הממשלה מתעללת בציבור

 

בבוקר יום חמישי האחרון התארח בתכניתו של יואב לימור בערוץ 12 פסיכיאטר מהחברה  הפסיכואנליטית, לרגל אירוע משותף לחברה ולמטה המשפחות שהתקיים ביום ששי בכיכר  החטופים, והוא דיבר דווקא על הציבור בכללו ולאו דווקא על משפחות החטופים. יואב לימור אמר שמאז ה-7 באוקטובר הוא לא ישן לילה אחד רצוף, וחשבתי שגם אני וגם הבת הגדולה שלי לא ישנו שינה טובה מאז ה-7 באוקטובר. אני יודעת שהרבה אנשים בארץ סובלים מקשיי שינה מאז ה-7 באוקטובר, וכמו שאמר פסיכיאטר אחר בהזדמנות אחרת, אנחנו לא בפוסט-טראומה אלא בתוך הטראומה, כי הטראומה שלנו בכלל לא נגמרה, היא עוד נמשכת ועוד לא היתה לנו הזדמנות לצאת ממנה ולהיות או לא להיות בפוסט-טראומה. אנחנו גם לא ממש מרשים לעצמנו לחשוב על מה שעובר עלינו אישית, כי עדיין החטופים עוברים שבעה מדורי גיהנום בעזה, והמשפחות שלהם עוברות שבעה מדורי גיהנום בצפיה לשובם ובאי ודאות ואי-ידיעה לגביהם, וכשהם מקבלים ידיעות על מצבם הקשה הם סובלים עוד יותר, במיוחד בגלל הצורך להיאבק בממשלה שמעדיפה להפקיר את החטופים לרעב ועינויים ומוות מאשר להודיע על סיום המלחמה, לסגת מעזה ולהשיב אותם הביתה. הפסיכיאטר מהחברה הפסיכואנליטית, שלצערי לא קלטתי את שמו, דיבר דווקא על המצוקה של הציבור הרחב, שאי החזרת החטופים שוברת את רוחו. לרוב לא נעים לנו לדבר על המצוקה שלנו, שנראית חסרת חשיבות לנוכח הסבל הנורא של החטופים ומשפחותיהם, אבל הצער וחוסר האונים ותחושת אי הוודאות והפחד מכים בנו ואוכלים בנו בכל פה, והפסיכיאטר אמר שאם לא יחזירו את החטופים הציבור לא יחזור לעצמו ויישאר פצוע. הוא אמר שאנחנו כמו ילדים במשפחה מתעללת, ואני באמת מרגישה כל הזמן שהממשלה מתעללת בכולנו, ומכריחה אותנו לשבת בחוסר אונים גמור ולצפות בחטופים מעונים עד מוות. אפשר להרגיש את הסאדיזם כלפינו בצורה שבה מדברים חברי הכנסת של הליכוד כמו גלית דיסטל אטבריאן, שאמרה "תחלמו שתקום וועדת חקירה ממלכתית". אפשר לא להקים וועדה, אבל למה הצורך ללעוג לדרישה הכל כך מובנת מאליה של רוב מכריע בציבור, למה לזרות מלח על הפצעים? וגד"א עוד התגאתה שהדברים שלה היו מחושבים. מחושבים לצורך מה? התעללות בציבור?

וכל הזמן מאיימים עלינו בחזרה ללחימה כאילו אין די במספר העצום של חיילים שנפלו גם בשביעי באוקטובר וגם במלחמה שנמשכת ללא קץ וללא צורך, מבלי לשנות שום דבר מהותי במצב, רק מפני שהממשלה יכולה להמשיך את המלחמה ומפני שמצב המלחמה משרת את הישרדותה בשלטון ולא שום דבר אחר. אני אחוזת אימה מהתחדשות המלחמה ומהתוצאות הנוראות בהכרח של התחדשות המלחמה: אי השבת החטופים וסיכון חייהם התלויים ממילא על בלימה. גם הדיבורים על התחדשות המלחמה הם התעללות בציבור המותש שמייחל לשקט ושלווה, לריפוי הפצעים ולשיקום.

