יום חמישי, 15 באוקטובר 2015

לשמור על השפיות



הטרור מוציא מאנשים אינסוף רישעות. אתמול קראתי שהעיריה שלחה פקחים ושוטרים להטיל על סוחרים בעיר העתיקה קנסות מופרכים על כל מיני עבירות כביכול כדי להתעלל בהם. זה נורא מרגיז אותי. אני מקוה שהסוחרים שנפגעו יפנו לבג"ץ, כי לא קשה להוכיח שזו סתם התעמרות. זו לא הפעם הראשונה שאני שומעת על התעמרות בתושבי מזרח-ירושלים. ניר ברקת קשור לנתניהו ושניהם אנשים רעי-לב, והשוטרים והפקחים עושים מה שמטילים עליהם. הלואי שהם היו מסרבים. לפחות שאחד מהם היה מסרב לעשות דברים שהם סתם התעללות. ואיש אחד בבאר-שבע דרש לסלק מגן הילדים ילדה בדואית בת שלוש. זמן טרור זה זמן הרשעים. עד אתמול עוד הייתי דבוקה לטלויזיה בלי יכולת להיפרד, אבל אתמול ממש נמאס לי. נמאס לי לשמוע שוב ושוב שאבו-מאזן שקרן. לא שאני חולקת על זה שהוא משקר, אבל קצת מצחיק לראות את מר "הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי, עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים", רץ מאולפן לאולפן להתלונן שאבו-מאזן שיקר. כולם הביעו זעזוע מהנאום של אבו-מאזן. אני לא ממש התרגשתי, אולי כי לא היו לי שום ציפיות, אין לי ציפיות מאיש, אבל אני חייבת להודות שלא ציפיתי שמישהו ידרוש לסלק מהגן ילדה בת שלוש. ככה זה עם רישעות, ברגע שחושבים שהגענו לשיא, מיד מישהו קובע שיא חדש.
האמת שאני לא חושבת שאבו-מאזן התכוון לשקר. לדעתי הוא פשוט התבלבל בזהות של הילד. הוא אמר את שם הילד שנשאר בחיים במקום את שם הנער השני שדקר יחד איתו ונהרג. אני חושבת שזה מוצדק להרוג מישהו שרץ עם סכין שלופה בידו ודוקר אנשים ומנסה לרצוח אותם ולפעמים גם מצליח. מכיוון שאני חושבת שזה מוצדק ושזו הגנה עצמית, אני לא חושבת שצריך להתחסד לגבי העובדה שכוחות הביטחון הורגים מחבלים שדוקרים בסכין ולא מתקרבים אליהם כדי לא להידקר בעצמם. יש נערים שמנסים לרצוח ויורים בהם כדי למנוע רצח. אם הם נשארים בחיים וכבר לא מהווים סכנה מטפלים בהם, כי ככה צריך. מה שצריך לעשות להגנה עצמית צריך ומוצדק. סתם להתעלל לא צריך ולא מוצדק.
הטרור עושה את האנשים מתוחים ועצבניים ומוציא את האנשים מדעתם, ובגלל שיש ראש ממשלה וראש עיר וכל מיני אנשים אחרים שרוצים להלהיט את הרוחות וכנראה משתלם להם לעשות את זה, האזרחים הפשוטים צריכים לשמור על עצמם שהטרור לא יוציא אותם מדעתם ולא יגרום להם לאבד צלם אנוש ולהתנכל לילדה בת שלוש. כולם רוצים להיות ולהרגיש בטוחים, אבל ביטחון מלא אין אף פעם, והמון דברים יכולים לפגוע בבן-אדם כשהוא הולך לתומו ברחוב. אבא שלי הלך יום אחד לקנות בסופרמרקט ונהרג מפגיעת מכונית שיצאה מחניה בפיראות. הכל יכול לקרות לנו כשאנחנו הולכים ברחוב, וטרור הוא רק אפשרות אחת מפחידה במיוחד, ולמרות הכל, הסיכוי להיפגע מטרור הוא סיכוי נמוך. בדיוק כמו שמבינים שכל יציאה מהבית, או נסיעה במכונית, או נסיעה לחו"ל, כרוכה במידה מזערית של סיכון להיפגע ואפילו למות, ובכל זאת אנשים נורמלים לא יושבים כל הזמן בבית כדי להישאר בחיים, אלא יוצאים ועושים דברים ונוסעים במכונית גם בכבישים המסוכנים וטסים לחו"ל, אני כבר לא מדברת על אלה שמראש עושים פעילויות מסוכנות כמו קפיצת בנג'י או צניחה ממטוס, ולא מעלים על דעתם להימנע מלקחת סיכונים כאלה. הטרור איננו בהכרח סיכון גבוה יותר מכל סיכון אחר שנשקף לנו בהולכנו ברחוב, הוא רק גורם לנו לפחד ממנו יותר מכפי שאנחנו מפחדים להידרס או להימחץ ממנוף או קוביית בטון שנופלת או ליפול לבור ולהתרסק, שאלה דברים שקורים לעתים יותר קרובות או יותר רחוקות. כדי להמשיך לחיות חיים נורמלים ולא למות מהתקף לב ומחרדה, אנחנו צריכים להמשיך בחיים הרגילים, ואסור לנו לשגע את האנשים מסביבנו ואת בני משפחתנו, כי אנחנו צריכים לחיות ולהישאר שפויים, ומכיוון שאין לנו מנהיגים שידאגו לשמור על הגינות ועל שפיות, אנחנו צריכים לדאוג לזה בעצמנו.