להילחם, לא לברוח

 

אתמול ראיתי בחדשות שדונלד טראמפ מביס את כל יריביו במפלגה הרפובליקנית וצפוי להיות מועמדה בבחירות 2024 לנשיאות ארה"ב, ומכיוון שמועמד המפלגה הדמוקרטית צפוי להיות הנשיא המכהן ג'ו ביידן שהוא אדם מבוגר ולא מאד כריזמטי, צריך להביא בחשבון את האפשרות מעוררת החלחלה שטראמפ ייבחר בשנית לנשיאות ארצות הברית, ויעשה הכל לרסק את מאפייניה הדמוקרטיים כפי שנתניהו עשה הכל – גם בעבר, לא רק בהווה – כדי לרסק את אופיה הדמוקרטי השברירי של מדינת ישראל. חשבתי על כך לא רק מפני שנצחון אפשרי של דונלד טראמפ ותוצאותיו מטילות עלי אימה נוראה, אלא גם מפני שבערוץ כאן דיווחו בדרמטיות גדולה על הנוירוכירורג ד"ר ציון זיבלי שעבר לקונטיקט, לטענתו בגלל המהפכה המשטרית בישראל, כדי לגדל את בנותיו במדינה דמוקרטית, וזה בעיני אירוני, כי ארצות הברית היא דמוקרטיה מפוקפקת מאד, ששיטת הבחירות שלה נותנת עדיפות גדולה לאיזורים חקלאיים שמרניים ונחשלים על פני הכרכים הדמוקרטיים הגדולים, אזורי הבחירה בה מחולקים בכוונת מכוון כדי להפלות שחורים ולמנוע מהם קול שווה, והשופטים בה נבחרים בידי פוליטיקאים, כך שבית המשפט העליון שלה משקף כעת בפסיקותיו את דיעותיהם של טראמפ ודומיו. גם הרעיונות הדיקטטוריים של נתניהו ויריב לוין יובאו מארצות הברית בעזרת פורום קהלת שמייצג אילי הון מנוכרים לציבור הרחב ומתנחלים פנאטים שחולמים על ארץ ישראל השלמה שאזרחיה הערבים מגורשים או נטולי זכויות אזרח ואדם. כלומר הד"ר זיבלי שברח מישראל כי הוא רוצה לגדל את בנותיו בדמוקרטיה, עלול למצוא את עצמו בעוד שנה וקצת בשלטון אוטוקרטי הזוי וגזעני של דונלד טראמפ. אולי כמנהל מחלקה נוירוכירורגית נחשבת עם משכורת גבוהה הוא יסבול מחילופי השלטון פחות מאזרחים שחורים או מהגרים מקסיקנים בשכונות העוני, אבל עדיין הוא יחיה במדינה שהדמוקרטיה שלה מעורערת, והיא אפילו לא המדינה שלו.

מאד פופולארי בקרב המעמדות הגבוהים של מתנגדי ההפיכה המשטרית לדבר על רילוקשיין – כבר לא אופנתי לומר ירידה מהארץ, או הגירה. לי אין בעיה עם אנשים שעוזבים את הארץ לחיים יותר טובים מבחינתם, אבל כן מפריע לי שהם מציגים את העולם כמקום נפלא שרק צריך לבחור באיזה מגני העדן הפרושים עליו להתנחל, וכאילו כל הדברים שהבריחו את אבותינו מהגולה אינם קיימים עוד. אבל העולם הוא מקום די רע, גם בארצות שבהן היאוש נעשה יותר נוח. בשום מדינה לא אוהבים במיוחד מהגרים, ואלה שסובלים במיוחד בישראל, יסבלו עוד יותר בארצות כמו איטליה בשלטונה הפשיסטי של ג'ורג'יה מלוני, שמבטלת כעת את הורותם של בני זוג הומוסקסואלים שאינם הוריהם הביולוגיים של ילדיהם אלא הוכרו ככאלה בבית המשפט. קשה לתאר את רשעותו של השלטון הזה שאיננו מסתפק בשינויים בעתיד, אלא מבטל גם פעולות משפטיות שנעשו כדין בעבר. ג'ורג'יה מלוני זכתה לקבלת פנים אוהדת בארצות הברית, כי ביידן זקוק לה כחברה בנאט"ו שמשתפת אתו פעולה נגד רוסיה של פוטין ובעד עצמאות אוקראינה, ומפני שלפשיזם האיטלקי אין כרגע השלכות בינלאומיות מסוכנות, כפי שיש למדיניות עידוד הפרעות בערבים והעלייה להר הבית של סמוטריץ' ובן-גביר, שעלולה להבעיר את המזרח התיכון כולו, תרחיש שארצות ברית חרדה ממנו מאד. אבל האם איטליה היא מדינה שכדאי להתגורר בה? מבחינתי עדיף להתרחק כיום מאיטליה, עם כל הכבוד ליופיה המופלא ומסעדותיה המפתות.

גם צרפת לא ממש מושכת אותי עם אובססיית ההתנגדות שלה לנשים בבגדים ארוכים ובכיסוי ראש, והאנטישמיות שתמיד מבעבעת מתחת לפני השטח, שלא לדבר על גרמניה שחמישית מתושביה אוהדים מפלגה בעלת דעות נאציות וטרמינולוגיה בהתאם. התערערות הדמוקרטיות והמאבק עליהן הוא כלל עולמי. ערוץ פוקס האמריקני איננו שונה בהרבה מערוץ 14, לא בדמויות שמאיישות אותו ולא באלה שמאזינים לו בשקיקה, הן הפוליטיקאים והן מעריציהם. אולי כשיש לך משרה בכירה בארצות הברית ומשכורת אמריקאית, קל לך יותר להתעלם מאופי המדינה שאתה חי בה, ואתה יכול לשלוח את ילדיך לבתי ספר פרטיים ולקוות שלא ישתלטו עליהם רפובליקנים פנאטיים ויהפכו אותם לכנסיות הטפה נגד פמיניסטיות ולהט"בים. אבל האמונה שאתה חי בדמוקרטיה טובה יותר מישראל היא במידה רבה אשליה.

מי שבאמת רוצה לחיות בדמוקרטיה ליברלית, וגם לשמור על זהות יהודית, אין לו לאן לברוח. העולם איננו מקום מזמין, תרתי משמע. מהגרים – למעט בודדים בעלי כישורים נדירים - אינם רצויים בשום מקום, על תחושת זרות קשה מאד להתגבר גם כשאתה רצוי, ומי שמקצועם מבוקש בכל מקום הם ממילא מיעוט קטן. לרובנו אין לאן ללכת, ונשארה לנו רק ברירה אחת: להילחם בכל כוחנו, דל ככל שיהיה, כדי לשמר ולחזק ולבצר את הדמוקרטיה הישראלית. רבים שותפים למאבק ואין סיבה להתייאש מראש. במוקדם או במאוחר ממשלת הזדון של נתניהו-סמוטריץ'-בן-גביר תיפול ותקום לנו ממשלה טובה יותר. זה תלוי בכך שלא נברח מהמערכה, אלא שנהיה נחושים ואיתנים להישאר במקומנו ולהשיב מלחמה. מי שנמלט מישראל שיהיה לו בהצלחה. לא בטוח שהממשלה מצטערת על עזיבתו. מבחינתם מתנגד אחד פחות זו איננה בשורה רעה, והם ישמחו לקלוט במקומו עוד משפחה חרד"לית שתצביע לנתניהו או סמוטריץ'. אבל מי שבאמת רוצה ישראל דמוקרטית צריך להישאר פה, למלא את ריאותיו באוויר ולהמשיך להילחם.