבים. מצבי מלחמה מעודדים שנאה ודמוניזציה של האויבים, והמצב התמידי של איום מעצים את השנאה לממדים מחרידים, ואם רוצים לחנך את היהודים לא להיות גזענים, צריך לדבר על מה שמצב המלחמה עם הערבים עושה לנו ואיך להתמודד איתו יותר טוב, ולא להשוות אותנו לנאצים ששנאו ורצחו את היהודים מבלי שהיהודים היו אי פעם אויבים שלהם. להיפך, היהודים היו אזרחים מאד נאמנים של גרמניה ומאד העריצו את התרבות שלה, ועד היום חלק מהניסיון של אנשים כמו נתניהו לנקות את הגרמנים מאחריות לשואה ולהטיל אותה על הערבים, נובע מההערצה המטופשת הזאת של היהודים לגרמניה, שמקשה על יהודים גם מהימין וגם מהשמאל לקבל את העובדה שלתרבות הגרמנית יש צדדים נוראים, ושהעובדה שהגרמנים עשו את השואה לא היתה מקרה ולא היתה טעות, כי המשמעות של השואה היא משמעות שקיימת בתוך התרבות הגרמנית ורק בתוך התרבות הגרמנית, ובישראל לא הימין ולא השמאל מבינים אותה, הם רק מדברים עליה שטויות בלי סוף או נהנים לשמוע אחרים מדברים עליה שטויות, או מתקוממים כשהשטויות באות ממחנה פוליטי אחר, אבל זה לא מונע מהם לדבר או לקדש את השטויות שהם בעצמם מדברים עליה. גם המאמץ של שמאלנים להאשים את היהודים בנאציזם הוא חלק מהמאמץ לנקות את גרמניה מאשמת השואה, שבזה הם מאמצים את ההתנהגות האנטישמית של השוואת יהודים לנאצים כדי לפטור את רוצחי היהודים מאשמתם, ותמיד זה מלווה בחנופה דוחה לגרמניה והתרפסות בפניה, שגם זה מגעיל. לפעמים אני מייחלת שבעצרות לזכר השואה תהיה רק דקה של דיבור וכל השאר יהיה דומיה ארוכה שבה עומדים בשקט ושותקים. חבל שנתניהו לא שותק ביום השואה ובאופן כללי חבל שאנשים כל כך הרבה מדברים על השואה כל כך הרבה שטויות כי הם חושבים שככה הם יבינו את משמעות השואה שאין לה שום משמעות מפני שהעולם הנאצי שבתוכו היתה לה משמעות נמצא כולו בתוך ראשם של הנאצים ורק התוצאות שלו נמצאות בעולם האמיתי, בלי המניעים שלהן שיכלו לתת להן משמעות. בעולם האמיתי הנאצים תפסו ששה מיליון יהודים ועינו אותם ורצחו אותם מסיבות שהיו קיימות רק בראשם ולא בשום מקום שאנחנו יכולים להכיר ולהבין. בעולם המציאות השואה היא רצח של ששה מיליון יהודים וזאת המשמעות היחידה שלה, שהגרמנים רצחו ששה מיליון יהודים, כי בראש הנאצי שלהם הם החליטו שצריך להשמיד את כל היהודים, וזה הדבר היחיד שאנחנו יודעים בוודאות על השואה.