לפעמים מה שהכי שובר את הלב זה לא מה שמצפים. בכלל התלבטתי אם לצפות
בסרט של ישראל רוזנר על המכינה בעלי, כי אפילו הצפייה בקדימונים היתה כל כך מדכאת.
חלק מהדברים שאמרו שם על נשים כבר היו מוכרים לי מהחדשות, ועדיין לצפות בהם בריכוז
כזה, זה אחרת מאשר כל התבטאות לעצמה. אבל מה שהכי שבר לי את הלב זאת ילדה אחת עם
עיניים גדולות ותמימות שאהבה סרטים של וולט דיסני ואהבה לצייר, וחלמה להיות אנימטורית
ולצייר סרטים של וולט דיסני, אבל במכינה בעלי אמרו לה שסרטים זה לא צנוע, אפילו
סרטי אנימציה של דיסני זה לא צנוע. למשל טינקר בל. היא פיה, אבל היא מצויירת כמו
אשה בבגד גוף, וזה לא צנוע. אז עכשיו היא מנסה להלביש את טינקר בל בחליפה של חצאית
ארוכה ומקטורן עם שרוולים. טינקר בל החרדית קצת מתקשה לעוף, והיא הבינה שכל הסרטים
של וולט דיסני זה לא צנוע, ושהיא לא יכולה להיות ציירת של סרטים מצוירים כי זה לא
צנוע, בעצם עדיף לא לצפות בהם בכלל.
במכינה בעלי בכלל מעדיפים שאנשים לא יצפו בסרטים, כי יש בהם חוסר צניעות
ושפיכות דמים ועבודה זרה, ובמכינה בעלי תמיד חושבים מה עלול להזיק, ולא מה אפשר
ללמוד מדברים. הרב סדן היה מזועזע מ"רשימת שינדלר", כי היו שם סצינות
מין, וגם מהספרים של עמוס עוז הוא מזועזע, בגלל שיש בהם מיניות. גם אני שנאתי את
הזיות התאומים הערבים במיכאל שלי, אבל תמיד היתה לי הרגשה שכשעמוס עוז מנסה לתאר
מיניות של אשה, הוא מתאר בעצם גבר, ובכלל חשבתי שסצינות המין אצלו לא הכי מוצלחות.
אצל הרב סדן עמוס עוז נשמע ממש סופר פורנוגרפי. וגם הרב סדן אמר שהאנשים שקוראים
את עמוס עוז מתגרשים באחוזים גבוהים. כנראה בגלל הפורנוגרפיה בספרים של עמוס עוז.
או אולי בגלל הפמיניזם המרושע שגורם שנשים כבר לא תלויות בגברים. גם פמיניזם זה
אסור כי אסור שנשים יהיו עצמאיות. נשים חייבות להיות תלויות בגברים, כי אם הן
עצמאיות זה מקלקל את התכונות הנפלאות שיש לנשים שתלויות בגברים.
במכינה בעלי לומדים בעיקר מה אסור. למשל סרטים. הרב סדן הלך לרשימת שינדלר,
והזדעזע מסצינות המין. זה מה שזיעזע אותו בסרט על השואה, שהיו שם סצינות מין. מוזר
שלא היה לו שום דבר להגיד על השואה עצמה, שהיתה אירוע די פורנוגרפי. פורנוגרפיה
היא חלק די מהותי בנאציזם, שהיה עסוק באובססיביות בגוף היהודי ובמיניות היהודית
וראה בהם איום נורא על הנשים האריות הבלונדיניות. אבל נראה שהרב סדן קצת החמיץ את
המימד הפורנוגרפי בנאציזם. הוא היה יותר מוטרד מסצינות מין רומנטיות. כאלה יש הרבה
בסרטים, ולכן מעדיפים במכינה בעלי שהחניכים לא יראו סרטים בכלל, כי זה אפילו יותר
מסוכן מלקרוא ספרים של עמוס עוז שגורמים לגירושים.
חשבתי שהרב סדן בוודאי לא ראה את "קבקבי עץ" של האחים
אולמי. האחים אולמי הם במאי קולנוע איטלקים והם קתולים אדוקים והסרטים שלהם מאד
קתולים וצנועים. אין בסרטים של האחים אולמי סצינות מין, רק רמזים צנועים, כמו הכלה
שמסדרת את מיטת הכלולות למחרת בבוקר, ואחר כך בסירה נותנת יד לבעלה הטרי. אבל אולי
הרב סדן היה מזדעזע מזה שהם מתפללים לישו. וגם האחים אולמי, או אחד מהם, כבר אינני
זוכרת, עשה גם סרט "מאה מסמרים" עם דמות שמייצגת את ישו. הוא בחר לתפקיד
שחקן ישראלי, בשביל האותנטיות, ובסרט הזה יש דוקא רמז לרומן בין ישו המודרני לנערת
כפר שמייצגת את מריה מגדלנה, שזה רומן שנרמז באוונגליון של יוחנן והצית כל השנים
את הדימיון הנוצרי עד לימינו אלה ולצופן דה-וינצ'י. הכנסיה הקתולית לא אוהבת את
הרמזים האלה למיניות של ישו שאמור להיות אלהים, ומבחינה זו הסרט של אולמי היה די
נועז.
הייתי אמורה יותר להזדעזע מזה שהתלמידים במכינת עלי שומעים כל היום
הטפות מלאות דיעות קדומות מבזות על נשים והומוסקסואלים, ובאמת מאמינים בזה שלנשים
אין שכל ואין רוחניות, רק רגשות ויצרים. אבל משום מה הכי ציער אותי שאסור להם
לראות סרטים ואסור להם לחלום, ואסור להם לצייר ציורים לא צנועים. אני לא יכולה לתאר
את החיים שלי בלי נס במילאנו ובלי גנבי האופניים ובלי חלף עם הרוח ובלי רסיסי
חיים. אם היו מוציאים אותי להורג הייתי מבקשת לראות קודם את קפיטן פראקסה של
סקולה, עם מאסימו טרואיזי הליצן, שאז התאהבתי בו, לפני שהוא התפרסם אחר כך בסרט
הדוור. ואיך היינו מתבגרים בלי מאש, ובלי וודסטוק ובלי מצחיקונת ובלי לאדוני
באהבה. היינו בכל מקום וחווינו הכל דרך הקולנוע. איזה מין נעורים עצובים יש לנערים
ולנערות האלה במכינת עלי שכל היום לומדים על דברים לא צנועים, והם לא הולכים עם
החברים לסרט ואף פעם הם לא ישבו בשורה ראשונה וראו את הפנים של ד"ר דוליטל
רועדים על המסך. כששואלים אותם על החלומות שלהם הם מדברים על אחדות העם היהודי –
חוץ מהרפורמים וההומואים והחילוניים – והבנות לומדות להיות נשים צנועות ותלויות
בבעליהן, כי לגברים יש שכל ורוחניות ולנשים רק רגשות ולכן עדיף שלא יהיו להן יותר
מדי חלומות. סרטים זה מסוכן, כי סרטים מעוררים באנשים חלומות, ובמכינה בעלי סרטים
וחלומות אסורים.