ביום
ראשון בבוקר קיבלתי את פסק הדין של השופטת טליה קופלמן-פרדו, שמזכה את הספרייה
הלאומית בעזבונו של מכס ברוד כולל כתבי קפקא המצויים בו, ומה שהכי חשוב מבחינתי –
מונע את העברת העיזבון לגרמניה ומשאיר אותו במדינת ישראל, שאליה הביאו מכס ברוד
תוך סיכון חייו, כדי להצילו מאובדן בידי הנאצים, שהשמידו את כתבי קפקא שנפלו
לידיהם ורצחו את רוב בני משפחתו, ביניהם שלוש אחיותיו הצעירות ממנו, שטיפלו בו במסירות
בימי חוליו. גם אחיו הצעיר של מכס ברוד אוטו נרצח עם רעייתו ובתו באושוויץ. בנוסף
לכך נוצר חלק גדול מעזבון זה בארץ ישראל במשך כמעט שלושים שנות חייו של מכס ברוד
בישראל, שבהן פעל במרכז חיי התרבות בישראל, בתיאטרון, בספרות ובמוסיקה, ותרם תרומה
מכרעת לתרבות העברית הישראלית החדשה. ברצוני גם לציין בשאט-נפש את טענותיהם של
גורמים גרמנים או גורמים המקורבים לאחיות הופה כאילו מדינת ישראל ותושביה לא
התעניינו ואינם מתעניינים בפרנץ קפקא ומכס ברוד, וכאילו קפקא הוא סופר גרמני,
טענות שקריות ומקוממות שעל רקע העבר הגרמני הן חוצפה שלא תיאמן. חשוב לי לציין
שאלה הדברים שהניעו אותי ליטול חלק במאבק הקשה הזה, אבל הם אינם העניינים שנדונו
במשפט עצמו, שאליהם אתייחס להלן.
אני
רוצה להסביר כאן בכמה רשימות, ככל האפשר ללא מינוח משפטי ובלשון המסתברת לכל אדם, את
עיקרי פסק-הדין ואת דעתי בנושאים אלה, שפסק הדין בהחלט נותן לה ביטוי שטוב ממנו לא
יכולתי לבקש, והוא בעיקרו פסק דין פשוט ולא מתחכם, שאדניו המרכזיים הם צוואתו של
מכס ברוד, במיוחד סעיף 11 בצוואה, וההליכים שהתנהלו בראשית שנות השבעים בבית המשפט
המחוזי בפני השופט שמואל שילה, בתביעת היועץ המשפטי לממשלה נגד אסתר הופה, לאחר
שנתפסה מבריחה פריטים מן העיזבון לחו"ל. אלה גם היסודות שעליהם התבססה
הספרייה הלאומית בתביעתה לקבל לרשותה את העיזבון, ובית המשפט הכיר בתוקפה של תביעה
זו.
וזו
צוואתו של מכס ברוד שנחתמה ביום ה-7 ביוני בשנת 1961 כפי שתירגמתי אותה אני מן
המקור הגרמני – הנוסח שקיבל בית המשפט שונה מעט ולדעתי שגוי בכמה עניינים, אך אין
זה משנה לענייננו כאן:
צוואתי
אני
הח"מ, ד"ר מכס ברוד, המתגורר בתל-אביב בישראל, עורך בזה בדיעה צלולה
וללא כל כפייה את הצוואה הבאה:
כל
ההוראות הצוואתיות הקודמות מבוטלות בזה, ואני מצהיר כי צוואה זו היא רצוני האחרון.
1. מן הכסף המזומן שיימצא בשעת מותי ומיתרת הזכות
שלי בבנק לאומי לישראל בע"מ, סניף תל-אביב, רחוב טרומפלדור, יש לתת לאחותי,
גברת סופי פרידמן, צפון הוליווד/ארצות-הברית, סכום של 3000 ל"י (שלושת אלפים
לירות ישראליות), אם הכסף המזומן ויתרת הזכות שלי בבנק יספיקו. אם יימצא פחות,
ירושה זו תקוצץ בהתאם לכך.