גם פיטוריו של דובר צה"ל דניאל הגרי הם מכה לציבור, וכך הציבור מקבל אותם. עם ראש ממשלה ששונא את עמו וכמה אך ורק להכאיב לו, כי הוא יכול, שמסרב להתראיין לתקשורת הישראלית ולענות על שאלות, ומתראיין רק לתקשורת הזרה, בעיקר תקשורת אמריקנית רפובליקנית שמתרפסת לפניו, שמנהל מלחמה בלתי נגמרת תוך שהוא נמנע מלדבר אל עמו, להסביר לו, לתת לפניו דין וחשבון, שלא לדבר על לנחם ולעודד את העם. זו התנהגות שאין דומה לה: כל שליט, במדינות דמוקרטיות או בדיקטטורות, מדבר אל עמו בשפתו, ועל אחת כמה וכמה בעתות מלחמה. נתניהו מסרב לכך, ומתראיין רק למלחכי פנכה וחנפנים, ואת החלל העצום בהתייחסות מצד השלטון לאזרחים מילא דניאל הגרי ברגישות ובאומץ. הוא זה שעלה לשידור כדי לספר לנו על כל המחדלים והבושות, הכשלים והמבוכות: על רצח שלושת החטופים ששחררו את עצמם אלון שמריז, סמאר טלאלקה ויותם חיים בידי חיילי צה"ל, על חילוץ גופותיהם של חיים פרי, אלכס דנציג, אברהם מונדר, יורם מצגר, נדב פופלוול ויגב בוכשטאב שנחטפו חיים ונרצחו בידי חמאס, כנראה בגלל התקרבות צה"ל למקום שִׁבְיָם, על מציאת גופותיהם של הרש גולדברג-פולין, כרמל גת, עדן ירושלמי, אלכס לובנוב, אלמוג סרוסי ואורי דנינו, שאף הם נחטפו חיים ונרצחו בידי חמאס במנהרה הנוראה שבה הוחזקו כשצה"ל פעל באיזור. הגרי עמד במנהרה הנוראה ההיא והראה לציבור היכן הוחזקו ונרצחו יקיריו החטופים, שהממשלה דאגה לטרפד שוב ושוב את שחרורם מהשבי. הגרי היה העוגן שהחזיק את הספינה המיטלטלת, שקברניטיה התעלמו בכל כוחם מחובתם כלפי נוסעיה אחוזי-הבעתה. כמנהג עלובי הנפש והפחדנים, שמתחמקים ממילוי חובתם ואז מתנכלים למי שנאלץ למלא אותה במקומם, וזכה לתודת ואהדת הציבור על כך שהיה שם למענו, מיהרו מי שבגדו ובוגדים בכל יום במילוי חובתם כלפי הציבור להיפטר מהגרי, לאחר שנפטרו מהרמטכ"ל שעליו ניסו להפיל את כל אשמתם, לאחר שסירבו לתחנוניו להקשיב לו ולחדול מלקרוע את העם בהפיכה המשטרית שאינם חדלים ממנה למרות האסון והחורבן שהביאו על העם והמדינה. סילוקו של דניאל הגרי הוא מכה לציבור שנתן בו אמון ומצא מעט נחמה באדם היחיד שדיבר אל העם, ועשה זאת באומץ, בכנות ובאנושיות. כרגיל אבחנה ארץ נהדרת את המצב היטב: מפטרים את מי שפופולרי יותר מראש הממשלה.

ולמרות מאמציה האינסופיים להתעלל בציבור ולדכאו הממשלה איננה מצליחה במטרתה העיקרית, לגרום לציבור לרחוש לה הערכה. למגינת לבו של נתניהו פדויי השבי אסירי תודה לדונלד טראמפ שלוחץ לשחרורם ולא למטרפד העסקאות הסדרתי נתניהו, למגינת לבו של נתניהו הציבור אסיר-תודה לדניאל הגרי ובז לנתניהו, לשר לבטחון נתניהו ישראל כץ וגם לרמטכ"ל שמיהר מדי לספק את נקמנותם הקטנונית. הורים מתעללים יכולים לעשות לילדיהם המעונים הכל, אבל לגרום להם לאהוב אותם ולהכיר להם תודה הם אינם יכולים. הכוח לא יענה את הכל.