סכנות אין קץ

 

לטיול של אחר הצהרים יצאנו רק בשש בערב, כי במשך כל היום ניקיתי בעצלתיים את החדר שהיה פעם של בנותי, תוך כדי שכיבסתי וייבשתי שתי כביסות, בהירה וכהה, קראתי עיתונים, ראיתי שטויות בטלויזיה ואכלתי פחות או יותר כל מה שהיה בבית. ידעתי שאושר מצפה לפיצוי על הציפיה הארוכה לטיול, ואכן הוא שם את פעמיו לרחוב בנימין מטודלה ומשם לעמק המצלבה. פעמיים ניסינו לרדת לעמק ונאלצנו לחזור על עקבותינו, כי הגיעו ממולנו כלבים שאושר לא מחבב, ורק בניסיון השלישי הצלחנו לרדת לעמק ולעלות בשביל לכיוון המוזיאון. כשהלכנו בשביל שלאורך הגדר של מנזר המצלבה ראיתי את  הבריטי החביב יורד מולנו עם כלבתו שאושר דוקא מחבב, והבנתי מיד שהוא במצב רוח לשיחה. איך היה הביקור של בתך, הוא שאל, ואמרתי לו שהיה נהדר אבל עבר מאד מהר כי הזמן פשוט עף לי. הוא הנהן בהבנה ושאל כמה זמן בתי חיה בבריטניה. אמרתי לו שהיא חיה שם כבר זמן רב ויש לה כבר אזרחות בריטית, ואז הוא אמר שאם היא אזרחית היא בטח מודאגת מבוריס ג'ונסון. לו היטבתי לשחק שחמט הייתי יודעת בוודאי לכנות בשם את מהלך האיגוף הזה, שבו הצליח להגיע מבתי לנושא החביב עליו: כמה בוריס ג'ונסון איום ונורא, ואיך הוא הורס את בריטניה. אמרתי לו שבתי איננה מתעניינת במיוחד בפוליטיקה הבריטית, ושהיא יותר מדי עסוקה בשביל זה, אבל הוא כבר היה בלתי ניתן לעצירה וחזר על הדברים שנהג לומר לי בכל שיחה, כלומר כמה בוריס ג'ונסון איש מסוכן ואיך הוא יהרוס לגמרי את בריטניה. אמרתי לו שחושבים שדווקא למועמד הלייבור יש סיכוי טוב לנצח בבחירות הבאות ושבאמריקה הצליחו לסלק את טראמפ ואפילו מנתניהו נפטרנו לפחות זמנית, אבל הוא אמר שלמועמד הלייבור אין כריזמה ושגם אם יסלקו את טראמפ זה לא יעזור כי האוונגליסטים נורא מסוכנים והם ישתלטו גם על ישראל כי הם מחכים לשובו של ישו ולמלחמת גוג ומגוג. סכנת האוונגליסטים היתה הנושא השני החביב עליו והבנתי שאסור היה לי להזכיר את טראמפ, כי זו היתה הזדמנות בשבילו לחזור לסכנת האוונגליסטים ומכאן אין עצירה. הוא חזר ואמר לי בפעם המי יודע כמה שמייק פנס יותר מסוכן מטראמפ דווקא בגלל שהוא איש מאמין באמת. אמרתי לו שדווקא פנס סירב לדרישה של טראמפ לעצור את אישור בחירתו של ביידן וזכרתי היטב את קריאות האימים של המסתערים על הקפיטול שקראו לתלות את פנס, אבל הוא חזר ואמר שפנס יותר מסוכן מטראמפ דווקא בגלל שהוא מאמין באמת ושהאוונגלים מאד מסוכנים ושאנשים חילוניים לא מבינים כמה האוונגלים מסוכנים. הוא כמובן אדם חילוני. אני חשבתי שדווקא טראמפ יותר מסוכן כי אין לו מעצורים, ובעיקר רציתי כבר ללכת, אבל הוא אמר שאסור להיות שאננים רק בגלל שהצליחו לסלק את טראמפ ואת נתניהו, ושהם יכולים לחזור, ושבוריס ג'ונסון התחזק עכשיו בגלל המלחמה באוקראינה, ושפוטין יתפשר אם יתנו לו את דונבאס, אם הוא רציונלי ולא פסיכופת. אמרתי לו שאני לא יודעת אם פוטין יסכים להתפשר, ושהמלחמה באוקראינה מוציאה אותי מדעתי כי המשפחה שלי משם ואני מתפללת לנס שהיא תיגמר, אבל יש לי הרגשה רעה שהמלחמה הזאת דווקא תימשך ולפעמים אני רוצה שמישהו יפציץ את מוסקבה, אבל אני לא כל כך מאמינה שזה יקרה וגם אם זה יקרה אני לא יודעת אם זה יעזור. הוא אמר שהוא דווקא חושב שפוטין יתפשר אם האוקראינים יוותרו וחזר לדבר על בוריס ג'ונסון ועל סכנת האוונגליסטים, כי יותר קל כנראה לפחד מסכנות מדומיינות מאשר מאלה  שמתממשות לנגד עינינו. ואז נשמע קול פיצוץ די מפחיד מכיוון מרכז העיר והוא אמר בידענות שזה פיצוץ, פיגוע התאבדות. אמרתי לו שאני שומעת קולות של אנשים שרים, והוא אמר שאלה קולות  מהמסגד אבל שזאת היתה פצצה, ואני אמרתי שלו היתה פצצה היינו שומעים סירנות של משטרה ואמבולנסים ואנשים צועקים, ולא תפילות ופיוטים, אבל שאני אלך הביתה ואברר מה קרה, וניצלתי את ההזדמנות למשוך את אושר וללכת משם והקפנו את המנזר ועלינו הביתה, ובדרך התחלתי לחשוב מה אם הוא צדק ובאמת היה פיגוע והבנות שלי יחשבו שהתפוצצתי כי הן יתקשרו אליי הביתה כי אין לי טלפון נייד ואני לא בבית לענות להן כי כמעט שעה עמדתי ליד הגדר של מנזר המצלבה ושמעתי על סכנת האוונגליסטים ששואפים למלחמת גוג ומגוג כדי שישו יחזור ומאד רציתי כבר לחזור הביתה. יכולתי כמובן לחזור הביתה בדרך ההפוכה אבל אז הייתי ממשיכה ללכת עם הבריטי החביב ולשמוע כל הדרך על בוריס ג'ונסון ועל סכנת האוונגליסטים וזה היה למעלה מכוחי. בבית באמת הסתכלתי באינטרנט וגם שמעתי חדשות כי היה כבר שמונה בערב ושום פיגוע התאבדות לא קרה וגם לא פצצה. היו מהומות בהר הבית והמשטרה ירתה גז מדמיע ומעזה ירו רקטות, ופחדתי מאד שתפרוץ גם אצלנו מלחמה, אבל לא מלחמת גוג ומגוג אלא מלחמה עם הפלשתינים שזאת לצערי סכנת המלחמה שיותר מטרידה אותי ממלחמת גוג ומגוג ומקרב מגידו בקץ הימים. בינתיים בישלתי אוכל לאושר וחיסלתי את שאריות העוגה שהכנתי לסעודת הפרידה מבתי שנסעה חזרה לבריטניה עם בעלה ובנה ובוודאי מכינה עכשיו את ארוחת הערב החביבה על נכדי הבריטי – שעועית ברוטב עגבניות וחביתה, ולא חושבת על שום מלחמה.