יהודים כחיות לשחיטה

בעשרים באפריל האחרון, שהוא תאריך יום הולדתו של היטלר, שאותו מקפידים הנאצים בכל העולם לציין ולחגוג, פירסמה מערכת הארץ את מאמרה של רחל טלשיר, ובו אוסף ציטוטים מחיבוריו של יצחק בשביס-זינגר, שמשווים בין רצח היהודים בשואה לשחיטת בעלי חיים, ובמיוחד ליחסם של יהודים אל בעלי החיים. לא שאני מייחסת לרחל טלשיר או למערכת הארץ בקיאות גדולה בהיסטוריה, מן הסתם כוונתם היתה יותר לבזות את יום השואה הקרוב ואת אסונו של העם היהודי, מאשר לשמח את היטלר ביום הולדתו, ובכל זאת אין ספק שהיטלר היה שמח במאמר הזה, כי ממש כמו רחל טלשיר, גם הוא היה צמחוני, וממש כמוה גם הוא חשב שרצח של יהודים זה בדיוק כמו לשחוט חיות. אולי צריך להודות על כך שרחל טלשיר לא ציינה לשבח את היטלר, ששחט ששה מיליון יהודים, אבל בתור צמחוני לא אכל אפילו יהודי אחד, בעוד שהיהודים לא רק שוחטים פרות ותרנגולות, אלא גם מבשלים ואוכלים אותן אחר כך. המסר שהיהודים אינם בני אדם, אלא הם חיות שמיועדות לשחיטה, היה מסר מאד מרכזי באידיאולוגיה הנאצית, והנאצים מאד הקפידו להדגיש אותו לא רק בתעמולה המזוויעה שלהם, אלא גם בתהליך ההשמדה עצמו: היהודים הובלו להשמדה בקרונות בקר, לפני שנרצחו הם נצטוו להתפשט, כי חיות אינן לובשות בגדים, והם נרצחו בגז ששימש להדברת חרקים. פרופ' נחום גרוס, שחוה את הכיבוש הנאצי בעיר מולדתו וינה, סיפר לי פעם בדיחה שהיתה פופולרית בוינה אחרי המלחמה: מה ההבדל בין יהודים ופשפשים? פשפשים שהודברו לא חוזרים. אבל הפשפשים היהודים לא הושמדו כליל, למרבית צערם של הנאצים, ולפעמים כשקוראים את עיתון "הארץ" יש הרגשה שגם לצערה של מערכת "הארץ". ניצול השואה אורי חנוך המנוח תהה פעם, מדוע טילטלו את אביו מבוכנואלד לאושוויץ כדי להמיתו בתאי הגזים, הרי יכלו לירות בו בבוכנואלד ולא לענות אותו במסע הנורא לאושוויץ כדי להורגו שם, והתשובה לתהייה הזו היא שבהמות שוחטים במקום המתאים לכך, ואושוויץ לדעת הנאצים היה המקום הנכון לשחוט את הבהמות היהודיות, עם כל המתקנים והחומרים שדרושים להדברת חרקים יהודים והגז המתאים שהם סיפקו לצורך זה. כמובן לפני שהמיתקן המושלם לשחיטת בהמות יהודיות אושוויץ היה מוכן ומושלם, הסתפקו הנאצים בריכוז החיות היהודיות ביערות וירייה בהם לתוך בורות ענקיים, אבל לא לפני שדרשו מהם להתפשט, כי מאד מאד חשוב היה לנאצים להדגיש את המסר, שיהודים הם חיות, ולכן הם חייבים להיות עירומים ומלוכלכים כמו חיות, והרצח שלהם צריך להתקבל כמובן מאליו. גם במחנות הריכוז הנאצים דאגו דבר ראשון לקחת מהיהודים את הבגדים שלהם ולהחזיק אותם בתנאים שיגרמו להם להיות לא רק מורעבים וחולים, אלא גם מלוכלכים ומוכי כינים, לפני ששלחו אותם לתאי הגזים, בתור חיות מזוהמות ומוכות כינים שאיבדו צלם אנוש, כי הנאצים אף פעם לא העלו בדעתם שמי שאיבד צלם אנוש זה הם עצמם, למרות שלהם היו מקלחות ובגדים ואפילו בושם ומי-גילוח, ולמרות שהם נראו לעצמם כמו בני-אדם, ורק היהודים נראו להם כמו חיות. לכאורה יש כאן סתירה מסוימת: אם היטלר כל כך אהב חיות, ואימץ את הצמחונות כדי לא להרוג חיות, מדוע הוא רצח את היהודים, שלדעתו לא היו בני אדם אלא