אובמה וכמה מטובי ידידיו

אתם אהבתם את הבדיחה של אובמה כשהוא אמר לברברה סטרייסנד "לא ידעתי שאת יהודיה, ברברה"? כי אותי הבדיחה הזאת בכלל לא הצחיקה וגם די הרגיזה, ולא ממש הבנתי מה הוא רוצה לומר בזה, מה אמור להצחיק בזה? לי זה נשמע כמו הגזענים שאומרים על אנשים כהי-עור "לא שמתי לב שהוא שחור", וצוחקים מזה, כי העור הכהה של מישהו אמור כביכול להיות תכונה מאד מהותית ומאד בולטת, יותר מכל התכונות האחרות שלו, ואצל אנשים שמספרים בדיחות כאלה היחס לאדם באמת נקבע לפי צבע העור שלו. ומה בולט ביהדות של ברברה סטרייסנד? האף? והיא באמת גילמה בסרטים שפירסמו אותה את הקומיקאית היהודיה פאני ברייס ב"Funny girl" ואת אשתו היהודיה, וכמובן הקומוניסטית, של רוברט רדפורד ב"כך היינו" ואת ינטל כמובן, שזה סרט לגמרי שלה שהיא גם הפיקה ועיצבה בדמותה, ודוקא לא אהבתי בו כל כך את השירים אלא את המשחק העדין שלה, שבו היא מעצבת אשה מחופשת לגבר בלי ליצור קריקטורה, שזה מאד לא קל, כשחושבים על סרטים אחרים שבהם שחקנים שמתחפשים למין השני יוצרים לרוב קריקטורה מגוחכת, ולא דמות אמינה שנוגעת ללב כמו ינטל, גם בתור אשה וגם בתור גבר. בטקס שבו סיפר את הבדיחה הזאת חילק אובמה את אות הנשיא ליהודים מפורסמים שתמכו בו ואספו כספים למערכות הבחירות שלו, כמובן אלה יהודים בעלי הישגים חשובים בתחום התרבות שבוודאי ראויים לשבח על הישגיהם, היו שם גם סטיבן שפילברג ויצחק פרלמן, ובנאומים שלו אובמה ניסה להיות משעשע ולעקוץ אותם קלות, למשל הוא הזכיר שפרלמן אמר שהצליל האהוב עליו הוא צליל בצל מטוגן במחבת, וגם בצל מטוגן קשור בתודעה לאוכל יהודי, אבל לפחות זה לא בוטה כמו לומר "לא ידעתי שאת יהודיה, ברברה", כאילו להיות יהודי שגם מבטא באמנותו את היהדות שלו, זה מקביל לאיש שמן שאוהב יותר מדי לאכול, שזה לא פשע, אבל תכונה קצת מביכה ונלעגת. להיות יהודי שלא מסוה את יהדותו, אלא מקדיש לה את אמנותו וגם אוהב את ישראל בטבעיות ובחום בלי להשתמש באהבה הזאת כאליבי להפגנת עוינות לישראל, כל זה קצת משעשע את אובמה, למרות שהוא מוקיר את התמיכה שהוא קיבל מברברה סטרייסנד ואולי הוא אפילו מחבב אותה אישית, היא אשה מאד סימפטית ולא יהירה, אבל נדמה שהוא היה מעדיף שהיא לא תהיה יהודיה, או לפחות שלא תפגין את יהדותה באופן בולט כל כך, מבלי לחוש שום מבוכה או הסתייגות מיהדותה כפי שחשים יהודים מפורסמים אחרים.

