בעיתון "הארץ" התפרסמו מאמרים של אורי משגב ואייל גרוס שקראו
לשחרורו של נתן בלנק שהוא סרבן גיוס ונשפט לתקופות מאסר חוזרות בכלא. הגדיל לעשות
אורי משגב שהישווה את בלנק לגלעד שליט. באופן כללי אני בעד ביטול גיוס החובה ובעד
הקמת צבא שכיר, שחייליו יקבלו משכורת נדיבה שתצדיק את ההקרבה שנדרשת מחיילים, ואז
כמובן מי שלא ירצה לשרת לא ישרת בצבא ולא ייענש על כך. לא זה המצב כיום. כיום יש
חובת גיוס שאכן מיושמת במידה רבה של צביעות ומניחה לצעירים רבים לחמוק מגיוס
בתואנות שונות ומשונות, ומצד שני מכבידה את ידה על אחרים, אבל את זה אפשר לומר גם
על מס הכנסה, שלעתים יורד לחייהם של עוסקים זעירים ומקל עם בעלי הון, וזה עדיין
איננו פוטר איש מתשלום מס הכנסה כחוק. ההשוואה שעשה אורי משגב היא בעיניי פשוט
חוצפה. לגלעד שליט לא היתה ברירה. לנתן בלנק יש. הוא בחר לסרב להתגייס, למרות שהוא חי במדינת ישראל ומעוניין להמשיך ולחיות בה, ואי אפשר
לדרוש מאנשים לרחם עליו שהוא נמצא בכלא במקום לשרת בצבא. לא בשבוע שבו נהרג חייל
צעיר כמו רועי אלפי בפיצוץ מוקש בעת שהשתתף באחד המבצעים החשובים ביותר של
צה"ל שנועדו למנוע פגיעה בחיי אדם ולפנות את שדות המוקשים. המוות הנורא של
רועי אלפי צריך להזכיר לנו דבר מאד חשוב שהכותבים ב"הארץ" מבקשים
להשכיח: שצה"ל עוסק בהרבה מאד משימות, לא רק בדיכוי פלשתינים, ושחיילי צה"ל
מתאמצים והרבה פעמים מסכנים את חייהם לא רק כדי לפגוע בזכויות אדם, גם אם לגורמים מסוימים
יש אינטרס להציג את צה"ל כצבא שנועד אך ורק להפר זכויות אדם שצריך להלל ולשבח
את מי שמסרב לשרת בו. מבחינתו של אייל גרוס צה"ל אכן עושה מעשים שפוגעים
בפלשתינים ולכן מותר לסרב לשרת בו. אין לי ספק שצה"ל מבצע פעולות רבות שגורמות
לפגיעה בחפים מפשע ולהפרת זכויות אדם, אבל עובדה זו איננה פוטרת איש מהחובה לשרת
בצה"ל. לחייל יש כמובן זכות וגם חובה לסרב לבצע פקודה שגורמת לפגיעה בחפים
מפשע ואם יעשה כך מערכת המשפט תגן עליו. אבל זו איננה בשום אופן סיבה לסירוב כללי
לשרת בצה"ל, שמאפשר לחייליו הרבה מאד בחירה לגבי אופי ויעד שירותם הצבאי. אדם
שאיננו רוצה לפגוע באזרחים יכול לבקש לשרת כחובש, כטבח, כמחסנאי, או במיגוון
תפקידים אחרים שבהם הוא יכול גם למלא את חובתו וגם להימנע ממעשים שמנוגדים
למצפונו. גם עמידה במחסומים המושמצים איננה פעולה המפרה זכויות אדם לכשעצמה, ואם
חייל רוצה לנהוג על פי צו מצפונו איש איננו מפריע לו לנהוג בהגינות ובסבלנות כלפיי
הפלשתינים וגם לשמש לחבריו דוגמה. אם יש משהו שמקומם אותי אלה אנשים שמסבירים
שצה"ל גרם להם להתנהג באכזריות ומסירים כל אחריות אישית מעצמם. שום אדם שיש
לו מצפון איננו מתנהג כך, ואיש איננו מכריח חיילים להתנהג כמו חלאות אם יש להם
מצפון ואם חשוב להם להתנהג כמו בני אדם. חייל איננו כבשה בעדר ואיש איננו מצפה
ממנו להיות כזה. חיילים שמתגייסים לצה"ל אינם מתבקשים להשאיר בבית לא את
המצפון ולא את המוח, ועדיף שלא יעשו זאת.
יצחק רבין התנגד לסרבנות משום שחשב שישנם אנשים שיעדיפו לשבת בכלא
מאשר להסתכן בצבא ושמתן לגיטימציה לסרבנות הוא מתן לגיטימציה לפחדנות. אינני יודעת
אם זה נכון, אבל משהו בתוכי מתקומם כנגד המצפוניות המפונקת הזאת, שמגובה בתמיכה
ממוסדת של בעלי עניין. מצפון איננו אמור לפטור אנשים מחובות קשות ומסוכנות ולהותיר
אותן לאחרים. הסרבנות המשתמטת הזו איננה רק תופעה מצפונית אלא מייצגת סוג של חוצפה
שמאפיינת מגזרים מסוימים בחברה הישראלית, ודוקא מגזרים שחשים את עצמם חזקים ולא
חלשים. אני שירתתי בצבא כמורה חיילת ואתי שירתו בנות מרקע קומוניסטי שמאד לא רצו
להילחם בערבים אבל לא חשבו להשתמט משירות. בין מקפלי המדים בבקו"ם היו כל כך
הרבה חיילים וחיילות מרקע קומוניסטי-פציפיסטי שנהגנו להתבדח שראשי התיבות
בקו"ם פירושן ברית-קומוניסטים. חבר אחר שהיה פציפיסט בכל נפשו ביקש לשרת כטבח
בפנימיה הצבאית ובמשך שלוש שנים קירצף בהכנעה סירי ארבעים ושמונה ולא אמר מלה כנגד
הצבא. למותר לציין שלמרות שמניעיו הפציפיסטיים נודעו לחבריו הכל חיבבו אותו. דוקא
כיום ישנן אפשרויות רבות בהרבה לשירות בעל אופי אזרחי מכפי שהיו בימי שירותי לפני
ארבעים שנה, אבל הסרבנים של היום אינם מחפשים דרך להימנע מפגיעה בחפים מפשע, ויש
הרבה דרכים להימנע מפגיעה בחפים מפשע ולעשיית מעשים טובים גם במסגרת הצבאית.
הסרבנים מסוגו של נתן בלנק, לרוב בתמיכת הוריהם וסביבתם החברתית, וכך גם מגיניהם
ותומכיהם, מבקשים לשלול את הלגיטימציה מעצם קיומו של צה"ל, להוקיעו כצבא שעצם
השירות בו, בלי קשר לאופי השירות בפועל, הוא דבר בלתי ראוי ושותפות לפשע. השאיפה לקרימינליזציה
של צה"ל ושל מדינת ישראל באשר הם, שהסרבנות מסוג זו של בלנק מבטאת, היא מטרה
פוליטית נחשקת של גורמים רבים בארץ ובחו"ל, אבל אין שום סיבה מוסרית לתמוך בה
ולתת לה יד, כי לא מניעים מוסריים מניעים אותה.