בספרו המופלא "מאוטהאוזן" של יקובוס קמבנליס, המבוסס על חוויותיו כאסיר במחנה (הוצאת כתר, 2005, תירגם מיוונית אמיר צוקרמן), מתוארת הסצינה הבאה:
חמישים מטרים משם, בין צריף מס' 1 למקלחות, הוא ראה עציר עומד, נטוע בשלג עד לברכיו, ראשו וכתפיו לבנים ממה שירד מלמעלה בלי הפסקה.
צוטר התקרב, צמצם את עיניו, כהרגלו, ושאל, "מי אתה?"
"ז'אן לואי בטיפל, כוהן דת, מננסי."
אוברשטורמפיהרר האס-אס אמד אותו מכף רגל ועד ראש:
"ולמה אתה עומד כאן?"
"רחם עליהם [מדובר בארבעה יהודים שנקשרו לקְפֹא בשלג]... לפחות חשוב על כך שזהו חג המולד!"
האס-אס התחיל לחכך באיטיות את הפרגול שאחז בידו בצוארו של הכומר.
"צריך לתלות את כולכם, את כל הכמרים," אמר. "העמסתם עלינו איזה יהודי בתור אלוהים. בכל אופן, לכבוד חג המולד אעשה עמך חסד... לך!"
"אין זה חסד, אלא עונש," אמר הכומר.
"מה טוב! ישו, המשיח היהודי שלכם, כבר השמין דיו מקורבנות, אין לו צורך בעוד..."
הוא צעק לשער שישלחו שני חיילים והורה לסגור את הכומר בבידוד, היכן שיהיו לו קורת גג, מחסה מפני הקור ואוכל.
באפריל 1938, התפרסמה ב"דר שטירמר" כתבה ארוכה ונרגשת מהרגיל של קרל הולץ, ששללה בכל תוקף את יהדותו של ישו. תרגום הכתבה יובא להלן. המעניין הוא שכתבה זו התפרסמה ככתב פולמוס נגד משנתה של "תנועת האמונה הגרמנית", מיסודו של יעקב וילהלם האוור Hauer, לותרני ומומחה להודו, ומאמין גדול בתורת הגזע, שעזב את הכנסייה בטענה שהנצרות היא דת יהודית שאינה מתאימה לעם הגרמני, ושישו עצמו היה יהודי שערכיו אינם מתאימים לעם הגרמני. יחד עם מקורביו עיצב האוור "דת גרמנית", שמסתמכת כביכול על דת גרמנית פגנית קדומה שקדמה לנצרות.
במרכז עולמו של האוור עמדה ההתנגדות הגרמנית ליהדות. הוא הצטרף בשנת 1934 לאס-אס, כחוקר במסגרת ה-Ahnenerbe של היינריך הימלר, שתמך במחקריו של האוור במשך שנים, ובאותה שנה עצמה הקים את "תנועת האמונה הגרמנית". באמצעות פעילותו הן באס-אס והן בתנועה שהקים קיוה להשפיע על המפלגה הנאצית לממש את רעיונותיו.
לתנועת האמונה הגרמנית נתודעתי באמצעות מחקרו של ד"ר שאול באומן. המחקר שנערך באוניברסיטה העברית בירושלים התפרסם למרבה הצער רק בגרמנית:
Schaul Baumann, Die Deutsche Glaubensbewegung, und ihr Gruender Jacob Wilhelm Hauer (1881-1962), Diagonal Verlag, Marburg 2005
הד"ר באומן הקשיש משתוקק מאד לראות את עבודתו מתפרסמת ונקראת בעברית, ולמרבה הצער טרם נמצא מו"ל עברי שיפרסם חיבור חשוב ומרתק זה, שמתמקד ברקע האקדמי-גזעני של תנועת האמונה ובקשריה עם הנאציזם, וחושף מקור השפעה חשוב על האידיאולוגיה הנאצית והשואה. האוור הסתייג תחילה מהיטלר, והתנגד לכך שיוענק לו תואר כבוד מטעם אוניברסיטת טיבינגן שבה פעל. שפה משותפת הוא מצא לעומת זאת עם הימלר, שייצג גישה גזענית טהרנית שהיתה נפוצה יותר בחוגים לותרניים, בעוד שהחוגים הקתוליים של הנאציזם הושפעו יותר ממסורות הקונטררפורמציה שהשתלבו בקולוניזציה הגרמנית במזרח, וטיפחו עוינות גרמנית ליהודים, לצוענים ולסרבים על בסיס דתי-לאומי ופחות על יסוד טהרנות גזענית. בניגוד לדעתי שהיטלר נשאר קשור במידה רבה לקתוליות עד יומו האחרון, סובר הד"ר באומן שהיטלר הושפע במידה רבה מ"תנועת האמונה" ומהשקפותיהם הגזעניות-פגניות של הימלר והאוור, אך שמר מסיבות אופורטוניסטיות על בריתו עם הכנסייה הקתולית. מצד שני סובר הד"ר באומן שלפרישתו של האוור מן הכנסייה הלותרנית היתה גם סיבה אופורטוניסטית – רצונו להתגרש מאשתו הראשונה והיכרותו עם אני בריגמן Brueggemann שהפכה לאשתו השנייה ושותפתו הרעיונית.