2. בנוסף לכך אני מצוה שיש למסור לאחותי, גברת
סופי פרידמן, עשרה ספרים או חוברות תוים מספרייתי על פי בחירתה שלה. בכך אין
כלולים ספרים שלי, של רעייתי, של פרנץ קפקא, פליקס וולטש ופרנץ ורפל, וספרים
נוספים עם הקדשות עבורי, כי הספרים הנזכרים צריכים להישאר יחד כחלק מספרייתי
המקורית.
3. במקרה שאחותי תמות לפני, יעברו כל המענקים ((Zuwendungen האלה ליורשיה החוקיים.
4. בנוסף לכך אני מצוה את המתנות הבאות מעזבוני ל:
א. חברי, ד"ר פליכס וולטש, חמשה ספרים
מספרייתי למזכרת לפי בחירתו, בהגבלה המבוארת בסעיף 2.
ב. גיסתי, גברת נדיה טאוסיג, 200 ל"י (מאתיים
לירות ישראליות), מהוני במזומן (סעיף 1).
ג. גיסי, פריץ טאוסיג, 200 ל"י (מאתיים לירות
ישראליות), מהוני במזומן (סעיף 1).
5. המתנות הנזכרות בסעיף 4
מיועדות רק לנזכרים אישית ואינן עוברות ליורשיהם, במקרה שהנזכרים לא יהיו עוד
בחיים בעת מותי.
6. אני מצוה שכל אחד מיורשיי
החוקיים, שאינו נזכר בצוואה זו, יקבל סכום של 5 ל"י (5 לירות ישראליות),
במקרה שידרוש זאת.
7. בהתחשב בציוויים הקודמים,
תקבל גברת אילזה אסתר הופה, המתגוררת כעת בתל-אביב בישראל, רחוב שפינוזה 20, את כל
רכושי מכל סוג, ובכל אשר יימצא.
8. אני ממנה את גברת אילזה
אסתר הופה למוציאה לפועל היחידה של צוואתי.
9. במקרה שגברת אילזה אסתר
הופה תלך לעולמה לפניי או יחד עמי, הריני מצוה שיורשיה החוקיים, שיהיו בשעת מותי
בחיים, או מי שאמורים להיות יורשיה החוקיים, במקרה שהיא לא תהיה בחיים בשעת מותי,
יבואו במקומה. במקרה זה אני מצוה שמר שמעון פריץ האז, עורך-דין, תל-אביב, רחוב
אלנבי 108, יהיה המוציא לפועל של צוואתי.
10. אני מצוה שגברת אילזה
אסתר הופה תהיה הזכאית היחידה להוציא לאור את כל יצירותי, יומניי מכתביי והערותיי
שכבר נדפסו ושטרם נדפסו. משאלתי היא שהיא תיעזר לצורך זה בעצתם של ד"ר פליכס
וולטש, שלום בן-חורין, ד"ר יירג מאגר (דיסלדורף) וקרל זליג (ציריך), בכל מקרה
ומקרה באחד מהם. עם זאת הכרעתה של גברת אילזה אסתר הופה תהיה תמיד המכרעת. במקרה
שהירושה תחול על פי סעיף 9, יהא המוציא לפועל של צוואתי זכאי להוציא לאור, ולצורך
זה יתייעץ בכל מקרה עם הנזכרים לעיל או אחד מהם.
11. בנוגע ל(כתבי יד, מכתבים
ממוענים אליי, ויתר עזבון יצירותי הספרותיות
והמוסיקליות, כמו גם עזבונו הספרותי של אחי אוטו) שיימצאו בשעת פטירתי, הריני קובע
כדלקמן:
גם
חלק זה של עזבוני צריך לעבור לגברת אילזה אסתר הופה. אבל היא תהיה מחויבת לדאוג
לכך, שלאחר מותה, יורשי עזבונה בכללו (Erben) או יורשיה לחלק מוגדר בעיזבון(Vermaechtnisnehmer) , אמנם ימשיכו להיות זכאים לזכויות ולתביעות החומריות (תמלוגים,
רווחים וכיו"ב), אבל כתבי יד ומכתבים, ומסמכים ותעודות אחרים שהוזכרו בפיסקה
הראשונה של סעיף 11 זה, צריכים להימסר למשמרת לספריית האוניברסיטה העברית בירושלים
או לספריה העירונית בתל-אביב או לארכיון ציבורי
אחר בארץ או בחו"ל, במקרה שאינם נמצאים כבר למשמרת באחד או יותר מן
המוסדות שהוזכרו, או במקרה שהגברת אילזה אסתר הופה לא הורתה לגביהם אחרת בימי
חייה.
