מארי אנטואנט
כמה עליז בארמון טילרי
השמשות מנצנצות
ובכל זאת שם לאור היום
רוחות מתרוצצות.
בביתן דה פלור בטילרי
שם מארי אנטואנט עכשיו
מנהלת טקס שחרית
על פרטיו ודקדוקיו.
גבירות חצר דקות גזרה,
עומדות או יושבות על שרפרף
בגדיהן קטיפה וזהב
תכשיטים ותחרה.
מתניים צרות, חצאית פעמון,
מתחתיה מבלי לחשוש
נחות רגליהן החטובות,
לו רק היה להן ראש!
לכולן חסר הראש
אפילו למלכה
ולכן הוד מעלתה
בכלל לא הסתרקה.
כן, היא, הגאה כל כך
עם פאה גבוהה כמגדל
בתה של מריה תרזה
נכדת הקיסר קרל.
בלי שום תסרוקת צריכה להלך
ובלי שום ראש, מוקפת
בגברות לא מסורקות
וכמותה נטולות קרקפת.
אלה תוצאות המהפכה
ופטאליות הדוקטרינה:
בכל אשמים ז'אן זאק רוסו,
וולטר והגיליוטינה.
אך פלא פלאים! נדמה לי כמעט
שהבריות הפותות
כלל אינן שמות לב שראשן אבד
ושהן בכלל מתות.
פאר ריקני כמו תמיד
וגינונים תפלים –
הנימוסים של חסרות הראש
מגוחכים ומבהילים.
קדה הגברת הראשונה
וכתונת פשתן מביאה
השנייה מגישה אותה למלכה
ושתיהן כורעות כריעה.
הגברות מספר שלוש וארבע
משתחוות אפיים
לפני הוד מעלתה
כדי לגרוב לה גרביים.
נערת כבוד באה וקדה
ומביאה לה עליונית:
נערה אחרת קדה קידה
ומביאה למלכה תחתונית.
שרת החצר עומדת שם
מנופפת מעל חזה הלבן,
ומחייכת חיוך רחב
בלי ראש, מעצם הזנב.
השמש שולחת מבט סקרני
ודרך וילון מסתכלת
אך כשהיא מבחינה ברוחות הרפאים
היא נרתעת ומתחלחלת.
בשירו של היינריך היינה נתקלתי כשרציתי לתרגם משיריו לחנוכה, ולא
הסתייע, וגמרתי אומר שאתרגם מיד אחרי חנוכה, והנה לפתע הפך השיר הישן לגמרי
אקטואלי. ומכיוון שכך ראוי לומר, שגיליוטינה איננה מסמלת רצח, היא מסמלת הוצאה
להורג, שהיא הליך לגמרי חוקי שנעשה על פי גזר דינו של בית-דין, כמו הוצאת מחבלים
להורג שממשלת ישראל החליטה עליה בדיוק השבוע, ביוזמת שר הביטחון, ולכן אין דבר
מתאים יותר להציג לפני ממשלת ישראל מגיליוטינה, ולו הייתי עדיין צעירה ולא סבתא
מותשת ונואשת, הייתי מציבה גיליוטינות לפני ביתו של כל אחד משרי הממשלה שהצביע בעד
עונש מוות למחבלים, כדי שיהרהרו במעשיהם. רצח לעומת זאת, הוא מה שעשה חביבם של שר
הביטחון וראש הממשלה ורגבתו אלאור אזריה, שחמק בין מפקדיו וירה בראשו של מחבל פצוע
שכוב על הקרקע, בלי סמכות, בלי רשות ובלי עילה. כן, הממשלה שלנו לגמרי חוקית,
המעשים שלה חוקיים, והחוקים שהיא מעבירה בכנסת קרויים חוקים, אבל הם מחבלים אנושות
בדמוקרטיה, בשלטון החוק ובשיוויון בפני החוק, ואילו היתה הדמוקרטיה אדם, אפשר היה
להוציא אותם להורג לפי ההחלטה שהם עצמם קיבלו, וכאמור הוצאה להורג כלל איננה רצח
אלא מעשה בית-דין, והצעת חוק שעוברת בכנסת ברוב קולות היא חוק, אבל הדמוקרטיה
שהממשלה נושאת את שמה לשוא היא יצור שברירי ועדין, שאיננו זקוק לגיליוטינה כדי
לנפוח את נשמתו. די בחוקים מסוג אלה שמעבירים ראש הממשלה ושרת המשפטים שלו כדי
שהדמוקרטיה תמות כמעט מבלי שנרגיש, וכפי שהיינה הבחין היטב, שליטים מסוג מסוים ובני
פמלייתם ממשיכים את מחול העיוועים שלהם מבלי לשים כלל לב לכך שהם לגמרי איבדו את
הראש.