ענייני שלי בויכוח על יהדותו של ישו בין "דר שטירמר" המקורב להיטלר, לבין "תנועת האמונה" המקורבת להימלר, נובע מן המתח שהוא מבטא בין זרם קתולי וזרם לותרני בתוך התנועה הנאצית, זרמים שכללו כמובן רק חלק מן הקתולים והלותרנים בגרמניה בכלל ואפילו בחוגים הלאומנים: בעוד הזרם האחד מבקש לדבוק במסורת הנוצרית תוך שלילת יהדותו של ישו, דוחה הזרם האחר את ישו ותורתו כהמצאה יהודית שאינה מתאימה לעם הגרמני. שני הזרמים היו מאוחדים עם זאת בתפיסתם את היהודים כאויבי העם הגרמני ובשאיפתם להשמיד את העם היהודי, וכפי שנראה גם בטקסט של "דר שטירמר", השנאה המשותפת ליהודים הינה הגורם המאחד, שמאפשר גם לקתולים לקבל את משנתו של לותר, לפחות לגבי היהודים.
תלמידו של האוור ומזכיר תנועת האמונה הגרמנית פאול צאפ Zapp, היה מעורב ברצח אלפי יהודים באוקראינה בקיץ וסתו 1941.
בשנת 1939 פירסם האוור את ספרו "ישו [ממוצא] ארי?" שבו חלק על הטענות שישו לא היה יהודי.
קרל הולץ ויוליוס שטרייכר, שחזרו והזכירו את צליבת ישו כדוגמה לאכזריותם ורצחנותם של היהודים, התקשו לוותר על הנצרות, שעמדה בבסיס האנטישמיות שלהם. אך כפי שמתברר מכתבתו של קרל הולץ, גם הוא התקשה לקבל את הברית החדשה כלשונה. הנאציזם התבסס על האנטישמיות הנוצרית, אבל התקשה לחיות עם הנצרות בכפיפה אחת.
להלן כתבת "דר שטירמר" של קרל הולץ מאפריל 1939, גיליון מספר 15.
[תוספות והערות שלי בגוף הטקסט תבואנה בסוגריים מרובעים]
האם ישו היה יהודי?
האמת נגד שקר ובורות
על שאלה זו כבר דובר ונכתב הרבה. ישנם מחייבים, ואחרים שוללים זאת. אך מי שעונה על השאלה, מכריע בכך בה בעת אודות השקפת עולמו. כי בתשובה, האם ישו היה יהודי או לא, נפרדים שני עולמות. עולמם של אלה, שהם בעלי הכרה בשאלת הגזע, ובעלי ידע בשאלת היהודים, ועולמם של אלה, שהינם עיוורים בעניינים אלה, ועדיין מגששים באפלה. מאלה האחרונים ישנן בעצם שתי קבוצות, שמציגות את הטענה, כי ישו הינו יהודי.
קבוצה אחת מורכבת מדוגמטיקנים, ממאמינים על פי האות, מכמרים משרתי יהודים. הם מסבירים, שהיהודים הם "העם הנבחר", "עם האלוהים". "עם האלוהים" הזה, בזכות בחירתו, הוציא מתוכו את משה והנביאים ולבסוף את הגדול מכולם, כריסטוס. בדברים אלה הם מסתמכים על הברית הישנה והחדשה. הם אומרים, שמה שנמצא בבריתות, הוא דבר האל, ולכן אין לפקפק בו או לערער עליו.