חיות? כנראה שכמו ראש העיר האנטישמי של וינה קרל לואגר, שכאשר שאלו אותו מדוע הוא מתרועע עם יהודי מסוים, השיב: "אני קובע מי יהודי", גם היטלר רצה לקבוע בעצמו מי אדם ומי חיה, ומי לחיים ומי למות, ומראש ההשוואה בין יהודים לחיות היתה צעד מחושב, שנועד להצדיק את הרצח שלהם, ולהפוך אותו למשהו שמתקבל על הדעת, ולכן השימוש הממוחזר של הצמחונים בהשוואה הזאת, הוא לא רק מקומם, אלא גם מצמרר. הצמחונות של היטלר היתה חלק מתפיסה ששללה את ייחודו של האדם, וקבעה שהאדם הוא חיה ככל החיות, חוץ מהגרמנים, שאותם היטלר הגדיר כאדם עליון. כלומר היטלר לא ביטל את ההירארכיה של מי שמותר לשחוט ומי שחייו יקרים, הוא רק הגביל את זכויות האדם לגרמנים ולעמים האירופים הקרובים להם, ואילו את היהודים, וגם את הצוענים והסלאבים, הוא שם במדרגת החיות, שלא רק מותר, אלא רצוי ואפילו חובה, לא רק לשחוט אלא להשמיד כליל. שבירת המחיצה שהיטלר שבר בין האדם לבין החיה, לא נועדה לרחם על החיות, אלא לשלול את האנושיות ואת הרחמים מרוב בני האדם, שרובם אינם גרמנים, אלא בעלי מראה וצבע עור שהיטלר הגדיר כחייתי, ומכיוון שהיהודים לא נראו כל כך שונים מהגרמנים, הוא דאג לגרום להם לחיות בתנאים כאלה, שגם גרמו למות של רבים מהם, עוד לפני שרצחו אותם ביריות או בגז, ובעיקר גרמו להם להיראות כך שאפשר יהיה לומר: תראו איזה חיות השמדנו בגז, ולא לחשוב שמדובר ברצח של ששה מיליון בני אדם, נשים וגברים וזקנים וטף. היסודות האנטי-הומנים בצמחונות ובאקולוגיה הגרמנית מושרשים בה לעומק, ולא במקרה מתפשטות הצמחונות והטבעונות בעולם במקביל לעלייתם והתעצמותם של גורמי ימין לאומני אנטישמי ואוהד לנאצים, שכבר הגיעו לכמה מעוזי שלטון בעולם ומאיימים לתפוס מעוזי שלטון נוספים, ולפרק את המסגרות וההסדרים שתיקנו לאחר המלחמה ובצלה, כדי להגן קודם כל על בני אדם, מתוך הבנה ששבירת המחיצה בין בני אדם לחיות היא דבר מסוכן ביותר, שאיננו מוביל לרחמים על חיות, אלא לשלילת אנושיותם של בני אדם, בדרך כלל של בני אדם לא אירופים, שעורם כהה וזהותם מובחנת כאסייתית או אפריקנית ולא כפשוט אנושית, ובתוך הזהות האסייתית, ברוח המסורת הנאצית, נכללים גם היהודים, שעדיין נתפסים אצל רבים באירופה ובעולם כלא ממש בני אדם. אפשר לאהוב מאד חיות ולרחם על חיות, אפשר גם להיות צמחוני מתוך רחמים על חיות, אבל כשמבטלים את ההבחנה בין אנשים לחיות, וכשמאמצים את הזיהוי הנאצי בין רצח היהודים בשואה לשחיטת בהמות, צריך לדעת שמידרדרים במידרון חלקלק מאד של שלילת האנושיות היהודית, ושלילת אנושיותם של בני אדם בכלל, והתרת הרסן שהוצב לנו בספר בראשית פרק ט': "שופך דם האדם באדם דמו יישפך, כי בצלם אלהים עשה את האדם". האיום המוסרי שעמו מתמודדת החברה האנושית איננו אכילת חיות, שהיא, בין אם נאהב זאת ובין אם לאו, חלק ממעגל החיים בטבע, שבו אריות ונמרים טורפים זברות ואיילות, וחתולים טורפים עכברים וחולדות, זאבים טורפים ברווזים וטלאים, ציפורים בולעות חרקים ותולעים, ובני אדם אוכלים דגים ועופות ואפילו בהמות, האיום שעמו מתמודדת החברה האנושית הוא של אובדן צלם אנוש ורמיסת כבוד האדם, לעתים גם, למרבה הצער, בתירוץ של צמחונות.