על
הגברת הופה לקבוע, איזה מן המוסדות הנזכרים כאן ייבחר, ובאלו תנאים תתנהל משמרת
כתבי היד.
12. במקרה שירושתי תחול על פי ההוראות בסעיף 9,
צריך המוציא לפועל של צוואתי שיתמנה במקרה זה לנהוג על פי ההנחיות שניתנו בפיסקה
האחרונה ולפני האחרונה בסעיף 11, ובעצה אחת עם האנשים הנזכרים בסעיף 10 או אחד
מהם, וכמו כן, בעצה אחת עמהם, לנהל או להשלים, במידה שיהא מאוחר יותר צורך בכך, את
הוצאתם לאור של כתביי וחיבוריי המוסיקליים.
13. מכתבים מגברת אילזה אסתר הופה אליי, וממני
לגברת אילזה אסתר הופה, לא יפורסמו בטרם חלוף עשרים וחמש שנה ממועד פטירתו של
הנפטר אחרון משנינו, (אם יפורסמו בכלל), אלא אם כן גברת אילזה אסתר הופה תחליט אחרת.
14. כדי להקל על זיהויים של האנשים הנזכרים בצוואה
זו הריני מצהיר שכתובתם הנוכחית של הנזכרים מטה הינה כדלהלן:
שלום
בן חורין, ירושלים – רוממה/ ישראל, בית ברמן.
ד"ר
ירג מאגר, Dr. Joerg Mager, מנהל בית הספר הלאומי הגבוה (Volkshochschule) בדיסלדורף,Winckstrasse
6.
קרל
זליג, , Carl Seelig, ציריך, רחוב מילבאך 17, (Muehlebach
Strasse 17).
ד"ר
פליכס וולטש, ירושלים/ישראל, רחוב פלמ"ח 9.
תל
אביב, 7 ביוני 1961. ד"ר מכס
ברוד
Dr.
Michael Gellont, Henriette Herschberg
אנו,
הח"מ, ד"ר מיכאל גלונט, הנרייטה הרשברג
מאשרים
בזאת שד"ר מקס ברוד חתם מרצונו החופשי על צוואה זו בנוכחותו ובנוכחותנו
המשותפת, ואנו שנינו בנוכחותו ונוכחותנו המשותפת חתמנו כעדים על הצוואה.
תל
אביב, 7 ביוני 1961. הנרייטה הרשברג,
ד"ר מ. גלונט, עו"ד
מסעיף
11 בצוואה ברור שברוד מבחין בין רווחים כספיים מן העיזבון הספרותי, כגון תמלוגים
ושכר סופרים וכיו"ב, שהוא מוריש יחד עם שאר נכסיו החומריים לאהובתו אסתר הופה
ולצאצאיה אחריה, לבין כתבי היד עצמם שצריכים להימסר לכל המאוחר לאחר מותה של אסתר
הופה, אם לא נמסרו עוד בחייה, לארכיון ציבורי, כאשר ספריית האוניברסיטה העברית
בירושלים כפי שנקראה אז, כיום הספרייה הלאומית – נזכרת כאפשרות ראשונה, דבר שיש לו
משמעות משפטית, שכן הוא מצביע על כך שזו האפשרות המועדפת על המוריש.
בנותיה
של אסתר הופה ביקשו לתת תוקף לצוואתה שהורישה את עזבון ברוד לשתיהן בחלקים שווים.
טענתן היתה שהסיפא של סעיף 11 בצוואת ברוד: או במקרה שהגברת אילזה אסתר הופה לא
הורתה לגביהם אחרת בימי חייה, מתיר לאסתר הופה לקבוע הסדר ירושה אחר לחלוטין
מזה שביקש מכס ברוד, ולהוריש את העיזבון הספרותי לבנותיה במקום להעבירו לספרייה
הלאומית או לארכיון ציבורי אחר.
השופטת
דחתה טענה זו בנימוק שכוונתו של ברוד בסעיף זה ברורה וברור שרצונו האחרון היה
שעזבונו הספרותי יועבר לספרייה הלאומית או לארכיון ציבורי אחר.
