ואם נשיא איחוד האמירויות לא הזהיר את נתניהו?

 

נניח שכדברי בנימין נתניהו, נשיא איחוד האמירויות לא הזהיר אותו מפני הטבח שתיכנן חמאס. האם זה פוטר את נתניהו מהזלזול והתוקפנות שלו כלפי האזהרות שכולנו שמענו במו אזנינו מפי יואב גלנט, שבגללן מיהר נתניהו לפטר את גלנט וחזר בו זמנית, אך לבסוף פיטר אותו מתפקידו? האם העובדה שהרמטכ"ל בזמנו הרצי הלוי הגיע לכנסת והתחנן לפגישה עם נתניהו לפני ביטול עילת הסבירות ונתניהו התחמק ממנו, איננה מספיקה כדי להרשיע את נתניהו בסירוב להאזין לאזהרות ולפעול לאורן? האם לא די באזהרות אנשי המודיעין שאויבינו רואים בשסע החברתי שגרמה המהפכה המשטרית חולשה שהם יכולים לנצל לפגיעה בישראל, כדי לדרוש מנתניהו דין וחשבון על ניסיונו לפגוע אנושות במערכת המשפט ולקרוע את החברה הישראלית לגזרים, מתוך סיבות אנוכיות לגמרי, ומבלי להתחשב בתוצאות? ומה באשר ליחס המזלזל כלפי התצפיתניות שאזהרותיהן היו ספציפיות ומבוססות על מראה עיניים, על התרגילים שחמאס ערך לנגד עיניהן המבועתות?

כמו כל פושע מצוי מבסס נתניהו את הגנתו על הקושי של הצד השני להוכיח את טענותיו: בהעדר יכולת להוכיח שדאג להגנה ראויה על עוטף עזה, שהציב שם מספיק כוחות – ולא, זו איננה אחריותם הבלעדית של הרמטכ"ל ושר הביטחון. ראש הממשלה הוא האחראי העליון על הצבא ועליו לוודא שהמדינה מוגנת בצורה ראויה מפני האיומים עליה - מתמקד נתניהו במה היה אילו, כאילו איש איננו יודע מה היה באמת כאשר כן העירו אותו: במשך שעות הוא לא עשה דבר. המחבלים טבחו בבארי, בניר עוז, בנחל עוז, בכפר עזה, וצה"ל לא הגיע. שעות רבות אחרי שנתניהו התעורר צה"ל לא הגיע לישובים ולבסיסים המוצפים מחבלים.

אני מתקשה להבין מדוע דווקא האזהרה הכוללנית של נשיא איחוד האמירויות מסעירה את הציבור הישראלי יותר מכל מה שראה לנגד עיניו לפני הטבח: הדהירה המאיימת להרס המשפט והדמוקרטיה במדינת ישראל, קריעת העם לגזרים בסיפורים על טייסים שלא ימלאו את תפקידם ויסרבו להציל את כוחות הקרקע, שמעולם לא קרו במציאות אלא בעלילות הדם הביביסטיות, ביטויים של זלזול באנשי הצבא והתפארות בחשיבות הממשלה, שלפני השביעי באוקטובר, וגם אחרי השביעי באוקטובר, לא עשתה דבר להגן על תושבי ישראל ולטפל במצוקותיהם. מה היו החוקים שנתניהו העביר עם חזרתו לשלטון? חוק שמקשה על הוצאתו לנבצרות, חוק למימון מעונותיו הפרטיים של חשבון הציבור, חוק להגדלת תקציב הלבוש והאיפור שלו ושל רעייתו. מה עשה נתניהו למען אורנה המשעממת שביקשה חדר מיון קדמי בקריית שמונה, צורך חיוני בעיירת גבול מוכת טילים. ולא, העובדה שאורנה בלעה את עלבונה והמשיכה לתמוך בנתניהו איננה משנה דבר. האמירה שבקשה לחדר מיון קדמי בקריית שמונה משעממת את נתניהו נאמרה לכל תושבי ישראל ולגבי כל מצוקותיהם וצרכיהם, הבטחוניים והאחרים.

האם היה אזרח ישראלי שלא ידע שגבול עזה מסוכן? שצעדות לגדר של אנשי חמאס, הבערת צמיגים, בלוני נפץ, ירי, רקטות, כולם חלק מחייהם המאוימים של תושבי עוטף עזה? האם היו הורי חיילים ששירתו בגבול עזה שלבם לא נחרד מאימת האיום על ילדיהם? האם מישהו, אזרח או חייל, אחרי שנים כה רבות של ירי על ישובי העוטף, אחרי פרשת חטיפתו של גלעד שליט, אחרי ההחזקה ארוכת השנים של חמאס בגופותיהם של הדר גולדין ואורן שאול, האם היה אזרח ישראלי שלא ידע שחמאס שואף לחטוף ישראלים ועדיף חיילים?

לו נחת חייזר ושמע את דברי נתניהו, יכול היה לחשוב שהטבח בתושבי עוטף עזה היה דבר כה בלתי סביר, שאי אפשר היה לצפות אותו ולהתכונן אליו מראש. אבל במציאות הטבח בעוטף היה כתוב על הקיר ובאותיות גדולות. זה לא שלא הזהירו את נתניהו. זה לא שלא העירו את נתניהו. שוב ושוב הזהירו אותו, שוב ושוב ניסו להעיר אותו, והוא התעקש לעצום את עיניו, להסב את מבטו ולהמשיך בשלו – דאגה אך ורק לעצמו ולענייניו. מי שמתיימר להיות שומר ישראל הפקיר את צאן מרעיתו ולא מיהר להצילו גם כשידע בדיוק מה קרה.

ולכן יהי רצון שכדברי הנביא: הִנְנִי אֶל-הָרֹעִים וְדָרַשְׁתִּי אֶת-צֹאנִי מִיָּדָם וְהִשְׁבַּתִּים מֵרְעוֹת צֹאן, וְלֹא-יִרְעוּ עוֹד הָרֹעִים, אוֹתָם; וְהִצַּלְתִּי צֹאנִי מִפִּיהֶם, וְלֹא-תִהְיֶיןָ לָהֶם לְאָכְלָה... וְהוֹשַׁעְתִּי לְצֹאנִי, וְלֹא-תִהְיֶינָה עוֹד לָבַז.