אמת משפטית

 

אב בית המשפט לערעורים אמר שהם יציעו לנו הצעה. השופטים הציעו לנו שהאחיינים יוסיפו לנו חצי מיליון שקל או שלושת רבעי המיליון מעל הסכום שהוקצה לנו בצוואה שבית המשפט למשפחה הורה לקיים. הם הדגישו שההצעה איננה אומרת שהם נוטים לקבל את טענותינו. האחיינים הציגו צוואה לכאורה של אמי שבית המשפט למשפחה חשב שהיא אמיתית ואני ידעתי שהיא מזויפת, ידעתי שגיסתי כתבה אותה ולא אמי, ידעתי את זה בוודאות מהשורה הראשונה שקראתי, ולא הייתי מוכנה לומר משהו אחר ממה שהיה ברור לי שהוא האמת. בצוואה הזאת שכתובה בדיוק כמו שגיסתי מדברת, שמעתי את קולה באוזני כשקראתי אותה, אני ובנותי מקבלות בחלקים שווים את תכולת חשבונות הבנק של אמי בבנק יהב. אלה חשבונות הבנק היחידים שמופיעים בצוואה, מפני שלאחד מהם נכנסה הגימלה של אבי וממנה העבירה לי אמי בכל חודש כסף. היא התחילה להעביר לי כסף בכל חודש שנתיים אחרי מותו של אבי. אינני יודעת מדוע. אני לא ביקשתי ממנה דבר ומצבי לא היה גרוע יותר משהיה שנים קודם, כשבעלי עזב אותי עם שתי בנות קטנות, והורי הציקו לי מאד אבל כמעט ולא עזרו לנו כספית. איכשהו שרדנו. לפעמים רעבנו ללחם אז אכלנו תפוחי אדמה וכרוב, דייסת סולת ודייסת תירס. לא ידענו שהורי כל כך עשירים למרות שהבנו שהם יכלו לעזור לנו יותר, אבל הם כאילו לא ראו אותנו. בכל אופן שנתיים אחרי מותו של אבי החלה אמי להעביר לי כספים בכל חודש והמשיכה בכך עד מותה. כאמור אינני יודעת מדוע לא עזרה לי קודם לכן ומדוע החליטה פתאם לעזור לי, אבל מכיוון שהעבירה לי כסף מחשבון הגימלה של אבי בבנק יהב, כתבה גיסתי בצוואה שהחשבונות האלה הם הירושה שלי ושל בנותי. להוריי היו כמובן חשבונות בנק נוספים בבנקים הגדולים יותר. על שני חשבונות בבנק הבינלאומי נודע לנו מהאחיינית שהסתכסכה עם אמה לאחר שלקחה לעצמה מיליוני שקלים מאחד מחשבונותיה של אמי בבנק הבינלאומי. היה שם חשבון נוסף של מאות אלפי שקלים שגם הוא לא הופיע בצוואה, אבל האחיינית טענה שלקחה רק את תכולת החשבון השני, לא את החשבון הנוסף. על החשבונות הנוספים בבנקים הגדולים ידענו, אבל לא היו לנו פרטים שלהם. הנחנו שהאחיינים כבר רוקנו את הכספים שנמצאו בהם או מתכוונים לעשות זאת בקרוב. טענו בבית המשפט למשפחה שהצוואה מזויפת מסיבות רבות, ביניהן העובדה שהיא כוללת רק חלק מנכסיה של אמי. בית המשפט התעלם מטענתנו זו וגם מכל טענותינו האחרות. השופטת כעסה שביקשנו לברר מה היה עזבונה האמיתי של אמי. היא רצתה שנתייחס לצוואה שידענו שגיסתי כתבה כאילו היא האמת. גם השופטים בבית המשפט המחוזי רצו שנתייחס לאמור בצוואה כאילו הוא האמת. לכל היותר היו מוכנים לשמוע שגיסתי השפיעה על אמי לתת לה יותר. לא היתה ברירה אלא להכיר בכך, כי גיסתי עצמה כתבה את הדברים במייל לאחיינית שהסתכסכה עמה, והאחיינית שהסתכסכה צירפה את המייל להתנגדות שלה לצוואה שמדירה אותה מנכסי אמי למעט המיליונים שכבר לקחה לעצמה. האחיינית הזאת ועורכת דינה הירבו לנזוף בנו על כך שאיננו מסתפקות בכך שקיבלנו סכום דומה לזה שקיבלה האחיינית המסוכסכת, אחת מחמישה אחיינים שבאו בנעלי אחי שנפטר מסרטן ארבע שנים לפני אמי. בכלל האחיינים הירבו להסביר לנו שלנו בכלל לא מגיעה ירושה אלא רק להם, ולכן הם גם מנעו מאיתנו לקבל את הכספים שלכאורה היינו אמורות לקבל לפי הצוואה. אני דוקא הבנתי אותם. מאחר שאמם כתבה את הצוואה בעצה אחת