הקבוצה האחרת היא של בני העם הגרמני, voelkische, במאה וחמישים אחוז. אלה הם הפטפטנים מן ה"כוחות העל-מדינתיים", שתמיד מדברים על כך, אך אינם נלחמים נגד זה. אלה התומכים במה שמכונה "תנועת הדת", שאין לה דבר וחצי דבר לא עם דת, ולא עם תנועה. הם מסבירים את התורה הנוצרית, שהנצרות היא בכלל יהודית. על פי השקפתם היה ישו בעל דם יהודי מלא Vollblutjude.
מוזר ומגוחך הוא הנימוק להשקפה זו. בעוד שמצד אחד הם דוחים ומחרימים את כל מה שנוצרי, ובכלל זה את הבריתות הישנה והחדשה, בתור יהודי, מצד שני הם מאמצים את הבריתות הישנה והחדשה כעֵדוֹת המלך. את סיפורי ישו, הנבואות, המשלים, סיפור מוצאו של ישו, בכל זה הם רואים הוכחה שישו היה יהודי. פתאם הופכות הברית הישנה והחדשה שוב לבשורה (אוונגליום) עבורן והם מאמינים בהן כמו החסידים השוטים הקנאים ביותר.
אנו רואים איפוא לנגד עינינו תמונה יחידה במינה ויוצאת-דופן: מצד אחד המאמינים על פי האות, הכמרים משרתי היהודים, מצד שני המאה וחמישים אחוז גרמנים "voelkische" וה"פגנים" החדשים, תוקעים יחד באותו שופר. לשניהם אותו מסר, שאומר: "ישו היה יהודי". אך עם השקפה זו וצעקה זו הם אינם משרתים לא את האמת ולא את העם הגרמני. הם משרתים בכך רק את השקר ואת היהודים. בעזרת השקפה זו יכול היהודי להתיישב בכל מקום בעולם. אם העמים המעונים והעשוקים מתקוממים נגד מעשיו, אז הוא צריך רק לומר: "מה אתם רוצים? האם ישו מושיעכם לא יצא מעמנו?" אז נבלם רצון הלחימה של הזולת. והיהודי הצוחק יכול להמשיך לגזוז את "השֶֹה הנוצרי" ולבסוף לשחוט אותו. מוקף בנוסף לכך בהילת ה"נבחרוּת", מצליח היהודי באופן כזה בכל העולם, להפקיע לעצמו את הכוח ולדכא את הלא יהודי.
נצרות ובולשביזם
מי שמציג את הטענה, שישו היה בן הגזע היהודי, איננו יכול לומר על עצמו, שהוא בעל תודעה לאומית "voelkisch gesinnt". כי עם השקפה זו הוא מוכיח בדיוק את ההיפך. הוא מוכיח בכך, שאין לו מושג בחוקי הגזע הגדולים, שהאנשים על אדמה זו נתונים להם. גם הנצרות התפתחה על פי חוקים אלה. אחד מחוקים אלה אומר: תורה, אשר אינה נובעת מדם נורדי ואינה נושאת בתוכה רוח נורדית, אינה יכולה להתפשט בקרב העמים הנורדים. אבל התורה הנוצרית לא רק התפשטה בקרב כל העמים הנורדים, אלא עמים אלה גם מחזיקים בה אלפיים שנה.ולא זו בלבד: היא יצרה גם תרבות נוצרית בת אלפיים שנה. נוצרו קתדרלות וכנסיות ומנזרים. נוצרו יצירות האמנות האדירות של מיכלאנג'לו, של רובנס, של אלברכט דירר, של פייט שטוס, של רימנשניידר וכן הלאה.נוצרו יצירות מוסיקליות רבות עוצמה. התעוררה האמנות בכל התחומים.
חסר טעם יהיה הדבר לחלוק על כך, שאת כל זה התורה הנוצרית והנצרות עוררה ושיחררה. לא, מי שרוצה לומר את האמת, צריך להצהיר בגלוי, שהרעיון הנוצרי נמנה על יוצרי התרבות הגדולים ביותר של ההיסטוריה האנושית. אולם גדול ככל שיהיה רעיון זה והשפעותיו, גם מְבַשְּׂרוֹ, ישו, היה אישיות מהגדולות והגאוניות שהצמיחה הארץ. אבל מי שאומר כעת, שישו זה היה יהודי, מציג טענה מטופשת עד אין קץ. הוא גם סוטר בפרצופה של השקפת העולם שלו עצמו. כי בכך הוא טוען, שהגזע היהודי הינו במצב להצמיח גיבורי רוח אדירים, ענקי גבורה, אהבת אמת, חכמה וראיית הנולד. מי שטוען, שישו היה יהודי, טוען בכך בה בעת:
1. שיהודי הצליח להציג תורה, שאלפיים שנה מהלכת קסם על העמים הנורדים.