ומה שעצוב זה שאובמה, שכמה מטובי ידידיו הם יהודים, איננו רוצה באמת לפגוע ביהודים, בוודאי לא בצורה שנחשבת לאנטישמית, ובכל זאת זה פשוט יוצא ממנו, היחס הבעייתי שלו ליהודים, והרבה פעמים דוקא כשהוא מנסה להיות נחמד ליהודים זה יוצא, כי אנטישמיות איננה דוקא שנאה ליהודים, יש המון אנטישמים שאוהבים יהודים, כי היהודים הם חכמים ומצליחים, לא ככה? ויש להם הרבה כסף, לא ככה? רק חבל שהם ככה מבליטים את זה שהם יהודים, שהיהדות שלהם בולטת להם מהפרצוף כמו האף שלהם, וחבל שהם לא מוותרים על ברית-מילה ובמקום זה מקצרים קצת את האף הארוך שלהם, שחייב לבלוט להם מהפרצוף. אנטישמיות איננה דוקא שנאה ליהודים, לפעמים אנטישמים דוקא משבחים ומהללים את היהודים, אבל תפיסת היהדות שלהם היא תמיד תפיסה אנטישמית. קשה להם לקבל את הלאומיות היהודית, קשה להם לקבל את הדת היהודית וביטוייה, הם לא תמיד נגד היהודים אבל הם תמיד נגד היהדות, ומפריע להם כשהיא בולטת מדי, כי אפילו האנטישמים שאינם מאשימים את היהודים ברצח אלהים, כפי שזה כתוב בברית החדשה, "דמו עלינו ועל בנינו", אינם סולחים ליהודים על זה שהם לא התנצרו, על זה שמעולם לא הכירו באלוהותו של ישו, על זה שבעצם קיומם הם ממשיכים לערער על תוקפה של הדוגמה הנוצרית ולהציב לה אלטרנטיבה שבעל כורחה מתפלמסת עמה, וקשה לאנטישמים במיוחד לקבל את הציונות ואת מדינת ישראל, שבניגוד לנצרות ששוללת את הלאומיות היהודית, כי עם ישראל האמיתי הוא לטענתה הכנסיה הנוצרית, מעלות על נס את הלאומיות היהודית. קשה למצוא אצל אובמה התייחסות לציונות כאל התנועה הלאומית של העם היהודי, או התייחסות למדינת ישראל כאל מימוש זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי. בשבילו, כמו בשביל כל האנטישמים, מדינת ישראל היא פיצוי על השואה, מעשה חסד שנעשה עם היהודים כנגד אסונם, ולא מימוש זכותם הטבעית וההיסטורית, ולכן כשהוא מדבר על מדינת ישראל הוא לא מדבר על הציונות אלא על השואה, וישראל איננה קשורה בתודעתו לתיאודור הרצל אלא לאדולף היטלר, שיש גם יהודים, במיוחד יהודים אמריקאים, שהתפיסה הזו רצויה להם, כי היא חוסכת מהם את האתגר שבהתמודדות עם הלאומיות היהודית המדוכאת שלהם עצמם בחיים האמריקאים, שיש בהם מימוש רחב מאד של היהודים כפרטים, אבל מימוש מוגבל מאד של היהודים כעם. וזה מעורר מחשבה גם על היהודים שתמכו בלהט באובמה, אפילו מול הילארי קלינטון, שהרקע המתודיסטי שלה נוח יותר לקבל את הלאומיות היהודית, ולא במקרה בתה נישאה ליהודי, לא במקרה שואלים תמיד בסקרים המרגיזים כשלעצמם האם היית מקבל חתן יהודי לבתך, על אותם יהודים שהרגישו חובה לתמוך באובמה מול הילארי קלינטון, כי הילארי מייצגת לכאורה את הדרום הלבן – זה כמובן רק דימוי של זוג עורכי-הדין החלקלקים מארקנסו, כי בני הזוג קלינטון אינם בני עשירים, והם טיפסו למעלה בכוח כישרונם ושאפתנותם – ואילו אובמה מייצג לכאורה את הנרדפים והעשוקים והמודרים בחברה האמריקאית, ובתמיכה בו מבטאים תומכיו היהודים לא רק רגשי אשמה ומחויבות כלפי השחורים בארצות-הברית, שיהודים תמיד בלטו בין הלוחמים למען זכויותיהם, אלא משהו עמוק יותר, שהיהודים בארצות-הברית, עם כל הצלחתם, חשים היטב: שמעמדם האמיתי בחברה האמריקאית קרוב בשבריריותו ובזרותו יותר לזה של השחורים מאשר לזה של הלבנים.