עמם, הם הרגישו שהם אלה שהעניקו לנו ירושה ולא אמי. זה בדיוק מה שאמרתי בבית המשפט, שהירושה הזאת היא מגיסתי ולא מאמי, למרות שמדובר בעזבונה של אמי, אבל בית המשפט לא קיבל את טענתי זו. האחיינים תמיד חשבו שכספה של אמי הוא כספם ונכסיה הם נכסיהם. אחת האחייניות אפילו כתבה לאחות המסוכסכת "את מתנהלת עם כספנו", למרות שהיה מדובר במיליונים שאמי ביקשה להשיב לה, וגיסתי אפילו כתבה במייל לבתה המסוכסכת שאמי רצתה לתת את המיליונים האלה לי ולבנותי, אבל בצוואה כתוב שהמיליונים האלה מיועדים אך ורק לאחיינים ושאמי התקשרה אליהם בכל יום לשאול מה עם הכסף, דבר שטענו בעצמם, רק כדי לחלק את הכסף ביניהם ולא כדי להעביר אותו לי ולבנותי. בית המשפט למשפחה חשב שאכן הכסף הזה מגיע רק לאחיינים כפי שכתוב בצוואה ולא לנו כפי שכתבה גיסתי במייל שלה לאחיינית שהוגש לבית המשפט. בפסק הדין לא נכתב דבר על הסתירה הזו ובמקום זאת מצאה השופטת ראיה חדשה שלא ידענו עליה. זו היתה רשימת הוצאות תחזוקת דירות בבעלות משותפת של אמי ואחותה אראלה. בצוואה כתוב שאת הרשימה ערכה אראלה. גם בכותרת הרשימה עצמה כתוב "חשבון עם מלכה", ובצד כתוב שאת החשבון הזה עשינו לפני שנים בדירה של מלכה. מלכה זאת אמי, ובדרך כלל בן אדם שעושה חשבון לא כותב שהוא עושה חשבון עם עצמו, חוץ מזה שבצוואה היה כתוב במפורש שאת הרשימה ערכה אחותה של אמי אראלה, אבל אולי השופטת לא קראה את הצוואה לפני שכתבה את פסק הדין. השופטת כתבה שאת רשימת ההוצאות שכתבה אראלה כתבה אמי בכתב ידה. מרוב שהיא קראה לאמי המנוחה היא שכחה כנראה ששמה של אמי מלכה ולא אראלה. השופטת ייחסה חשיבות אדירה לרשימת ההוצאות שכתבה אראלה, מפני שלדעתה היה זה מסמך התחשבנות שכתבה המנוחה בכתב ידה, למרות שהמנוחה היא דוקא אמי מלכה והיא לא כתבה את המסמך אלא אחותה אראלה כתבה אותו, אבל השופטת חשבה שהמסמך שאמי מעולם לא כתבה הוא מסמך שמצביע על אופיה המתחשבן של אמי, שמעולם לא ביקשה מאחותה להחזיר לה כסף, כי אמי היתה עשירה מאד ואחותה, שתיבדל לחיים ארוכים, עדיין חיה ועדיין ענייה. השופטת הפליגה בתיאור אופיה המתחשבן של אמי שמתבטא בכך שרשימת ההוצאות כוללת הוצאות גם בשקלים וגם בדולרים. הרשימה אכן כוללת הוצאות גם בשקלים וגם בדולרים מפני שהיא רק רשימת הוצאות ולא התחשבנות – אין סיכום של ההוצאות ולכן לא היה צורך לתרגם לשקלים את ההוצאות בדולרים, וגם לא היה צורך בסיכום כי אמי מעולם לא רצתה שאראלה תחזיר לה את ההוצאות שאמי שילמה כי אמי היתה עשירה מאד ואראלה ענייה, לכן אמי שילמה את ההוצאות בעצמה וגם הזמינה את אראלה לטיולים בחו"ל על חשבונה שעליהם היא שילמה בדולרים, ומאחר שמעולם לא ביקשה את הכסף חזרה מעולם לא נוצר צורך לתרגם את הדולרים לשקלים. יתרה מכך, בראש הרשימה כתוב גם שהיא רלוונטית רק למקרה שהדירה שאליה מתייחסות ההוצאות, שהיא הדירה שבה גדלו אמי ואחותה ואותה ירשו מהוריהן, תימכר, והדירה מעולם לא נמכרה ועדיין הופיעה בצוואה המיוחסת לאמי. אבל השופטת כל כך התפעלה מהרשימה שאמי לא כתבה ומההתחשבנות שמעולם לא נעשתה ואמרה שאמי היתה מתחשבנת וניהלה את עסקיה ביד רמה ולכן ברור שהצוואה היא צוואתה וצריך לקיימה. אנחנו קראנו את פסק הדין ולא האמנו למראה עינינו, כי הבאנו בחשבון שבית המשפט יפסוק נגדנו, אבל חשבנו שאם זה יהיה המקרה, שבית המשפט יסתמך על העובדות הידועות לו ולא על עובדות שהוא המציא.

