ט"ו
בשבט היום, ובעמק המצלבה פרחו השקדיות בלבן, אבל השמים התקדרו והרוח שרקה, והשמש
לא זרחה כמו בשיר. ובכל זאת השיר של היינה אופטימי.
היינריך
היינה
תַּחַת
עֵץ צָחוֹר יוֹשֵׁב
הַרְחֵק
שְׁמַע רוּחַ מְיַבֵּב
רְאֵה אֵיךְ
עֲנָנִים דּוֹמְמִים
בִּשְׂמִיכַת
עֲרָפֶל נָמִים.
רְאֵה
אֵיךְ לְמַטָּה נָחִים
שָׂדֶה
וַיַעַר קֵרְחִים
חֹרֶף
סְבִיבְךָ, חֹרֶף בְּךָ,
וְקָפוּא
גַּם לִבְּךָ.
לְפֶתַע
צוֹנְחִים עָלֶיךָ מַטָּה
פְּתִיתִים
צְחוֹרִים, וּבְדִּכְּאוֹנְךָ
תַּחֲשֹׁב
שֶׁזוֹ סוּפַת שְׁלָגִים
מִן הָעֵץ
עָלֶיךָ נִשְׁפְּכָה.
אַךְ
זוֹ אֵינָה סוּפַת שְׁלָגִים
תַּבְחִין
בִּבְעָתָה שְׂמֵחָה
פְּרִיחַת
אָבִיב רֵיחָנִית
הִיא שֶׁמְכַסָּה
אוֹתְךָ.
אֵיזֶה
קֶסֶם מַרְהִיב
הָפַךְ
חֹרֶף לְאָבִיב
הֶחֱלִיף
שֶׁלֶג בִּפְרִיחָה
שֶׁמֵחָדָשׁ
אוֹהֵב לִבְּךָ.