התרגום
מוקדש לבתי שרון ליום הולדתה
פְּגִישָׁה
בְּצֵל
הַתִּרְזָה מִתְנַגֵּן לוֹ שִׁיר
שָׁם
רוֹקְדִים נְעָרוֹת וּבַחוּרִים
שָׁם
שְׁנַיִם רוֹקְדִים שֶׁאִישׁ לֹא מַכִּיר
הֵם
כֹּה אֲצִילִים, כֹּה תְּמִירִים.
מַעְלָה
הֵם נָעִים, מַטָּה הֵם נָדִים
בְּאֹֹרַח
זָר וּמוּזָר
הֵם
מְחַיְּכִים, אֶת רֹאשָׁם מְנִידִים,
הָעַלְמָה
תִּלְחַשׁ לַגְּבַרבַר:
"אֲדוֹנִי
הַנָּאֶה, עַל כּוֹבָעֲךָ,
מִתְנַדְנֶדֶּת
שׁוֹשַׁנַּת יָם לַחָה,
הִיא
גְּדֵלָה רַק עָמוֹק בְּתַחְתִּית הַיָּם –
אֵינְךָ
מִמִּשְׁפַּחַת הָאָדָם.
אִישׁ
הַמַּיִם אַתָּה, וּפָנֶיךָ -
לְפַתּוֹת
אֶת יְפֵהפִיַּת הַכְּפָר,
מִמַּבָּט
רִאשׁוֹן לִי הָיִיתָ מֻכָּר
כִּי
אִדְרוֹת דָּגִים הֵן שִׁנֶּיךָ."
מַעְלָה
הֵם נָעִים, מַטָּה הֵם נָדִים,
בְּאוֹרַח
זָר וּמוּזָר,
הֵם
מְחַיְּכִים, אֶת רֹאשָׁם מְנִידִים,
וְלוֹחֵש
לַעַלְמָה הַגְּבַרְבַר:
"עַלְמָתִי
הַנָּאוָה, אִמְרִי, יַקִּירָה,
מַדּוּעַ
יָדֵךְ כַּקֶּרַח קָרָה?
וּמַדּוּעַ
כֹּה רְטֻבָָּה הָאִמְרָה
שֶׁל
שִׂמְלָתֵךְ הַצְחוֹרָה?
מִמַּבָּט
רִאשׁוֹן הָיִית לִי מֻכֶּרֶת,
עַל
פִּי תְּנוּעָתֵךְ הַסּוֹעֶרֶת -
אֵינֶךְ
כְּלָל בַּת אָדָם
אַתְּ
דּוֹדָתִי בַּת הַיָּם.
כִּנּוֹרוֹת
הִשְׁתַּתְקוּ, הַמָּחוֹל כְּבָר תַּם,
נִפְרְדוּ
בְּנִּמּוּס הַשְּׁנַיִם,
טוֹב
מִדַּי הֵם מַכִּירִים אֶת עַצְמָם
וְכָעֵת
הֵם מַפְנִים עֵינַיִם.
לִהְיוֹת
פֶֶּּרֶד
אָבִיךָ,
כָּךְ יוֹדְעִים כֻּלָּם,
לְמַרְבֶּה
הַצַּעַר חֲמוֹר,
אֲבָל
אִמְּךָ הִיא סוּסָה אֲצִילָה
שֶׁדָּמָה
לְגַמְרֵי טָהוֹר.
שֶׁאַתָּה
פֶּרֶד זוֹ עֻבְדָּה,
גַּם
אִם יֵשׁ לְךָ הִסּוּסִים,
אֲבָל
זְכוּתְךָ לוֹמַר שֶׁאַתָּה
נִמְנֶה
עַל הַסּוּסִים,
שֶׁמּוֹצָאֲךָ
מִן הָאֲצִילִים,
שֶׁקְּרוֹבֶיךָ
הָלְכוּ בְּרֹאשׁ
מַסָּע
הַצְּלָב, נוֹשְׂאִים דְּגָלִים
אֶל
הַקֶּבֶר הַקָּדוֹשׁ.
שֶׁאַתָּה
נִמְנֶה עַל מִשְׁפַּחְתּוֹ
שֶׁל
הַסּוּס הַלָּבָן שֶׁעָלָיו
גּוֹטְֹפְרִיד
מִבּוִּיוֹן הוֹד מַעֲלָתוֹ
אֶל בֵּית
אֱלֹהִים רָכַב.
יָכֹל
תּוּכַל גַּם לְהַצְהִיר
שֶׁדּוֹדָתְךָ
הַיְּקָרָה
נָשְׂאָה
אֶת דּוֹן קִיחוֹטֶה הָאַבִּיר
רוֹסִינַנְטֶה
הַגִּבּוֹרָֹה.
כַּמּוּבָן
מוּטָב שֶׁלֹא תָּשִׂיחַ
שֶׁגַּם
חֲמוֹרוֹ שֶׁל סַנְשׁוֹ קְרוֹבְךָ
אֲפִילוּ
לַחֲמוֹר שֶׁל הַמָּשִׁיחַ
עָדִיף
שֶׁתַּכְחִישׁ אֶת קִרְבָתְךָ.
גַּם
אֵין זֶה נָחוּץ שֶׁעַל סִמְלְךָָ
תַּצִּיג
אֹזֶן אֲרֻכָּה
הֲיֵה
אַתָּה מָגֵן עֶרְכְּךָ
אַתָּה
שָׁוֶה כְּפִי שֶׁתַּעֲרִיךְ אֶת עַצְמְךָ.
