שגיא
ברונשטיין, שביים את הסרט "הסיפור האחרון של קפקא", על המחלוקת על
עזבונו של מכס ברוד, שלח לי לפני יותר משנתיים סרט קצר שהוסרט בדיוק היום לפני שמונים
שנה, ב-10 במאי 1933, בכיכר האופרה בברלין, ובו נראו סטודנטים גרמנים עורמים ספרים
לערימה ומציתים אותם, ויוזף גבלס נואם לפניהם. שגיא ביקש שאפענח את הנאמר בסרט. זה
היה די קשה כי ההקלטה היתה גרועה. צפיתי בסרט פעמים רבות כדי לפענח את הדברים
הנ"ל:
בברלין
ובערי אוניברסיטה אחרות ברחבי גרמניה, אספו סטודנטים ספרים שאינם גרמנים ואינם
ראויים ושרפו אותם.
השר
הבכיר גבלס מדבר אל הנוער:
"בני
עמי, גברים ונשים גרמנים, עידן האינטלקטואליזם היהודי המופרז הגיע לקצו
הגרמנים
פרצו במהפכה הגרמנית, שעל פי הדרך הגרמנית בונה גדרות.
והנה
בא האדם הגרמני, הוא איננו איש של ספרים, אלא איש של אופי!
זוהי
משימתם של צעירים אלה
לצעירים
יש האומץ – עד היסוד ומן היסוד שוב לזכות בהצלחה
בשעה
גדולה זו לסלק את הרוח השלילית של העבר
זהו
מעשה גדול וסימבולי, מעשה שכל העולם צריך לתעד
כאן
מושלכת לעפר רוחה של רפובליקת נובמבר..."
רפובליקת
נובמבר היא רפובליקת ויימאר, שקמה ב-9 בנובמבר 1918, והנאצים ביקשו למחות את
עקבותיה. אבל הביטויים המעניינים בדברי גבלס הם ה"אינטלקטואליזם היהודי"
ו"האדם הגרמני, הוא איננו איש של ספרים, אלא איש של אופי!"
לתפיסתו של גבלס שורשים נוצריים קתולים, שמקורם בדברי פאולוס באגרת אל הרומיים:
13.
כִּי לֹא שֹׁמְעֵי הַתּוֹרָה צַדִּיקִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים כִּי אִם־עֹשֵׂי
הַתּוֹרָה הֵם יִצְדָּקוּ׃ 14 כִּי
הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם תּוֹרָה בַּעֲשׂוֹתָם כְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה
מֵאֲלֵיהֶם גַּם־בְּאֵין תּוֹרָה הֵם תּוֹרָה לְנַפְשָׁם׃ 15
בְּהַרְאוֹתָם
מַעֲשֵׂה הַתּוֹרָה כָּתוּב עַל־לִבָּם וְדַעְתָּם מְעִידָה בָהֶם וּמַחְשְׁבוֹתָם
בְּקִרְבָּם מְחַיְּבוֹת זֹאת אֶת־זֹאת אוֹ מְזַכּוֹת׃ 16
בְּיוֹם
אֲשֶׁר יִשְׁפֹּט הָאֱלֹהִים אֶת־כָּל־תַּעֲלֻמוֹת בְּנֵי הָאָדָם בְּיַד יֵשׁוּעַ
הַמָּשִׁיחַ כְּפִי בְשׂוֹרָתִי׃ 17 הֵן
אַתָּה נִקְרָא בְּשֵׁם יְהוּדִי וְנִשְׁעַנְתָּ עַל־הַתּוֹרָה וְתִתְהַלֵל
בֵּאלֹהִים׃ 18 וְיָדַעְתָּ
אֶת־רְצוֹנוֹ וְתָבִין בֵּין־טוֹב לָרַע בְּהַשְׂכִּילְךָ בַתּוֹרָה׃ 19
וּבָטַחְתָּ
בְנַפְשְׁךָ לִהְיוֹת מוֹלִיךְ הַעִוְרִים וְאוֹר לַאֲשֶׁר בַּחשֶׁךְ׃ 20
אֹמֵן
לְחַסְרֵי לֵב וּמוֹרֵה הַפְּתָאִים וְיֵשׁ לְךָ צוּרַת הַמַּדָּע וְהָאֱמֶת
בַּתּוֹרָה׃ 21 וְאַתָּה
הֲתוֹרֶה אֲחֵרִים וְנַפְשְׁךָ לֹא תוֹרֶה הֲתֹאמַר לֹא תִגְנֹב וְהִנְּךָ גֹנֵב׃ 22
הֲתֹאמַר
לֹא תִנְאָף וְאַתָּה נֹאֵף תְּשַׁקֵּץ אֶת־הָאֱלִילִים וְאַתָּה גֹּזֵל
אֶת־הַקֳּדָשִׁים׃ 23 תִּתְהַלֵּל
