אחרי רצח יובל דורון קסטלמן

 

טוב שנתניהו פירסם סרטון שמשבח את גבורתו של יובל דורון קסטלמן ומדבר על הטרגדיה של מותו, למרות שהמלה טרגדיה יותר מתאימה לאסון שקורה, ופחות מתאימה לרצח בדם קר, שזה מה שהיה, וכולנו ראינו את הרצח הזה, כמו שראינו לנגד עינינו את רצח רבין, שכבר עברו מאז כמעט שלושים שנה, ועדיין אותם שני אנשים, בנימין נתניהו ואיתמר בן-גביר, שהתירו את דמו של רבין וטיפסו למעלה על גופתו, עדיין מתירים את דמם של אנשים, ועדיין אין בנו כוח לסלק מחיינו אותם ואת הרעל הקטלני שהם מפזרים סביבם. טוב שנתניהו פירסם את הסרטון והתנצל לפני אביו של הנרצח שהוא לא ידע את העובדות כשנשא את נאומו הנורא והקל ראש ברצח. אבל לצערי אינני מאמינה לנתניהו שהוא באמת מצטער על הנרצח, או על כל הנרצחים והמתים ב-7 באוקטובר ומאז. לנתניהו לא אכפת מהאזרחים, לא מחייהם ולא ממותם. הוא מרוכז בעצמו ובמשפחתו ושאר תושבי המדינה הם כקליפת השום בעיניו, וזאת הסיבה האמיתית לאסון השביעי באוקטובר, שלראש הממשלה לא אכפת מהאזרחים. עכשיו הוא מנסה לזרוק את כל האשמה על המודיעין, כאילו צריך מודיעין בשביל להבין שגבול עזה מסוכן, ושצריך להציב שם כוחות צבא מספיקים להגן על התושבים שחיים שם. כשמדובר בביטחון האישי של נתניהו, או במה שהוא חושב לביטחונו האישי, הוא לא לוקח סיכונים. בכל פעם שיש הפגנה בירושלים, גם אם היא בכנסת או במקום אחר מרוחק מרחוב עזה, מקפידים לחסום את התנועה ברחוב עזה ולמלא את כל רחביה בכוחות משטרה ומשמר הגבול. לפני כל הפגנה ממלאים את רחוב עזה והרחובות הסמוכים ביותר לוחמים ונשק מכפי שהיו בכל עוטף עזה בשביעי באוקטובר. כי נתניהו דואג לעצמו ומפקיר את האזרחים. השביעי באוקטובר איננו תוצאה של כישלון מודיעיני. הוא תוצאה של חוסר אכפתיות, של אדישות טוטאלית לחיי האנשים בעוטף עזה או בכל מקום אחר בישראל. לא צריך לדעת בדיוק מה האויב זומם. צריך שיהיה אכפת שיהיו מספיק כוחות להגן על אזרחי ישראל מפני פלישה של אויבים, ואם היו פורשים לאורך הגבול עם עזה סוללות תותחים ושריון, כפי שהיו צריכים לעשות, כפי שחייבים לעשות בכל גבול חם, וגבול עזה היה גבול חם מאד בשבועות שקדמו לשביעי באוקטובר, אולי ההתקפה לא היתה קורית בכלל, ובוודאי שהיה אפשר לעמוד מולה בצורה טובה בהרבה, ולפחות להקטין את מספר האבידות.

אתמול רועי שרון סיפר שאכן העבירו מגבול עזה מאה ועשרים חיילי קומנדו ליהודה ושומרון יומיים לפני הטבח. התווכחו בטלויזיה אם זה היה משנה. כאילו שכחו כמה קטנות היו כיתות הכוננות שהגנו על הישובים, ובכמה ישובים הצליחו להדוף את המחבלים לבדן. זה היה בהחלט משנה לו היו בעוטף עזה עוד מאה ועשרים חיילי קומנדו מאומנים. ההעברה של חיילי הקומנדו מעוטף עזה לאיו"ש, מזכירה את האופן שבו מעבירים כספים להתנחלויות ולחרדים. הכל נעשה מתחת לרדאר באמונה שדבר לא יתגלה, וגם כשמי שידעו דיברו על כך, העברת הלוחמים מעוטף עזה לאיו"ש הוכחשה הרבה זמן, עד שהדברים נחשפו. זו כמובן לא היתה ההפקרות היחידה, כפי שהעיד קצין צנחנים ראשי תא"ל יאיר נתנז, לא הוצבה בעוטף עזה אף סוללת תותחים. כולן הועברו ליהודה ושומרון והתותחנים שהוכשרו במשך חודשים ארוכים לירי בתותחים הועסקו בשמירת הביטחון השוטף ביהודה ושומרון. גם במקרה כזה אין צורך במודיעין כדי להבין, שחייבים להציב מול גבול עזה תותחים. רק העדפה פוליטית יכלה להביא להפקרה כזו של עוטף עזה כדי להגביר את תחושת הביטחון בהתנחלויות.

אין כל חדש בכך ששירותי מודיעין מתיישרים על פי הקונספציה שיורדת מלמעלה למטה ומשתיקה את כל הקולות האחרים. מודיעין איננו יכול לומר יותר ממה שהממשלה מוכנה לשמוע. מי שאזניו אטומות, מי שעדיין, אחרי כל מה שקרה, עסוק אך ורק בהכפשת הרשות הפלשתינית ובמניעת כניסתה לעזה, כשברור וידוע שהאלטרנטיבה היחידה היא חמאס, וזו עדיין האלטרנטיבה המועדפת על נתניהו – שלטון חמאס ברצועה, העיקר להחליש את הרשות הפלשתינית. מי שמצפה לטלטלה ושינוי מפני שהוא עצמו הזדעזע מטבח השביעי באוקטובר, שלא יפתח ציפיות. נתניהו אדיש מדי למות אזרחי המדינה מכדי לחוות את הטלטלה שחווים כולנו, ומלבד השפעת טבח השביעי באוקטובר על מעמדו הפוליטי, לא מעניין אותו דבר.