יום שלישי, 17 ביולי 2012

אושר


זה שבוע די מדכא למדינת ישראל. עד אתמול הייתי בעצמי די עצובה, כי מאז שהכלבה שלי מתה היה לי עצוב וריק בבית, וכל הדברים שעצובים נראו לי עצובים עוד יותר. אבל אתמול הבאנו הביתה את אושר. בהתחלה קראתי לו גורי, זה היה שם שיצא ממני בלי לחשוב, אבל שרון אמרה שזה לא שם מוצלח, ולי לא היה שום רעיון אחר, רק הבוקר הבנתי שאקרא לו אושר, כי אני מאושרת שיש לי כלב קטן בבית, והוא נראה די מרוצה לגור בבית ולישון על הרצפה בפינה קרירה, למרות שהוא נולד במושב ערוגות, ושיחק שם כל היום בחצר הפתוחה, עם חתול ג'ינג'י קטן, כי הכלבים של יונית שטיפלה בו כבר מדי זקנים בשביל לשחק עם גור, ותשעת האחים שנולדו עם אושר נשארו בחצר עם אמם, רק אושר יצא אל הכביש לחפש חיים חדשים, אולי בטעות ואולי בכוונה, ואז יונית מצאה אותו וחיפשה לו בית חדש, ואני התאהבתי בו כבר מהתמונה. עכשיו אושר המושבניק לומד להכיר את העיר. הוא אוהב את המרפסת הקטנה שלי עם העציצים שאולי מזכירה לו את המושב, ואת הכניסה לבית עם קערות האוכל והמים והמיזרון ששמנו לו שם, אבל המקום שהוא הכי מעדיף הוא מתחת לשולחן הכתיבה שלי, ששם קריר וגם דומה למאורה. יונית אמרה שהוא נורא רצה להיות בבית, כי בחוץ היה לו מאד חם, והוא גור קטן, שחיפש מקום קריר ואפלולי בחום הקיץ הנורא. עכשיו הוא בעיקר ישן, ואני מסתכלת בו כל הזמן איך הוא ישן, ולא מצליחה להתרכז בשום עבודה, רק מסתכלת על אושר ישן ומתמלאת אושר. כשטיילתי איתו בחוץ כולם באו ללטף אותו ולשחק איתו ואמרו לי כמה הוא חמוד, והרגשתי כמו אמא של תינוק חדש שמטיילת איתו בפעם הראשונה בשכונה, וכולם מתפעלים ממנו, והוא גורם לכולם להיות חביבים ולחוש אהבה וחמלה. לא היתה לי סבלנות אתמול לחדשות וגם היום אין לי, לא שלא אכפת לי כל הדברים הרעים, אבל אני לוקחת לעצמי חופשה להתרכז באושר הקטן ובמחשבה חיובית, על כל האהבה שאפשר להרגיש בחיים, על כל האהבה שאפשר לקבל ואפשר לתת, ואני חושבת הרבה על המשפט היפה של אריסטו: "שניים הם יסוד המוסר, הפרטי והאהוב", כי האהבה והשייכות הן אלה שגורמות לנו לחשוב פחות על עצמנו ויותר על הזולת, שבמקרה זה הוא כלב קטן שמחפש לו פינה קטנה ובטוחה בעולם, שאולי זה מה שכולנו מחפשים, ואולי גם הפינה שלנו שתגרום לנו אושר היא ממש פה קרוב, מתחת לשולחן מאחורי המיטה.