לסלק את שופכי דמו של רבין

 

מעולם לא היה בישראל פער כה גדול בין המציאות הפוליטית לבין השיח עליה. בכל הסקרים זוכים מתנגדי נתניהו לרוב מוחלט, בין 65 ל-70 מנדטים, אבל השיח במהדורות החדשות בתכניות האקטואליה הוא על "שוויון בין הגושים", והאפשרויות שמוצגות לצופים הן ממשלת אחדות עם נתניהו או בחירות חוזרות. הסיבה היא כמובן גזענות: כ-15 מנדטים שצפויות לקבל המפלגות הערביות אינם נספרים. האפשרות המאד פשוטה של מפלגות ישר, ביחד והדמוקרטים, אפילו ללא ישראל ביתנו של ליברמן, להקים ממשלת רוב עם המפלגות הערביות, איננה מוצגת אפילו כאפשרות תיאורטית, למרות שהיא לא רק אפשרית, אלא היא האפשרות הרצויה ביותר, זו שתוביל את ישראל לדרך חדשה, של שיתוף פעולה בין יהודים וערבים, במקום של גזענות ושנאה, שאליה אנחנו מובלים מאז רצח רבין, ששופכי דמו, תחילה באלימות מילולית המלבה שנאה, ובהמשך באלימות הולכת וגוברת עד למעשה הרצח, רודים בנו בשפלות ובאכזריות המאפיינות אותם, עד עצם היום הזה: איתמר בן-גביר עם הסמל השבור של מכוניתו של רבין, שהבטיח שהם יגיעו גם לרבין כמו שהגיעו לסמל המכונית, והם אכן הגיעו, ועל גופתו של רבין הוא עשה את דרכו לממשלת נתניהו, עד להשתלטות על משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר, והפך אותם לגופים בשירות הדיקטטורה של נתניהו, ובלית דין ולית דיין הפך את ההתגרויות בעליות להר הבית למעשה שגרה, התגרויות שמילאו תפקיד מרכזי בעידוד החמאס לפלוש לישראל ולטבוח את תושביה, באירוע שהחמאס כינה "מבול אל-אקצה", ולא בכדי. ונתניהו, האיש מהמרפסת בכיכר ציון, שהסית נגד רבין הסתה שלא היתה כמוה קודם לכן, ומאז איננו חדל להסית ולשסות את חסידיו במתנגדיו, ואיננו חדל מלשסות אותם בקורבנות טבח השביעי באוקטובר, ששני אלה, נתניהו ובן-גביר, יחד עם חברם בצלאל סמוטריץ' ושותפתו אורית סטרוק, המיטו עלינו ומאז חומקים מכל אחריות ומאשימים את קורבנות מחדליהם באסון שהמיטו עליהם, ואין גבול לאכזריותם ושפלותם. אלה האנשים שמציעים לנו כשותפים לשלטון, כדי להמשיך את דרך הגזענות והשנאה ולמנוע שיתוף פעולה עם המפלגות הערביות, שלמעשה הן מפלגות משותפות ליהודים וערבים, כפי שהיו פעם רוב המפלגות, לפני שהשנאה והגזענות, ששפך עלינו מחנה הימין מאז שפך את דמו של רבין, בנו חומה בין יהודים וערבים שהפכה למובנת כל כך מאליה, עד שמי שמבקש לשבור אותה הוא זה שמרימים עליו גבה, ואילו מי שדוגל בפשעים נגד האנושות, וקורא לגירוש ורצח ערבים, הרס בתיהם וגזל אדמתם ורכושם, נחשב לנורמלי וסביר.

ביום חמישי האחרון, ב-22 באוקטובר, חל יום הזיכרון העברי ה-31 לרצח רבין, ורק ערוץ 8 של הוט טרח להקדיש תכנית ליום הזיכרון, ושידר את סרטם התיעודי של יוסי מלמן ונדב בן-צור "רצח רבין: מסיתים מבט" (שגיאת הכתיב מכוונת), שעוסק בהסתה לרצח רבין שמעולם לא נחקרה, שמראש הושמטה מן המנדט של ועדת שמגר שחקרה את הרצח, שאיש מהמסיתים הראשיים לרצח לא נתן עליה את הדין, לא נתניהו, לא איתמר בן-גביר, לא איש מהרבנים שהסיתו נגד רבין. כולם לא רק שלא נענשו, אלא פרחו ושגשגו על גופתו של רבין. וכעת, בפרספקטיבה של שלושים ואחת שנים, מזעזע לראות כמה גדול חלקם של שופכי דמו של רבין באחריות לטבח השביעי באוקטובר ולאסונם הנמשך של קורבנות הטבח. לא רק נתניהו ובן-גביר, גם הרב אליקים לבנון, לדוגמה, שהיה בין המסיתים נגד רבין, עובדה שהושמטה מערך ויקיפדיה שלו, ובינואר 2025, כאשר נחתמה עסקה עם חמאס לשחרור בשלבים של כל החטופים, קרא להפקיר את החטופים למותם למען המשך המלחמה.

מאז רצח רבין ועד היום מחריבים שופכי דמו את מדינתנו ואת חיינו, מחריבים את הדמוקרטיה ואת מוסדותיה, הופכים את ישראל למדינה שהרצח הוא לחם חוקה, שאין בה דין ואין דיין, כי מערכת המשפט מפריעה להם לפגוע בערבים חפים מפשע, והדאגה לחיי אדם שהניעה את המאבק למען שחרור החטופים, מפריעה להם לכונן מלחמת נצח לגזל ורצח של האוכלוסיה הפלשתינית, וגם על דמם של היהודים אינם חסים, אם הם עומדים בדרך למימוש שאיפות הגזל האינסופיות שלהם, כאשר שום מחיר דמים איננו גבוה מדי בעיניהם.

כעת בהישג ידינו לסלק מחיינו את אוכלי המוות, ולהתחיל בשיקום ההרס והחורבן שהמיטו עלינו, אך במקום תקוה וחתירה לשלום מציעים לנו גזענות ושנאה, שנאה וגזענות שאין להן סוף. וכמו טנטלוס אנחנו רואים לנגדנו את המים שצמאנו להם ואת הפירות שייחלנו לאכול, אבל ידינו איננה מגעת, ופינו נותר יבש, ואם לא יתעשתו מתנגדיו של נתניהו, ולא יקבלו את ידן המושטת של המפלגות הערביות, ימשיכו שופכי דמו של רבין לשלוט בחיינו, ולא נוכל לעלות אל קברו ולומר לו ולעצמנו, שסופסוף סילקנו מחיינו את שופכי דמו ושיש לנו תקוה.