נתניהו והביקורת על פרשת המרמרה

 

בשלוש עשרה השנים ויותר שחלפו מאז פרשת הספינה מאווי מרמרה, הגדולה ביותר במשט התורכי בן שש הספינות לעזה, נשכחו הרבה מההתרחשויות הקשורות בו. המשט שאורגן בתורכיה בהשתתפות תורכים ובני עמים אחרים, כהתרסה נגד הסגר הישראלי שהוטל על עזה בעקבות עליית החמאס לשלטון ברצועה, יצא מתורכיה ב-22 ביוני ,2010 ובלילה שבין ה-30 ל-31 ביוני חיילי שייטת 13 ויחידות נוספות השתלטו עליו. בחמש מהספינות לא נתקלו החיילים בהתנגדות, אך על המאווי מרמרה התארגנו נוסעים להתנגדות אלימה לחיילי צה"ל והתפתח קרב שבו נהרגו עשרה מהנוסעים וכשלושים נפצעו, וכן נפצעו עשרה מהחיילים, שניים מהם קשה. בעקבות התוצאה הקשה של ההשתלטות על המשט הופנו לישראל גינויים רבים ותורכיה החזירה את שגרירה מישראל.

שנתיים מאוחר יותר, ביוני 2012, הגיש מבקר המדינה דאז, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, דו"ח על הפרשה, שבו מתח ביקורת חריפה על התנהלותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בפרשה. לדברי המבקר ראש הממשלה ידע שעלול להתפתח עימות אלים עם נוסעי המשט, אך לא טיפל בהתרעות כראוי. הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי הזהיר מפני התנגדות של משתתפי המשט במקרה של השתלטות החיילים על הספינות. כתב "הארץ" ברק רביד מספר בכתבתו על דו"ח המבקר מה-14 ביוני 2012, כי בחודש שלפני המשט התריעו שר הביטחון אהוד ברק, הרמטכ"ל גבי אשכנזי וקצינים נוספים מפני תגובה אלימה של משתתפי המשט. "המבקר מציין כי בנוסף למכתב ששלח לנתניהו, נפגש הרמטכ"ל עם ראש הממשלה ארבע פעמים, והעלה בפניו את הדברים." בדיון שהתקיים חמישה ימים לפני המשט בהשתתפות נתניהו וכמה מהשרים אמר הרמטכ"ל אשכנזי: "אין לי ספק שיופעל שם כוח. שזה יהיה ברור: האנשים יתעמתו איתנו. זו אשליה לחשוב שאם עכשיו עשרים איש יצנחו על אוניה שבה יש כ-400 איש ימחאו להם כפיים. הם ייאבקו איתם."

לדברי רביד, למרות הדברים המתועדים, קו ההגנה של נתניהו היה שהרמטכ"ל כלל לא העלה לפניו את החשש מפני אלימות, ובסיכום הדיון אצל שר הביטחון אהוד ברק, האפשרות לירי על החיילים נאמרה כזניחה. לינדנשטראוס מתח ביקורת גם על ברק שלא בדק את מוכנות הצבא להתמודד עם דרכי פעולה מסוכנות מצד הנוסעים, למרות שהוא עצמו התריע על כך, וגם על הצבא שלא חידד די הצורך לנתניהו את משמעות ההתמודדות עם תגובה אלימה, אבל דחה את הכחשות נתניהו שהאפשרות לתגובה אלימה לא הועלתה בפניו. כמו כן קבע המבקר שנתניהו וברק טיפלו בהיערכות להשתלטות מבלי לקיים דיון מסודר עם השרים הנוגעים בדבר, והקבינט, שהוא הגוף החוקי היחיד לקבלת החלטות מדיניות-ביטחוניות, לא כונס אפילו פעם אחת.

בנוסף לכך מתאר הדו"ח כיצד בגיבויו ועידודו של נתניהו כרסם המזכיר הצבאי של נתניהו יוחנן לוקר בסמכויותיו של היועץ לביטחון לאומי עוזי ארד, שעימו הסתכסך נתניהו, בצורה שהפרה את חוק המל"ל. הדו"ח מגלה כי מי שריכז את הטיפול המדיני והביטחוני במשט מטעמו של נתניהו היה דווקא האלוף לוקר, ולא היועץ לביטחון לאומי ארד. במסגרת זו עסק לוקר בסוגיות ונושאים שאין לו בהם כל ניסיון. כך שוגר לוקר על ידי נתניהו להעביר למנכ"ל משרד החוץ הנחיות לפעילות מדינית מול שגריר תורכיה בוושינגטון וראש המודיעין המצרי, וכן התעסק בנושאי הסברה ותקשורת. לינדנשטראוס קבע שבאירוע המשט בפרט, אך גם כדבר שבשגרה בשלוש השנים הקודמות נתניהו רוקן מתוכן את המל"ל תוך הפרה של החוק.

ועוד כותב רביד: יועצי נתניהו התקשו להסביר את הפער בין האזהרות שהושמעו בדבר עימות אלים, לבין טענותיו של נתניהו על כך שמידע כזה לא הובא לידיעתו. "אף אחד לא ציפה למה שהיה במרמרה", אמר בכיר בלשכה. הבנו אז שהם רצו פרובוקציה, אבל התסריטים שעלו היו אחרים. אף אחד לא חשב שזה ייגמר בהרוגים."

עוזי ארד הודח מכהונתו בראשות המל"ל בפברואר 2011 לאחר שנחשד בהדלפות. הוא הכחיש את ההאשמות וטען שבמשרד ראש הממשלה בישלו את ההאשמות כלפיו.

רק ביוני 2016, שש שנים לאחר המשט, הסתיים הסכסוך בין ישראל לתורכיה, לאחר שישראל התחייבה לשלם פיצויים של 20 מיליון דולר לנוסעי המרמרה שנפגעו.  

כל דימיון בין התנהלות נתניהו בעניין המשט ובעניין דו"ח המבקר אודותיו לבין התנהלותו בשבועות האחרונים הוא באחריות הקוראים. ראוי להזכיר שבשנת 2012 היה נתניהו בשיא כוחו, ללא חקירה וללא משפט, ללא רפורמה משפטית, וגם המחאה החברתית כבר מזמן שככה.