השופטת
הסתמכה בעניין זה גם על צוואתו המוקדמת של
מכס ברוד משנת 1948 שלשונה ברורה יותר, במיוחד בסעיף 9 שלה, שמדבר על כך שלאחר מות
ברוד תיערך רשימה של כל נכסיו ותועבר לספרייה או ארכיון יהודיים ציבוריים
בפלשתינה, ולאחר מותה של גברת הופה יעברו הפריטים שברשימה לבעלות אותה ספרייה או
ארכיון, למעט יצירות מסוימות שלגביהן תחליט אסתר הופה אחרת:
צוואתי
אני
החתום מטה ד"ר מכס ברוד, מתגורר בתל-אביב, עורך בזאת בהכרה מלאה וחופשי מכל
כפייה את הצוואה הבאה למקרה שאמות.
1. אני מבטל בזאת את כל הצוואות או ההוראות
הצוואתיות הקודמות וקובע תעודה זו כצוואתי התקפה היחידה.
2. אני מצוה שלידי יורשתי הכללית (Universalerbin), גברת אסתר הופה, כעת
מתגוררת בתל-אביב ברחוב שפינוזה מס' 20. יפול כל הוני, הכולל כסף מזומן, תביעות
לתמלוגים, שכר סופרים, ריהוט הדירה, חפצים אישיים, ספריה, עיזבון ספרותי ומוסיקלי,
כתבי יד, יומנים, מכתבים, רשימות וכו', במידה שלא אורה בהמשך אחרת.
3. אני מצוה כמו כן שגברת אסתר הופה תהיה המוציאה
לפועל של עיזבון זה.
4. אני מצוה לשלם או למסור מעזבוני את הירושות
הבאות לאנשים המוזכרים להלן:
א. לחברי ד"ר פליכס ולטש, ירושלים, סך של 50
(חמישים) ל"פ בכסף מזומן, כמו גם עשרה ספרים מספרייתי על פי בחירתו.
ב. לגיסי ארנסט פ. טאוסיג, תל-אביב, סך 50
(חמישים) ל"פ בכסף מזומן וגם ספר מספרייתי על פי בחירתו.
ג. לגיסי פריץ טאוסיג, תל-אביב, סך 50 (חמישים)
ל"פ כמו גם כל לבניי וחליפותי מלבד שתי חליפות, למקרה שגברת אסתר הופה תרצה
לשמור אותן כמזכרת לעצמה.
ד. לאחייני ארנסט שטרנשוס (שטרנה), לונדון, סך 30 (שלושים)
ל"פ בכסף מזומן, כמו גם ספר מספרייתי על פי בחירת גברת אסתר הופה.
ה. לאחייני פרנסיס שטרנשוס (שטרנה), שפילד, סך 30
(שלושים) ל"פ בכסף מזומן, כמו גם ספר מספרייתי על פי בחירת גברת אסתר הופה.
ו. לקרן קימת לישראל בע"מ, ירושלים, סך 50
(חמישים) ל"פ בכסף מזומן.
אני מצוה עוד שהירושות
המוזכרות בסעיפים ג, ד, ה, מיועדות אך ורק ליורשים המוזכרים, אם אחד או יותר מן
היורשים הנזכרים לעיל ילך לעולמו לפניי או יסרב ליטול את הירושה, תעבורנה כל
הירושות שתשתחררנה לידי אחותי הגברת סופי פרידמן, שיקגו, או במקרה של מותה לידי
יורשיה החוקיים.
5. אני מצוה שהכסף המוזמן הנמצא בדירתי או בחשבון
בבנק אנגלו-פלשתינה בע"מ, תל אביב (במידה שלא השתמשו בו לכיסוי הירושות תחת
פיסקה 4א-ו), יפול בידי אחותי גברת סופי פרידמן.
6. אני מצוה עוד, שכל ההכנסות מן ההוצאה בגרמנית
או בשפות אחרות של ספריי "דרכו של טיכו בראהה לאלהים"
ו"ראובני", במידה שהכנסות כאלה תשולמנה רק לאחר מותי, תיפולנה בידי
אחותי גברת סופי פרידמן.
אני
מצוה עוד, שיימסרו לאחותי גברת סופי פרידמן עשרה ספרים או חוברות תוים מספרייתי
לפי בחירתה שלה.
