ספקות וחשדות

אני אינני כלת פרס נובל ולמדתי מתמטיקה רק במגמה הריאלית בבית הספר הריאלי, והייתי תלמידה טובה אבל לא מיוחדת כמו כמה מתמטיקאים גאונים בני מחזורי ואחר כך למדתי מבוא לסטטיסטיקה בחוג לחינוך באוניברסיטה העברית ושאר הדברים שלמדתי היו פסיכולוגיה והיסטוריה ושפות וקצת כלכלה, בעיקר תיאורטית, אז אין לי שום קבלות על הבנה מיוחדת במתמטיקה וסטטיסטיקה כפי שיש למשל לפרופסור מייקל לוויט שמנסה להכניס קצת שפיות בטירוף שאחז בישראלים, ובכל זאת מאד הפריע לי הדיווח של הילה אלרואי שאמרה שלפני שבוע מספר החולים בספרד היה קצת יותר מ-400 והיום הוא כעשרת אלפים, אז זה גם מה שצפוי אצלנו. משהו בחישוב הזה נראה לי בעייתי. בספרד יש 46 מיליון איש ובישראל רק תשעה מיליון, ואי אפשר לעשות תחזית תחלואה בלי להתייחס לגודל האוכלוסיה הכולל, שחייב להיות גורם בחישוב, כי הוא משפיע על תחזית ההידבקויות האפשריות. עוד גורמים שצריך לקחת בחשבון הם צפיפות האוכלוסיה, ומיקומם של מוקדי ההדבקה. ברור שמי שמתגורר בתל-אביב או בירושלים יכול להדביק יותר אנשים מאשר מי שמתגורר בכפר ורדים ונשאר בתחומי הכפר. עוד גורם שחשוב מאד לקחת בחשבון הוא הזדקנות האוכלוסיה. בישראל יש בערך פי שלושה יותר ילודה מאשר באיטליה והתוצאה היא שהאוכלוסיה אצלנו הרבה יותר צעירה, ומכיוון שהמחלה פוגעת קשה בעיקר בזקנים ופוגעת מעט מאד בילדים ונוער, או מופיעה אצלם לרוב בתסמינים מאד קלים, לגורם הזה יכולה להיות השפעה דרמטית על מספר הנדבקים ובוודאי על שיעור התמותה מהמחלה. כל אלה הם עקרונות בסיסיים שלומדים אפילו במבוא לסטטיסטיקה, ומורתנו הנהדרת לסטטיסטיקה רות בייט-מרום לימדה אותנו במיוחד להיזהר משגיאות בפרשנות של נתונים סטטיסטיים שמאד נפוצות ומובילות לטעויות קשות ולפעמים למסקנה הפוכה מהאמת, כאשר שוכחים להכניס למשוואה נתונים מכריעים מהסוג שציינתי. הידע שלי לא מספיק בשביל לתת הערכות אלטרנטיביות, אבל הוא מספיק בכדי להבין שמשהו בתחזיות שמדווחים לנו בדרמטיות מדי ערב ובעצם לאורך כל היום הוא שטחי ולא מספיק מהימן. עצם ההשוואה של אוכלוסיית ישראל הצעירה עם שלושה ילדים לאשה בממוצע לאיטליה עם מעט יותר מילד אחד בממוצע היא השוואה לא הולמת, ומכאן להסיק שאנו עלולים להגיע לשיעור התמותה הגבוה באיטליה ממחלת הקורונה, זו מסקנה שלפחות מעוררת חשד שהיא לא מבוססת מספיק. מה שגרוע עוד יותר, וצועק לשמיים מאז הקפאת פעילות בתי המשפט במוצאי שבת באחת בלילה ודחיית משפטו של נתניהו, וההגבלות על פעילות הכנסת ועקיפת הכנסת בתקנות שפוגעות קשה מאד בחירויות האזרח, הוא שנתניהו מנצל את אימת המות מקורונה שנפלה על אזרחי ישראל כדי למנוע את סילוקו מראשות