אני
שמחה על החוק "ממדים ללימודים" שאושר הלילה, שעל פיו יקבלו לוחמים מלגות
לימוד בגובה 75%, ואינני מסכימה כלל לטענות שהועלו שמדובר בחוק גזעני ומפלה.
כבר
שנים שרק כמחצית מהיהודים משרתים בצבא, ואין מדובר רק בחרדים שאינם משרתים. ולא זו בלבד שרבים
אינם משרתים, אלא שבין המשרתים דוקא כלוחמים, גבוה מספרם של בני השכבות החלשות. רק
בסוף השבוע האחרון פרסם יגיל לוי במוסף "הארץ" (20 במאי 22) כתבה על
בסיס מחקרו מאז שנת 2005, על ייצוג היתר של חיילים מהפריפריה בין החללים, שמבטא את
ייצוג היתר שלהם בתפקידי לחימה ושיטור. אפשר לחלוק על סברתו של לוי שיש הסללה
מכוונת, אבל אי אפשר לחלוק על העובדות שמוכרות לרבים, ואינן מיוחדות לישראל: גם בצבא
ארצות הברית יש ייצוג יתר ללוחמים מהקהילה השחורה ומקהילות עניות בכלל, וכך גם
במדינות אחרות, ובהתאם לכך גם בארצות הברית מוענקות ליוצאי צבא הטבות בלימודים ובתחומים אחרים, ובצדק רב. המניע העיקרי לייצוג היתר של השכבות החלשות בצבא הוא דוקא חיובי: הצבא הוא מנוע חשוב של מוביליות
חברתית, ושירות צבאי ממושך מאפשר לחיילים מרקע עני לשדרג את מעמדם החברתי ולהגדיל
את סיכוייהם לתעסוקה משתלמת. גם בישראל וגם בארצות הברית שירות צבאי ממושך מעניק
יתרון גם בשוק התעסוקה וגם בחיים הפוליטיים, הן לגברים והן לנשים, שתופסות יותר
ויותר מקום בין הלוחמים.
גם ההנחה שרק יהודים ייהנו מהמלגות איננה נכונה: בעדה הדרוזית אחוז הגברים המשרתים בצה"ל גבוה בהרבה מאשר בקרב היהודים, וסיוע במימון לימודים גבוהים הוא המינימום שהמדינה חייבת לעשות למענם. ביחידות הלוחמות משרתים גם רבים מזכאי חוק השבות שאינם יהודים על פי ההלכה, וגם הם, שרובם באים ממשפחות עולים מעוטות אמצעים, ראוי מאד שייהנו מתמיכה לאחר שירותם כלוחמים. אחי שכבר שנים איננו בין החיים סיפר לי בזמנו שנשלח להרצות על השואה ליחידת חיילים בלבנון, וגילה שכמעט כל הנוכחים היו דרוזים או עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר, שרבים מהם אינם יהודים מצד אמם. זהו סיפור אחד, אבל הוא משקף מציאות שאי אפשר להתכחש לה. אם בתקופת שירותי בצבא לפני כמעט חמישים שנה היה ייצוג גבוה למושבניקים וקיבוצניקים, וליוצאי בתי הספר האליטיסטים בערים הגדולות, היום יש ייצוג גבוה בהרבה ביחידות הלוחמות לבני העדה האתיופית, לבני העדה הדרוזית, לבני עיירות הפיתוח וההתנחלויות. בהתאם לכך גם גדל בצבא אחוז החיילים הדתיים ואחוז הקצינים הדתיים, ונדרשים יותר שירותי דת, ולא במקרה יש גם יותר מעורבות של צה"ל בענייני הגיור וטוב שכך, כי זכאי חוק השבות שאינם יהודים על פי ההלכה חשים את עצמם לרוב כיהודים, ומגיעה להם כל העזרה האפשרית כדי להקל עליהם ולדאוג שלא יקופחו בגלל המונופול האורתודוקסי על שירותי הדת בישראל. בושה וחרפה היא שחיילים כאלה שסיכנו את חייהם למען המדינה, צריכים לנסוע לחו"ל כדי להתחתן, בגלל העדר נישואים אזרחיים בישראל, ואם הם נופלים במסגרת שירותם הצבאי, מתעוררת השאלה המבישה היכן לקוברם. למרבה הצער שלושים שנה אחרי העלייה הגדולה ממדינות ברית המועצות לשעבר לא חלה שום תזוזה בעניין זה. לטעמי צריכה המדינה לממן את נסיעתם לחו"ל לצורך נישואים של מי שעקב המונופול האורתודוקסי אינם יכולים להינשא בישראל. הייתי רוצה שכל מי שאיננו יכול להינשא בישראל יקבל מהמדינה מימון לנסיעה להתחתן בחו"ל, אבל אם יתחילו בכך שיועבר חוק שלוחמים, ובכלל זה המשרתים במשמר הגבול, שאינם יכולים להינשא בישראל, יקבלו מימון לנישואים בחו"ל, אתמוך בו בכל לבי. זו איננה גזענות אלא צדק בסיסי והכרת תודה מינימלית למי שסיכנו את חייהם למען כל אזרחי המדינה, שאיננה דואגת לספק להם את השירותים שמחובתה לספק לכל אזרח. וכמובן שאני מייחלת בכל לבי לביטולו של חוק הלאום הגזעני שנועד אך ורק להשפיל ולהפלות את מי שאינם יהודים, וגם אם המניע לתיקון כזה הוא הגינות בסיסית כלפי החיילים הדרוזים והלא יהודים האחרים המשרתים ומסכנים את חייהם למען המדינה, אברך על כל תיקון בחוק המביש הזה שישקף את ערכי השוויון, האחוה והכרת הטוב.
הודעה לקוראים ולעוקבים: לצערי הבלוג נפרץ וכל העוקבים שלי נחסמו. אני כמובן לא חסמתי איש ובינתיים לא הצלחתי לבטל את החסימה. אני מבקשת מהקוראים לסייע לי להפיץ הודעה זו, וכן להפיץ קישורים לבלוג ולרשימות בו, ואני מקוה שחברת גוגל תדאג לתקן את החבלות.
הרשימה שנקראה במיוחד לאחרונה היא יוזפינה הזמרת או קפקא עונה לווגנר ואני ממליצה למתעניינים לקרוא גם את רשימתי תאודור אדורנו על ריכרד וגנר.