מה שיפה זה שמרגע שהשופטת טעתה בזהותה של כותבת המסמך וייחסה אותו לאמי והתבססה עליו בפסק דינה, מיד הפכה הטעות לאמת מוצקה שחייבים להכיר בה ולהתבסס עליה, וגם עורכת הדין של האחיינית המסוכסכת, שבינתיים הגיעה להסכם עם אחיה לגבי עזבונה של אמי, חזרה על דברי השופטת שלצוואה מצורף חשבון בכתב ידה של אמי שמראה כמה היא היתה מתחשבנת וכיו"ב. חשבתי שגם היא לא קראה את הצוואה, אבל בתי אמרה שהיא קראה אבל למה שהיא לא תשתמש בטעות של השופטת שפועלת לטובתה? כי אם בית המשפט כותב דבר שאיננו אמת, מיד הופך הדבר לאמת כבמטה קסם, ואין שום אפשרות לתקן את הטעות ואת המסקנות שמתבססות עליה.

בית המשפט לערעורים לא התייחס ספציפית ל"חשבון בכתב ידה של המנוחה" שכתבה אחות המנוחה אלא לטענתי שהצוואה מזויפת, שבית המשפט לא קיבל ואני לא מאד התרגשתי מכך, כי מי שלא מבדיל בין כתב יד של אמי לכתב יד של אחותה, למה שיבדיל בין צוואה שכתבה גיסתי לצוואה שכתבה אמי, שמעולם לא הדפיסה מסמכים אלא רק כתבה אותם בכתב ידה. הבעיה היא רק בכך שבית המשפט הוא זה שקובע מה אמת ומה שקר, ועל כך אין לנו כמובן שום השפעה. הבעיה היא בעצם אצלי, שאני סירבתי לקבל את הטעויות של בית המשפט כאמת, ועל כך נזפה בי גם השופטת בבית המשפט לערעורים, כי התעקשתי שהכל זיוף ורמאות ושגיסתי גם רצחה את אמי וגם קברה אותה בלעדינו, וגם זייפה את הצוואה וגם מצאה עורך-דין נוכל שיעיד שהוא ערך לאמי את הצוואה למרות שלא היה מסוגל להסביר שום דבר שכתוב בצוואה ואין לי ספק שמימיו לא פגש את אמי. אבל השופטת התלהבה מעדותו של עורך-הדין וכתבה שלא משנה שהיתה מעורבות של האחיינים ואמם בכתיבת הצוואות של אמי שבכך היא הכירה, אבל חשבה שעורך-הדין שאני יודעת שהוא רמאי אבל השופטת האמינה לו באמונה שלמה שערך את הצוואה המיוחסת לאמי למרות שלא ידע להסביר שום סתירה ושום אי בהירות בצוואה, וכתבה שבזכותו צריך לקיים את הצוואה.

בבית המשפט לערעורים שלחו אותנו להתייעץ ואז בא עורך הדין של האחיינים שלא הגיעו לבית המשפט למרות שהיו אמורים להגיע, אבל הם תמיד עשו מה שהתחשק להם, ואמר שיש לו הצעה אחרת, שהם יוסיפו לנו מאה או מאתיים אלף על הסכום שהקצו לנו בצוואה שידענו שכתבו בעצמם ושבית המשפט למשפחה הורה לקיים. אנחנו לא רצינו לא תוספת של מאה אלף ולא תוספת של מיליון, רק ביקשנו שבית המשפט ידון בבקשתנו לפסול את הצוואה בגלל שהיא מזויפת ולא אמי כתבה אותה. השופטת כעסה שאמרתי שהצוואה מזויפת ושגיסתי כתבה אותה ושעורך הדין איננו עורך דין של אמי אלא נוכל ששכרה גיסתי והאחיינית שכתבה בתצהיר שלה שהיא הדפיסה את כל הצוואות, לטענתה לבקשת אמי, הודתה שמצאה אותו בפייסבוק ולקחה את אמי אליו. השופטת כעסה שאני חוזרת על טענותי למרות שבית המשפט למשפחה דחה אותן. אמרתי לה שאין לי כוונה לשקר בשביל לשכנע את בית המשפט בצדקתי. אני אומרת רק את האמת. לפני זה אמרה השופטת שיש אמת שלנו ויש אמת משפטית. אבל אני חשבתי שאמת יש רק אחת, ו"אמת משפטית" איננה אמת אלא שקר שכתבו שופטים, והעובדה שבית משפט כותב שקר או סתם דברים לא נכונים איננה הופכת אותם לאמת, ופסק דין שמבוסס על טעויות ושקרים איננו משפט אלא משפח. אמרתי לשופטים בבית המשפט לערעורים שאבי היה נשיא בית המשפט הזה ועכשיו הוא מתהפך בקבר. השופטים שתקו. אמרתי לשופטים שלא התנגדנו לצוואה מפני שרצינו יותר כסף אלא מפני שגיסתי כתבה אותה ולא אמי, ושאני אינני מתכוונת להגיד דבר שאיננו אמת בכדי שבית המשפט יאמין לי, רק את מה שאני יודעת שהוא האמת. אחד השופטים שאל מה יהיה אם גם בית המשפט לערעורים יפסוק נגדנו. אמרתי לו שנקבל את זה בהכנעה. אמרתי את זה בספונטניות מהלב, אבל אחר כך חשבתי שאם זה יקרה אאבד כליל את אמוני בבית המשפט.