ד. ה. לורנס / עבודה
לבתי ניצן ליום הולדתה
אין טעם בעבודה
אם איננה שובה את לבך
כמו משחק שובה
אם איננה שובה את לבך
אם אין בה שום עונג
אל תעשה אותה.
כשאדם יוצא לעבודה
הוא חי כמו עץ באביב.
הוא חי, לא רק עובד.
כשההודים טווים צמר דק לאורכים ארוכים ארוכים
בידיהם הדקות הכהות ועיניהם הגדולות הכהות ונפשותיהם הדוממות שבויות
כמותם כעצים דקיקים המלבלבים עלים, רשת לבנה ארוכה של עלה חי
האריג שהם טווים,
והם מתעטפים בלבן כמו עץ מתעטף בעלוותו.
כמו בבגדים, כך בבתים, ספינות, נעליים, מרכבות, ספלים או חלות.
אנשים עשויים להצמיח אותם כמו חילזון את קונכיתו,
כמו ציפור מטה את חזה כנגד הקן, כדי לעגלו.
כמו לפת המעגלת את הפקעת, כמו שיח המצמיח פרחים ודומדמניות,
מצמיח אותם, לא מייצר אותם,
וערים יכולות להיות כפי שפעם היו, משכנות שצומחים מגופם העמל של
אנשים,
וכך ישובו להיות. אנשים ימחצו את המכונות.
לבסוף, כדי להתעטף בבגד העלים הארוג מחייו
ולגור בבית משכנו, כמו משכן שכירסמו בונים,
ולשתות מספלים שעיצבו אצבעותיו כמו פרחים עם חמישה עלי כותרת,
הוא יבטל את המכונות שלנו.