2. שיהודי הגה והטיף לתורה, שהצמיחה את אחת התרבויות הגדולות ביותר, שאדמה זו ראתה.
3. שיהודי נתן לאנושות תורה, שבמשך כמעט אלפיים שנה היוותה את יסוד הנוהג והמוסר ואפילו עיצבה את מדינותיהם של כל העמים הנורדים.
אבל מי שטוען את כל זאת, אין לו שום מושג, לא על היהודים, ולא על שאלת הגזע. כי היהודי אינו מסוגל לכל זאת ולו במעט. היהודי אינו יכול לעשות שום דבר יצירתי. הוא בכלל לא יכול להצמיח שום תרבות. במובן הזה הוא חסר הכישורים המצער ביותר והלא יוצלח הכי בלתי מיומן על קרקע אדמת האל הרחבה. גזע-תערובת זה, גזע פיתיון זה, ערב רב זה של זוהמה ופסולת של כל העמים מקולל לנצח, רק להרוס, היהודי מקולל לנצח רק להשחית, לקלקל ולהחריב. צריך להעיף רק מבט אחד במה שמכונה "האיחוד הסובייטי". שם פועלת מזה עשרים שנה תורה יהודית. התורה שהגה היהודי קרל מרקס, מרקסיזם או קומוניזם! היא איננה פועלת כפי שפעלה התורה הנוצרית. היא לא מצמיחה שום תרבות. היא משמידה כל תרבות. היא איננה מניחה יסודות לנוהג ומוסר. היא משמידה כל נוהג והורסת כל מוסר. היא איננה מניחה יסודות למדינות. היא הורסת ומחריבה כל מדינה עד היסוד. היא קיימת מזה עשרים שנה ומתבטאת מזה עשרים שנה רק ברצח, באסונות רעב, בהוצאות המוניות להורג, בהזנחת ילדים, בחילול הגזע, בהפצה המונית של כל פגמי ומגפות העמים הנתעבות. בתוך עשרים שנה עשתה התורה היהודית הזו מאימפריה גדולה ומעמים בריאים ערימת גויות רקובות. זוהי השפעת המרקסיזם. השפעת התורה, שיהודי הגה ויהודי הוציא לפועל. תוצאות "תורה" זו נראות אחרת מתוצאות תורת כריסטוס. המרקסיזם גם לא יתקיים אלפיים שנה. לא תעבורנה חמישים שנה, אז לא יוותר עוד דבר מ"תורה" זו.
זו האמת. איש אינו יכול להכחיש אותה, איש אינו יכול לחלוק עליה.
התורה הנוצרית האמיתית והמדומה
בשנה שעברה הופיע בכתב עת תחת כותרות גדולות ועם פרסומת עצומה מאמר. שם נעשה ניסיון, להפוך את ישו ליהודי. המחבר מפרש את סיפורי ישו בדרכו המיוחדת לו. הוא כותב על ישו בן השתים-עשרה, שהיה ב"שנות ההשתטות". גם בעת החתונה בקאנה הוא נהג באמו בגסות רוח. לישו לא היה שום כבוד ל"מלכות המות", את תלמידיו הוא קרע מ"שארי בשרם ואדמתם" [מילולית מדמם ואדמתם – מוטיב הדם והאדמה], ולכן "עקר משורשיהם". כשגירש את היהודים בשוט מן המקדש, הוא השתולל כמו "בולשביק אויב הכנסייה" וכן הלאה.
יכול היה להיות נזק בכל מלה, לו המשכנו לעסוק בכך. לא, בזה, שמסלפים את תורתו וחייו של ישו בסגנון תלמודי יהודי, אי אפשר לעשות ממנו שום יהודי. אבל אפשר להכיר מן התורה הזו במשמעות מתגברת, שישו לא היה יהודי. ושהוא היה מגדולי המתנגדים של היהדות בכלל על אדמה זו.
כשכריסטוס עמד לפני פילאטוס, הוא אמר:
אני לזאת נולדתי, ולזאת באתי לעולם, כדי להעיד על האמת. כל שבא מן האמת, ישמע את קולי.
[יוחנן, פרק י"ח, פסוק ל"ז]
מלים כאלה עוד מעולם לא אמר שום יהודי ושום יהודי לא יאמר אותן לעולם. בהזדמנות אחרת הוא פונה נגד היהודים חלקי-הלשון ואומר:
ויהי הן שלכם הן ולא שלכם לא. [אגרת יעקב, ה, פסוק י"ב, ההמשך הוא שיבוש] מה שמעבר לכך, מן הרע הוא.