בַּתּוֹרָה וַתְּנַבֵּל אֶת־הָאֱלֹהִים בְּעָבְרְךָ אֶת־הַתּוֹרָה׃ 24
כִּי
בִגְלַלְכֶם שֵׁם הָאֱלֹהִים מְחֻלָּל בַּגּוֹיִם כַּכָּתוּב׃ 25
הֵן
הַמִּילָה תוֹעִיל אִם־תִּשְׁמֹר אֶת־הַתּוֹרָה אֲבָל אִם־עֹבֵר אַתָּה אֶת־הַתּוֹרָה
מִילָתְךָ הָיְתָה־לְּךָ לְעָרְלָה׃ 26 וְאִם־יִשְׁמֹר
הֶעָרֵל אֶת־מִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה הֲלֹא תֵחָשֶׁב־לוֹ עָרְלָתוֹ לְמִילָה׃ 27
וְהֶעָרֵל
מִלֵּדָה הַמְקַיֵּם אֶת־הַתּוֹרָה הוּא יִשְׁפֹּט אֹתְךָ אֲשֶׁר־לְךָ הַכְּתָב
וְהַמִּילָה וְעָבַרְתָּ אֶת־הַתּוֹרָה׃ 28 כִּי
לֹא־הַמְצֻיָּן לְמַרְאֵה עֵינַיִם הוּא הַיְּהוּדִי וְלֹא הָאוֹת הַנִּרְאָה
בַבָּשָׂר הִיא הַמִּילָה׃ 29 כִּי
אִם־תּוֹכוֹ שֶׁל אָדָם הוּא יְהוּדִי וּמִילָה הִיא בַּלֵּב כְּפִי הָרוּחַ וְלֹא
כְּפִי הַכְּתָב אֲשֶׁר־לֹא מִבְּנֵי אָדָם תְּהִלָּתוֹ כִּי אִם־מֵאֵת הָאֱלֹהִים׃
מילה
לדברי פאולוס היא בלב כפי הרוח ולא כפי הכתב. הצורך להצדיק את סטייתה של הנצרות מהכתובים, שהפך
לצורך להתנכר לתורת ישראל, הביא לזלזול בכתובים, להעדפת האמונה בישו על קיום
המצוות. לכאורה נותרה הברית הישנה קדושה, אבל היא התפרשה מחדש ברוח הנצרות, ומה
שלא התאים נדחק הצדה, התלמוד היהודי הפך למוקד של שנאה. שריפת ספרי התלמוד הפכה
במאות השתים-עשרה והשלוש-עשרה, יחד עם עלילות הדם, לביטוי המובהק של שנאת היהודים,
והנאצים נטלו את שתיהן, את שריפת הספרים ואת עלילות הדם, כביטוי מובהק של רוח
גרמנית אותנטית, והרחיבו את שריפת הספרים לכל מה שכתבו יהודים, ולכל מה שכתבו
גרמנים שנראה יהודי בעיניי הנאצים.
לאחרונה
נתקלתי שוב בדבריו אלה של גבלס בכתבתו של גיאורג דיץ (דר שפיגל 16/2013, 15.4.13)
הנושאת את השם הנאה "אחרי האש הטמטום". שם הוא מספר שבין הצופים בשריפת
הספרים עמד גם הסופר אריך קסטנר, שנכלל אף הוא ב"רשימת הסופרים המזיקים
והבלתי רצויים לרייך" וספריו אף הם הועלו על המוקד, במיוחד הרומן שלו "פביאן"
שהתפרסם בשנת 1931, על תיאורי המין שבו, בתי הזונות בברלין, הומוסקסואליות, נואפים,
זכה לגינוי מיוחד בעיתון המפלגה הנאצית, ונשרף בערים רבות בגרמניה. בניגוד לסופרים
נרדפים אחרים קסטנר לא נמלט מגרמניה, הוא ניסה לחזור ולהתקבל לארגון הסופרים של
הרייך ולפרסם את "הכיתה המעופפת" שלו. לשוא. הוא כתב מחזות ותסריטים בשמות
בדויים וקיוה שהסיוט הנאצי יחלוף במהרה, גם זה לשוא. היו מי שהאשימו אותו אחרי
המלחמה בפחדנות. אינני שותפה להם. קסטנר שמר תמיד על עצמיותו. הוא לא פעל נגד
הנאצים באופן גלוי, אבל כתיבתו תמיד כיוונה חצים מחודדים נגד הלאומיות הגרמנית
ונגד כל התנכרות לאנושי. אני מביאה כאן תרגום לשירו "האפשרות האחרת",
שדיץ מצטט ממנו במאמרו. כאן המקור. זהו בעיניי שיר גם מצחיק וגם מצמרר מאין כמוהו.