הממשלה ולכן יש לו אינטרס להעצים את המשבר ואת האימה לצרכיו, ולכן קשה לסמוך על החלטותיו והצעדים שהוא נוקט, ועוד יותר קשה לסמוך על ההפחדות הבלתי פוסקות בנאומיו בתקשורת מפני מות המוני שצפוי כביכול בישראל. כמובן שהפסקת הטיסות והבידוד ואפילו ההגבלות הדרקוניות על פעילות המשק הם צעדים הגיוניים להפחית את ההידבקויות ולמנוע תחלואה ומוות מיותר, אבל סמכויות חריגות לראש הממשלה לעקוב אחרי אזרחים ולהפעיל נגדם שיטור הן ניצול לרעה של האימה שפשטה בציבור, וכל נאומיו של ראש הממשלה נועדו להגביר את האימה והפאניקה, כדי להשיג את מטרותיו הפוליטיות. פרופסור לוויט רמז בדבריו לקלמן-ליברמן גם למניפולציות במספר החולים בישראל, וזה עוד דבר שהטריד אותי, שארגון הבריאות העולמי הגדיר כחולים אנשים שפיתחו חום גבוה ושיעול, ובישראל חלק מהאנשים שהוגדרו כחולים ואושפזו אמרו שלא היה להם בכלל חום, רק שיעול, ומאד מטריד אם אנשים מוגדרים כחולים לא על פי הגדרות ארגון הבריאות העולמי אלא על פי הצרכים הפוליטיים, ואם אנשים שהיו צריכים להיות מוגדרים כנשאים של הנגיף שלא חלו מוגדרים כחולים, זה משפיע כמובן על החישובים, וזה מאפשר הרבה מניפולציות בנתונים. במיוחד מדאיגה אותי ההנחיה לא לבקר הורים מבוגרים, כי אנשים קשישים שחיים בבדידות עלולים להיפגע ואפילו למות מכך שהם נמצאים ימים שלמים לבדם ומדוכאים וזה עלול לגרום להם למשל ליותר נפילות שמסכנות חיים של קשישים יותר מקורונה, והחרדה הכללית בציבור מקריסת עסקים ואובדן פרנסה גם היא לא ממש משפיעה לטובה על הבריאות. הלואי שהייתי מאמינה שמוצדק להשבית לגמרי את התחבורה הציבורית בימי ששי, ולמנוע מאנשים כמוני שאין להם רכב לצאת לקניות בשוק ביום ששי. הלואי שהייתי מאמינה שמוצדק להשבית את החנויות הקטנות ואת בתי הקפה הקטנים שממילא מסוגלים להכיל רק כמה אנשים, והיה אפשר לבקש מהם לשמור יותר רווח בין הלקוחות במקום להשבית אותם לגמרי ולהרוס את פרנסתם של כל כך הרבה אנשים. כואב לי להסתובב ברחביה ולראות את בתי הקפה סגורים, למרות שתמיד מיעטתי לשבת בהם, קשה עד בלתי נסבל היה לי אתמול לראות את אשנבי סניף הדואר מחופים בניילונים שהסתירו את הלקוחות מעיני הפקידים ולהיפך וגרמו לתחושה של ניכור מאיים בין האנשים, וכך גם האוטובוסים הכמעט ריקים עם הסרטים האדומים לבנים בקדמת המושבים. קשה לשאת את כל זה עוד יותר כשאינני משוכנעת שכל הצעדים האלה ננקטו מתוך הכרח בל יגונה, ולא מתוך רצון להעצים רווחים פוליטיים מהמגפה, או אפילו עקב הישענות מוטעית ללא כוונת זדון על תחזיות אימים שגויות שמשוכפלות בתקשורת וברשתות החברתיות, שיוצרות במו ידיהן את הקטסטרופה שספק אם היתה נוצרת בגלל המגפה כשלעצמה.