להתמקד בעיקר

 

השבוע הגיעו לארץ בתי ונכדי שלא פגשתי שנתיים וחצי בגלל הקורונה, וביום שהם הגיעו לא כל כך התעניינתי בחדשות כמו שאני מתעניינת בדרך כלל, ואז למחרת הסתכלתי באתרי החדשות וגיליתי שהקואליציה איבדה את הרוב בכנסת ונתניהו מנסה לחזור לשלטון, ובקיצור, במשך חצי יממה בערך שלא שמעתי חדשות המדינה התהפכה. אני צריכה להיות מאד מדוכאת ומודאגת, כי אני מאד מפחדת מנתניהו והמחשבה שהוא עלול לחזור מצמררת אותי, ובכל זאת אני מרגישה מין שלוה. אולי השלוה הזאת נובעת רק מחוסר יכולת להתרגש מיותר מדי דברים בבת אחת. אני לא יודעת להסביר מדוע יש לי מין תחושת ביטחון שנתניהו ייכשל במזימתו. אולי זו רק משאלת לב, אבל ככה אני מרגישה - שכל הרוח והצלצולים של נתניהו לא יביאו אותו לאן שהוא רוצה. נתניהו כבר לא מנסה להיבחר בבחירות דמוקרטיות, הוא יודע ששונאיו רבים מאוהביו, וכל מה שהוא מנסה זה לשחד ולקנות אנשים, כלומר הוא מנסה בגלוי לקנות שלטון בכסף. מוזר שלא אסרו בחוק לקנות שלטון בכסף, אבל אולי אנשים לא העלו על דעתם שאדם כל כך מושחת יהיה ראש הממשלה.

בינתיים דחו את ביטול סבסוד מעונות היום למשפחות חרדיות שבהן רק הורה אחד עובד. חשבתי שזה ביטול מרושע וכתבתי על כך בזמנו. אני מקוה שימשיכו להעניק לזוגות חרדיים סבסוד במימון מעונות היום, כי זה לטובת הילדים והחברה והאמהות העובדות ומלכתחילה לא היו צריכים לבטל את זה. יש הרבה דברים שזקוקים לטיפול במדינת ישראל וההתנכלות לחרדים יכולה לחכות. לפעמים אני שואלת את עצמי האם גם החילונים הם מגזר שדואג לאינטרסים שלו. למשל הכנסת חמץ לבתי החולים בפסח. אנשים שטוענים שהימנעות מאכילת לחם במשך שבוע היא סבל, מגוחכים בעיני. נשים שנותרות עגונות לכל ימי חייהן בגלל כפיפותן להלכה היהודית שמדינת ישראל מסרה לידיה את המעמד האישי, זה סבל, זה שעבוד, וזה דבר נורא ואיום, ואף אחד לא נלחם נגד זה, כאילו יותר קשה להתאפק שבוע מאכילת לחם מאשר להישאר משועבדת כל החיים לגבר שנעלם. יש המון סיבות טובות להילחם בהלכה ובתוקף שמדינת ישראל העניקה לה, ואיסור חמץ בפסח נראה לי הסיבה המגוחכת ביותר, ואולי דוקא משום כך לעניין זה נמצאו לוחמים נחושים יותר מאלה שנלחמים למען נישואים אזרחיים, שישנו לחלוטין את מעמד הנשים במדינה, וזאת כנראה הסיבה שאין להם יותר מדי מצדדים. למה כשיש כל כך הרבה בעיות קשות לישראל, בטחוניות וכלכליות וחברתיות, אנשים מתעסקים בעניינים קטנוניים. לכאורה הנטרול ההדדי בקואליציה של הימין והשמאל מונע טיפול בנושאים המהותיים כגון יחסינו עם הפלשתינים ומאפשר לטפל רק בנושאים שיש עליהם הסכמה רחבה, אבל בעצם אולי זה נוח לאנשים שבמקום שהממשלה תטפל בבעיות המאד מורכבות של ישראל, תגיע להסדר עם הפלשתינים ותפתור או לפחות תרגיע את הסכסוך הישראלי-פלשתיני, שבמקום זה הממשלה תתעסק במה יאכלו בפסח בבתי החולים, למרות שאף אחד לא מת מאכילת מצות בפסח, אבל בכל שבוע אנשים מתים בגלל הסכסוך הישראלי-פלשתיני, והממשלה בורחת מטיפול אמיתי בנושא הזה כדי להתעסק בשטויות. אולי אם לא תהיה לממשלה ברירה היא תתעסק במה שבאמת הכי חשוב, שזה מלחמה ושלום וחיים ומות, ואם מדינת ישראל היתה מגיעה להסדר עם הפלשתינים ומפסיקה, או לפחות מצמצמת את שפיכות הדמים הנוראה שהורגת אנשים בדמי ימיהם, הייתי שמחה לאכול מצות כל החיים.