יכול אדם לרוץ בעולם כולו, ולא ימצא יהודי אחד , שיטבע משפט שכזה. בפעם אחרת אמר כריסטוס:
מה תועלת לאיש אם יזכה בעולם כולו, ואת עצמו יאבד, ויצא שכרו בהפסדו?
[לוקס, פרק ט, פסוק כ"ה]
כך אפשר להציב תורה לצד רעותה. שוב ושוב מוצאים: כל אלה אינם יהודים, אלא בפירוש אנטי-יהודים.
הם כל כך אנטי-יהודים, שרק עיוור גמור יכול להידרדר למעשה טירוף כזה, לטעון שמבשר תורה זו הינו יהודי. את כל משליו נוטל ישו מן הטבע או מממלכת האנשים היוצרים, הלא יהודים. משל הזורע, משל העשב השוטה בשדה, משל הרועה, משל הכרם, וכן הלאה. משלים כאלה לא יכול להביא שום יהודי. הם אינם נמצאים כלל בחייו ובעולם הדמיון שלו.
לבסוף מוכיחה מלחמתו של ישו ביהודים באופן הברור ביותר, שלא רק שלא היה יהודי, אלא שהיה מתנגדם של היהודים. כאשר היהודים טענו, שמוצאם מאברהם, ואלוהים הוא אביהם, הוא הבהיר ליהודים:
אביכם אינו אלוהים, אביכם הוא השטן. הוא רוצח אנשים מלכתחילה. הוא בעצם לא היה באמת מעולם, כי אין בו כל אמת. הוא השקר מלכתחילה.
[פסוקים מתוך יוחנן פרק ח בשיבושים קלים:
ויאמר אליהם ישוע אילו אלוהים הוא אביכם כי עתה אהבתם אותי, כי אנוכי יצאתי ובאתי מאת האלוהים, הן לא ממני באתי אך הוא שלחני: מדוע לא תבינו לשוני? יען כי לא תוכלו לשמוע את דברי: אתם מן אביכם השטן ולעשות את תאות אביכם חפצתם, אשר הוא רוצח נפש מלכתחילה ובאמת לא עמד, כי אמת אין בו, מדי דברו כזב ידבר כי כוזב הוא ואבי הכזב. פסוקים מ"ב-מ"ה].
מאחר שישו ניהל מלחמה אנטי-יהודית זו ונתן את התורות האנטי-יהודיות האלה, לכן שנאוהו היהודים. לכן הם רדפו אותו. לכן הם נקטו בכל האמצעים, כדי לגרום שייצלב לבסוף בגולגלתא.
כאשר כעת חיה באים המכונים "לוחמים לאומיים" voelkische Kaempfer, ועובדים עם ציטטות שמדברות בזכות היהודים, הם שוב מוכיחים רק את אי הכרתם ואי ידיעתם. בבשורת יוחנן מושמות בפי ישו המלים: "כי הישועה מן היהודים" [יוחנן פרק ד, פסוק כ"ה]. שמקום זה הוא מזויף, ברור מאליו. ישו שאומר ליהודים: אביכם הוא השטן – הוא רוצח אנשים – הוא השקר מלכתחילה", ישו כזה אינו אומר לעולם "הישועה מן היהודים". לו אמר כן, לא היתה ליהודים שום סיבה, לשנוא ולרדוף אותו. לו אמר ישו: "הישועה מן היהודים", היו היהודים עושים ממנו כהן גדול ולא מוקיעים אותו על הצלב. וכך ביחס לציטטות אחרות, שמשתמשים בהן כדי לעשות מישו יהודי. וכך ביחס לכל המקומות בתנ"ך ובכל הסיפורים התנ"כיים, שמדברים בזכות היהודים. היהודי זייף אותם בתנ"ך. ד"ר מרטין לותר אומר: "היהודי הוא זייפן מלידה". היהודי זייף עד כה הכל בעולם מסביב, כל אשר מדבר בזכותו. הוא זייף את ההיסטוריה של מצרים, בבל, פרס, יוון, רומא וכן הלאה. הוא זייף את ההיסטוריה העולמית באופן יסודי ביותר. הוא זייף את ההיסטוריה הגרמנית. הוא זייף את ההיסטוריה של מלחמת העולם [הראשונה]. הוא מזייף את ההיסטוריה של המהפכה הנאציונל-סוציאליסטית ושל הבניין הנאציונל-סוציאליסטי. זה יותר מאשר ילדותי להאמין, שהיהודי היה מסוגל בעזרת זיופיו לפני הנצרות, לתת אחיזה לתורתו ולהיסטוריה שלו. זאת הוא לא עשה מעולם. היהודים, שכבר זמן קצר אחרי ישו התקבלו לתנועה, וששוב ושוב במהלך מאות השנים הסכימו להיטבל, עשו עבודה יסודית. הם חטאו בזיוף הכי גדול שאפשר היה לחטוא בו. הם הפכו את עם השטן היהודי לעם האלוהים, והם הפכו את ישו, מתנגד היהודים הגדול ביותר, ליהודי. יותר מזה אי אפשר לזייף. אבל עצוב הדבר, כאשר כיום מה שמכונה "תנועת האמונה הלאומית", מוכנה להסתמך על זיופים אלה. כאשר היא מנצלת זיופים יהודיים אלה, כדי "להוכיח", שישו היה יהודי. בכך תנועה זו אינה משרתת לא את עצמה ולא את העניין הגרמני. בכך היא משרתת את היהודים.
