מלחמתו של נתניהו

 

ביום שבו התחייב נתניהו לתומכיו בערוץ הבית להפקיר את החטופים למוות, הוא ביקש לסדר לו ולמשפחתו אבטחה לכל החיים. ככל שנתניהו מתאמץ יותר להכשיל עסקת שחרור חטופים בהכרזות חוזרות ונשנות שלא יפסיק את המלחמה, וכפי שאמר כעת, שאולי יסכים לשחרור חלקי בלבד, שלא יציל חלילה את כולם ולא ימנע את המשך מותם בשבי, כך הוא הולך ומגביה את הגדרות סביב ביתו, מוסיף עוד ועוד מחסומים וגדרות קבע, מבצר את עצמו ומוסיף לו חיילים וחיילות, מאבטחים ומאבטחות, עד שסביבת ביתו ברחוב עזה נראית כמו שטח כינוס של חיילים לצורך יציאה למלחמה, וזו אכן מלחמה, מלחמת חורמה של צבא הביביסטים בקורבנות הטבח של חמאס, שהם גם קורבנות ההפקרה של נתניהו וקורבנות כשלונו ומחדלו, ולכן שנואי נפשו ושנואי נפשם של חסידיו. כשעומדים ברחובה של עיר עם תמונה של חטופים מגיעים הביביסטים בחמת זעם לקלל, לאיים, או ללחוש כך שיישמעו היטב: עוד לא נמאס לכם? או: חושבים שמישהו עוד חי שם? ואי אפשר להחמיץ את משאת-נפשם: שהחטופים ימותו בשביים, ולא יפריעו להם לסגוד לאלילם שערוותו נחשפה.

הם תמיד גברים - המקללים, הצועקים, המתיזים רעל. הנשים מגלות חמלה. שואלות: האם זה בנך בתמונה? האם את קרובת משפחה? שמות את עצמן במקומך. מהוססות יותר. הגברים אינם מהססים. הם באים להרוג. את החטוף, או את השליח. שנאה והסתה ללא מעצורים. זה הדבק של הביביזם, והמלט שבונה אותו – האנשים שהסגידה לאליל היא זהותם ומהותם. הם מוכנים להרוג את כל מי שמערער את תמונת עולמם. ללא הסגידה לאליל – אינם ולא כלום. הביביזם הוא תנועת גברים שאישיותם מעורערת. כמוהו הם אינם יכולים לשאת ביקורת, ולא לקבל על עצמם אחריות.

ונתניהו עצמו – לו יש תכנית. לא תכנית להצלת המדינה, תכנית להצלת עצמו. הוא מצפה לנצחונו של טראמפ בבחירות. בינתיים הוא רב עם ביידן בתקוה שישיב לעצמו את אהדתו של טראמפ, שחינו של נתניהו סר בעיניו. הוא מקוה לסייע לטראמפ לנצח, ולחזור להיות חביבו, בתקוה שטראמפ מצדו יסייע לו להישאר בשלטון. בשבעת החודשים שנותרו עד שובו של טראמפ לנשיאות ארה"ב, כפי שהוא מקוה, הוא מתכוון לשמר את מצב המלחמה, בדרום, בצפון, כדי להישאר בשלטון. הוא משוכנע שהתמשכות המלחמה תחזיר אליו את החסידים שנטשו, תאפשר לו להכניע את מתנגדיו. אלה שבעת חודשי המלחמה הנוספים שמקורבו צחי הנגבי הבטיח לנו. שבעת החודשים שבהם ימשיך ביידן לכהן כנשיא בכל מקרה. בעזרת התמשכות המלחמה הוא מקוה לשרוד אותם בשלטון.

ואם טראמפ בכל זאת יפסיד בבחירות? ואם התמשכות המלחמה, או הסלמתה והתרחבותה – מצד לבנון, מצד איראן, מצד מי יודע מה, מה אז? דשדוש נוסף, מוות מיותר של חיילים, הרי הכל יכול לקרות, הצפוי והבלתי צפוי, מה אז? לנתניהו יש תמיד תכנית אחת: מהפכה משטרית להשתלטות על בית המשפט וביטול משפטו או זיכוי, טיפוח החמאס והזנתו בכסף כדי להחליש את הרשות הפלשתינית, כי החמאס הוא נכס, והחמאס מורתע. לנתניהו יש תמיד מזימה אחת, ושמבוססת על משאלת לב גמורה, על התסריט האופטימי ביותר עבורו, שהוא תמיד הימור פרוע וזלזול מוחלט ביריב. אין תכנית חליפית למקרה שדברים ישתבשו. ממילא את מחיר הטעות והכישלון ישלמו אחרים. עד מתי?