אֶרִיךְ
קֶסְטְנֵר / הָאֶפְשָׁרוּת הָאַחֶרֶת
לוּ נִצָּחוֹן
פֹּה נַחֲלָה
בִּשְּׁאוֹן
סַעַר וְרֶגֶשׁ גּוֹאִים
לֹא
הָיְתָה לְגֶרְמַנְיָה הַצָּלָה
מִלַהֲפֹךְ
לְבֵית מְשֻׁגָּעִים.
אָז
הָיוּ מְאַלְפִים אוֹתָנוּ בִּכְלָל
כְּמוֹ
גֶּזַע פִּרְאִי לַהֲלִיכָה
הָיִינוּ
קוֹפְצִים לְמַרְאֶה רַב-סַמָּל
וְעוֹמְדִים
דּוֹם עַל הַמִּדְרָכָה.
לוּ
נִצַּחְנוּ בְּמִלְחַמְתֵּנוּ
הָיִינוּ
גֵּאִים עַד הַשָּׁמַיִם
הָיִינוּ
שׁוֹכְבִים בְּמִטּוֹתֵינוּ
בְּיָדַיִם
צְמוּדוֹת לַמִּכְנָסַיִם.
הַנָּשִׁים
הָיוּ יוֹלְדוֹת – בְּאִיּוּם שֶׁל מַאֲסָר -
יֶלֶד כָּל
שָׁנָה לִשְּׂדוֹת-הַקּטֶל
הַמְּדִינָה
הָיְתָה אוֹכֶלֶת אֶת בָּנֶיהָ כְּמוֹ בָּשָׂר
וְהַדָּם
הָיָה טָעִים לָה כְּמוֹ מִיץ פֶּטֶל.
לוּ
בַּמִּלְחָמָה נִצַּחְנוּ
הָיָה
הַרָקִיעַ לְאוּמָנִי
אֲזַי
לַכְּמָרִים כּוֹתָפוֹת כִּתַּפְנוּ
וְאֱלֹהִים
הָיָה גֶּנֶרַל גֶּרְמָנִי.
הַגְּבוּל
הָיָה חָפִיר שֶׁנֶּחְפָּר
הַיָּרֵח
– כַּפְתּוֹר טוּרָאִי מִפְּלָדָה
בְּרֹאשֵׁנוּ
הָיָה עוֹמֵד קֵיסָר
וּבִמְּקוֹם
רֹאש הָיְתָה לָנוּ קַסְדָּה.
לוּ
בַּמִּלְחָמָה הָיִינוּ מְנַצְּחִים
כָּל
אִישׁ הָיָה אָז גִּבּוֹר-חַיִל.
הָיִינוּ
עַם שֶׁל תּוֹתָחִים
מֻקָּפִים
בְּגֶדֶר תַּיִל.
הָיוּ
נוֹלָדִים אָז בִּפְקוּדָה
כִּי אֲנָשִׁים
יוֹתֵר זוֹלִים מִפְּלָדָה
וְכִי רַק
עִם קְנֵי הַתּוֹתָחִים
בַּמִּלְחָמָה
לֹא מְנַצְּחִים.
הַחָכְמָה
הָיְתָה בִּכְבָלִים אֲסוּרָה
וְעוֹמֶדֶת
לְמִשְׁפָּט
וְהָיוּ
מִלְחָמוֹת כְּמוֹ עַרְבֵי שִׁירָה
לוּ
בַּמִּלְחָמָה נִצַּחְנוּ כִּמְּעַט
לְמַרְבֵּה
הַמַּזָּל זֶה לֹֹא קָרָה.