חַיֵּי חָצֵר
הָרוֹזֶנֶת
גּוּדֶל הַיְּקָרָה,
הָאֱנוֹשׁוּת
לָךְ סוֹגֶדֶת, כִּי אַתְּ עֲשִׁירָה!
אַרְבָּעָה
רַכָּבִים בְּעֶגְלָתֵךְ נוֹהֲגִים,
בַּחֲצַר
הַמַּלְכוּת אוֹתָךְ מַצִּיגִים,
בְּמִרְכֶּבֶת
זָהָב אוֹתָךְ מְרִיצִים,
לָאַרְמוֹן
שֶׁנֵּרוֹתָיו מְנַצְנֵצִים,
שֹֹׁבֶל
שִׂמְלָתֵךְ מְרַשְׁרֵשׁ,
בְּמַעֲלֶה
מַדְרֵגוֹת שֶׁל בַּהַט וָשֵׁשׁ.
שָׁם
לְמַעְלָה עוֹמְדִים בְּטוּרִים
כָּל
הַמְּשָׁרְתִים וּמַצְהִירִים:
Madame
la comtesse de Gudelfeld.
(הַגְּבִירָה הָרוֹזֶנֶת מִגּוּדֶלְפֶלְד).
בְּיָדֵךְ
מְנִיפָה מִתְנַפְנֶפֶת,
בָּחֲדָרִים
אַתְּ מְרַחֶפֶת.
יַהֲלוֹמִים
עֲמוּסָה
וּפְנִינִים
מְכֻסָּה,
חָזֵךְ
הַלָּבָן נָפוּחַ,
וְעוֹלֶה
עַל גְּדוֹתָיו זָחוּחַ.
לָךְ
חִיּוּךְ וְקִדָּה
וּכְרִיעַת
בֶּרֶךְ וּמְנוֹד תּוֹדָה!
הַנְּסִיכָה
הַמַּלְכוּתִית
לָךְ
קוֹרֵאת: יַקִּירָתִי.
הָאֲצִילִים
וּבְנֵי לִוְיָתָם
אִתָּךְ
רוֹצִים לִרְקֹד כֻּלָּם
וְיוֹרֵשׁ
הָעֶצֶר הַמְּגֻחָךְ
בָּאוּלָם
בְּקוֹל עֲנוֹת יִצְרַח:
אֵיךְ
הִיא מְנַדְנֶדֶת תַּ'תַּחַת, הַגּוּדֶלְפֶלְד!
אַךְ
לְלֹא הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב,
יַפְנֶה
לָךְ כָּל הָעוֹלָם אֶת הַגַּב.
הַמְּשָׁרְתִים
לְעֻמָּתֵךְ
יִירְקוּ
עַל שֹׁבֶל שִׂמְלָתֵךְ.
בִּמְּקוֹם
קִידוֹת עַד הָרִצְפָּה
יֵשׁ
רַק חֻצְפָּה וְעוֹד חֻצְפָּה:
הַיַּקִּירָה
מַפְנָה עָרְפָּהּ,
וּנְסִיךְ
הַכֶּתֶר צוֹרֵחַ
בְּעוֹדוֹ
אֶת אַפּוֹ מְקַנֵּחַ:
מַסְרִיחָה
מִשּׁוּם הַגּוּדֶלְפֶלְד.
שלושת
השירים של היינריך היינה שאת תרגומם הבאתי פה אינם קשורים זה לזה, אבל כולם עוסקים
בנושא שהטריד את היינה כל ימיו: הצורך להסתיר או לשנות את זהותך האמיתית, במקרה
שלו זהותו היהודית, כדי להשתלב בחברה ולעלות בסולם החברתי. בשיר הראשון אלה יצורים
אגדתיים שמנסים להשתלב בחברת בני האדם, אבל מזהים זה את זה כמי שאינם כאלה, מאחר ששניהם
מאותו מוצא ושניהם מתחזים. בשיר השני, הסאטירי באופיו, מעין משל, מזהה הפֶּרֶד את
עצמו עם סוסים מפורסמים ומתרחק ממוצאו החמורי. התרגום לא הצליח להכיל את כל הדמויות
הסוסיות שמופיעות בשיר המקורי: בוצפאלוס, סוסו המפורסם של אלכסנדר מוקדון, והסוס
באיארד שעל פי האגדה מילט את ארבעת ילדיו של הרוזן איימון מדורדון מפני הקיסר קרל
הגדול, בזנקו מעל נהר המאס. הרוזן גוטפריד מבויון היה שליטה הראשון של ממלכת
ירושלים הצלבנית משנת 1099. שנה לאחר מכן נהרג או מת והפך לדמות מיתית שהפרתה
אגדות רבות.
הרוזנת
גודל מגודלפלד היא דמות סאטירית בדיונית של יהודיה עשירה שבזכות עושרה זוכה לתואר
אצולה והופכת לאשת חצר, אבל ללא כספה יבזוה כמסריחה משום, תיאור שמזוהה עם יהודים:
כל כך מקובל היה לתאר את היהודים כאוכלי שום ובצל, שבאחד הדו"חות שהוגשו
לקיסר יוזף השני (קיסר משנת 1765 עד 1790), בעניין הקמת בתי ספר ליהודים, נאמר
שאין צורך לשלם הרבה למורים היהודים, כי הם אוכלים רק בצל ושום.
היינה
לועג למטפסים בסולם החברתי אבל גם מזדהה עמם: הרי גם הוא המיר את דתו לנצרות כדי
להתקבל בחברה הגרמנית הגבוהה, אך לבסוף מצא את עצמו גולה בפריס.
תרגומי שירים נוספים של היינה תמצאו תחת התגית הנושאת את שמו.
