הכרח קיומי

בבוקר עדיף לי לפגוש נשים. הבוקר בא לקראתנו גבר אחד עם כלב קטן, שאושר החל מיד לנבוח עליו. תקחי אותו, הוא צעק עלי, לפני שאני שובר לו את כל הפנים, לפני שאני שובר לו את כל הפנים. ממילא החזקתי את אושר חזק ברצועה, וחשבתי שמה שהוא באמת רצה זה לשבור לי את כל הפנים. אני אשה, וגברים לא אוהבים שנשים מחזיקות כלב גדול. מבחינתם זו פלישה למתחם שלהם. לגברים יש המון מתחמים שמבחינתם הם שלהם, ואם אשה פולשת הם רוצים לשבור לה את הפנים או את העצמות. מצד שני, כשמדובר במתחמים של נשים, גברים חושבים שזכותם המלאה לפלוש אליהם, בחופשיות. שום אשה שהולכת ברחוב איננה מוגנת. לכאורה אני צריכה להרגיש בטוחה כשאני מסתובבת עם כלב גדול, אבל בעצם אני מרגישה כל הזמן מאוימת, מרגישה בעצם ששנינו מאוימים מגברים. כמובן לא כל הגברים, אבל יותר מדי מהם. תוקפנות כלפי היא משהו שאני פוגשת בכל יום, בדרך כלל מצד גברים שכלל אינני מכירה. ויש גברים שאני רק רואה בטלויזיה ומיד מרגישה מאוימת, ולא מסוגלת לראות אותם יותר. אף פעם לא הייתי מסוגלת לצפות במשה איבגי, למרות שלא ידעתי עליו מאומה עד שהתפרסמו בתקשורת סיפורים של נשים שנפגעו. גם בציון אמיר אינני יכולה לצפות. מאז משפט קצב יש לי סיוטים ממנו, למרות שבעצמו הוא אולי מאד מנומס לנשים, ובכל זאת אינני יכולה כבר אפילו לשמוע אותו, כולי מצטמררת למשמע קולו בלבד. ואת דונלד טראמפ מעולם לא יכולתי לשאת, האימה שהוא מעורר בי עמוקה כל כך, שלא נזקקתי לדברים שאמר לבילי בוש או לשורת הנשים המתלוננות, שאין לי ספק שהן רק מעטות מאלה שנפגעו ממנו במשך כל השנים, כדי לחוש אימת מות מאפשרות הבחירה שלו לנשיא ארצות-הברית. ויש גם הגועל מהגזענות, השנאה, האנטישמיות, אבל יותר מהכל האימה שהוא מעורר בי, והתוקפנות שלו כלפי נשים באשר הן נשים וכלפי הילארי קלינטון באשר היא אשה, ומסע הבחירות שלו שכולו רווי מסרים של שנאת נשים ואנטישמיות וגזענות, והתומכים שלו שאומרים שהכל המצאה גם כאשר הוא בעצמו מתרברב במו פיו באלימות שלו כלפי נשים, כולם מעוררים בי אימה שהיא הרבה מעבר להתנגדות ליריב פוליטי, הנושא של התנגדות ליריב פוליטי שוקע בתוך ים האימה שבגללה לפעמים אני לא מסוגלת לצפות בטלויזיה, משתדלת לצפות בערוץ 1, ששם נימת השידור היא שקטה ומלאנכולית, תואמת את תחושותי, רחוקה מן העליצות המשונה שתוקפת את כתבי הערוצים המסחריים כשיש אירוע חדשות גדול ועתיר פרסומות. מה אעשה אם ממשלת הזדון של נתניהו תבטל את ערוץ 1, במה תצפינה זקנות עייפות כמוני, שכבר איבדו את התקוה לעולם טוב יותר, ורק מקוות שלא תבוא רעה גדולה עוד יותר שתוריד את זקנתנו שאולה, שאפשר יהיה לפחות לנשום, כי דונלד טראמפ כנשיא ארצות-הברית זה חנק עולמי, זה העדר אוויר לנשימה, זה פחד לצאת מהבית, כי כל השדים משתחררים לרחוב, הקו-קלוקס-קלאן והעליונות הלבנה, כל מי שכבר חשבנו שהוכנעו, ושונאי הנשים ותוקפי הנשים ומחלקי הפרסים לתוקפי הנשים, וכל מה שאני עושה כבר הרבה זמן זה רק להתפלל, להתפלל לאלהים שיעזור לסלק את האימה הזאת מחיינו, ויעזור להילארי קלינטון להיבחר, כי אלה שתומכים בטראמפ וטוענים בלהט שכל מה שאומרים עליו ואפילו מה שהוא אומר על עצמו איננו אמת, תומכים בו קודם כל מפני שהוא גבר, ומפני שהילארי היא אשה, וכלפי נשים נוהגים בתוקפנות ובאלימות, ובגלל זה קשה להן מאד לעשות דברים בזירה הציבורית ולשנות דברים בזירה הציבורית, מפני שברגע שאשה יוצאת מהבית ונכנסת לרשות הרבים, מיד היא הופכת מטרה לתוקפנות ולאלימות שלכאורה יש להן קשר למשהו שקורה ובעצם יש להן קשר אך ורק לזה שהיא אשה, והילארי קלינטון היא אשה, היא גם אשה חכמה מאד, וחזקה מאד, שזה מאד מגביר את התוקפנות והאלימות, אבל קודם כל היא אשה, וכשאני מתבוננת בה אני רואה את עצמי, וכשאני מקשיבה לתוקפנות נגדה, מפיו של טראמפ ומפי תומכיו, אני רואה את עצמי מהלכת ברחוב ומותקפת, ואני מפחדת פחד מות מניצחון של טראמפ בבחירות, ואני מקנאה בכל אלה שמסתמכים על ההיגיון ומרצים טיעונים מנומקים וסדורים מדוע להצביע להילארי קלינטון ולמה זה עדיף, כי אני נמצאת במקום אחר לגמרי, בשבילי הניצחון של הילארי קלינטון הוא קודם כל סילוקה של אימת המות שדונלד טראמפ מעורר בי, ולכן הניצחון שלה בשבילי הוא הכרח קיומי.