במקרה
שאחותי סופי פרידמן תלך לעולמה לפניי, תעבורנה כל ירושותיה ליורשיה החוקיים
ותשולמנה או תימסרנה להם.
7. אני מצוה שמיד לאחר מותי, יעביר המוציא לפועל
של צוואתי העתק מצוואתי זו לאחותי גברת סופי פרידמן.
8. אני מצוה עוד, שגברת אסתר הופה לבדה תהא זכאית
להוציא לאור את כל יצירותיי, יומניי, מכתביי ורשימותי שכבר נדפסו או טרם נדפסו.
רצוני הוא, שתעשה למטרה זו שימוש בעצתם של ד"ר פליכס ולטש וקרל זליג, ציריך.
אולם החלטתה של גברת אסתר הופה תהיה תמיד המכרעת.
9. רצוני הוא, שלאחר פטירתי תוכן רשימה מדויקת של
ספריי, כתבי היד שלי וכו', כמו גם של העיזבון הספרותי הנמצא ברשותי של אחי אוטו,
ותימסר לספריה או ארכיון יהודיים ציבוריים בפלשתינה. לאחר פטירתה של גברת אסתר
הופה צריכים כל הספרים, כתבי היד, התוים וכו' הנזכרים ברשימה הנ"ל לעבור
לבעלות הספרייה או הארכיון כנ"ל, להוציא היצירות, כתבי היד וכו' שלגביהן תצוה
גברת אסתר הופה בימי חייה אחרת.
10.
אם
תימצא בעזבוני תכנית לפירסום מהדורה שלמה של יצירותיי לאחר מותי, אזי תהא גברת
אסתר הופה מחויבת ככל האפשר לתכנית הנ"ל בהוצאה לאור.
זוהי
צוואתי האמיתית, שאני מצהיר עליה כעל צוואתי וחותם עליה בנוכחותם הבו-זמנית של
שלושה עדים שזימנתי במפורש למטרה זו, כאשר גם שלושת העדים יצרפו את חתימתם על
התעודה.
תל
אביב, 24 במרס 1948
ד"ר מכס ברוד
השופטת
נתנה משקל רב גם לכך שבצוואתו התקפה ברוד דאג למנות לאסתר הופה מחליף שיטפל
בעזבונו אם הגברת הופה לא תהיה בחיים, וכן מינה יועצים שייעצו בעניין, כהוכחות
לחשיבות שייחס ברוד לגורל עזבונו הספרותי. כמו כן קיבלה השופטת, בניגוד לדעתו של
השופט שילה, את טענת היועץ המשפטי והספרייה הלאומית שאסור היה לאסתר הופה למכור
חלקים מן העיזבון, ושהתנהגות זו היתה מנוגדת לרצונו האחרון של מכס ברוד. היא אף
קבעה שיש לספרייה זכות לדרוש לקבל חזרה את חלקי העיזבון שנמכרו, אבל מימושה של
זכות זו בפועל איננו פשוט כלל וספק אם יוכל לצאת אל הפועל.
משקל
רב נתנה השופטת גם לדברי בא-כוחה של אסתר הופה בהליכים שהתקיימו בפני השופט שילה
בשנות השבעים:
"המנוח
אמר שמשאיר את הכל כולל כל העזבון לגב' הופה. כל זמן שהיא חיה תשלוט בו כרצונה...
עליה לקבוע בצוואה שלה שיורשיה יקבלו תגמולים מסוימים אך השאר יכנס לגנזך".
לדברי
השופטת מכאן עולה שאסתר הופה עצמה הבינה שברוד התכוון לכך שלאחר מותה יעבור
העיזבון הספרותי לארכיון ציבורי, שזו אכן לשון צוואתו של ברוד, שיש לקיים את רצונו
מפאת כבוד המת.
כמו
כן ציינה השופטת שניסיונן של אסתר הופה ובנותיה להוציא את כתבי קפקא מכלל נכסי
העיזבון ובכך לקפח את הספרייה הוא נעדר תום-לב.
בטענתן
של אסתר הופה ובנותיה שקיבלו את כתבי קפקא במתנה ובדברי השופטת על כך אדון ברשימה
נפרדת.
פסק הדין המלא
פסק הדין המלא