נצרות ונאציונל-סוציאליזם
מי שאינו מחזיק לנגד עיניו את הזמן שבו נוצרה הנצרות, לעולם לא יתפוס את מהותה. ישו דיבר לעם ובישר את תורתו בתקופה, שבה הסית היהודי בכל הארצות למהפכה עולמית ובישר את "ממלכת המשיח". נגד תנועת המהפכה העולמית היהודית הזו היתה הנצרות הקדומה תנועת ההתנגדות הדתית הגדולה. ובכן, כפי שהיום היהודי מבשר לחסרי המושג ולמאמינים הלא יהודים אודות גן העדן הסובייטי, כך בישר לפני אלפיים שנה את "ממלכת המשיח המגיעה". כניגוד לכך הציג ישו את תורת "ממלכת השמיים, אשר בתוכנו". היא התפתחה תחת אותם חוקים, שתחתיהם יתפתח כעבור אלפיים שנה הנאציונל-סוציאליזם. בשנת 1925 הכריז אדולף היטלר, לאחר שחרורו מן הכלא בלנדסברג:
כאשר לתורת השקר המרקסיסטית-יהודית תקום תורה פוליטית מנוגדת, שתילחם באותה ברוטאליות, אבל תהיה אמיתית יותר, היא מוכרחה לנצח, גם אם לאחר מלחמה קשה ביותר.
אותו הדבר היה נכון לפני אלפיים שנה. מול התורה היהודית-תלמודית הוצבה התורה הנוצרית, ולבסוף היא ניצחה אותה לאחר המלחמה הקשה ביותר. כה איומה היתה באותה תקופה היהדות, שהיתה מלאה בחומר הנפץ של רעיון המשיח שלה, שבשלוש מהפכות עצומות, בשנת 68 לסה"נ, שנת 117 ושנת 134, היא ניסתה להפקיע לעצמה את השלטון העולמי. הכנעתה תבעה מיליוני מתים. זה שהיתה זו התורה הנוצרית, שבסופו של דבר השיגה ניצחון על היהודית, את זה יודע כיום היהודי הרבה יותר טוב מהלא יהודי. מכאן גם השנאה שלא תתואר של היהודים נגד כל דבר נוצרי עד ימינו אלה. לכן מגנה היהודי עוד היום, במה שמכונה "ספרי הדת" שלו, את ישו, את אמו, וכל דבר נוצרי בניבולי פה מזעזעים. לכן הוא שורף והורס את הכנסיות ומענה את הכמרים למות. אבל הגרוע מכל, שהיהודי מסכים להיטבל ושהוא מסתנן לכנסייה, כדי להרוס ולהשחית אותה מבפנים. זה הצליח לו ביסודו של דבר. הכנסייה הנוצרית על שני פלגיה [הקתולי והפרוטסטנטי] הינה כה מיוהדת כיום, היא כל כך מלאה באי-רוח היהודית, שאפילו עיוורים יכירו בתופעות ההרס הנוראות. הכנסייה הנוצרית קיבלה לשורותיה את בן השטן, את האנטיכריסט, את היהודי, וכעת מורידים אותה היהודים שאולה. כבר בתקופה המוקדמת ביותר החלו הטבלות היהודים. היהודי הסתנן לתנועה הנוצרית, הוא היה כומר מדומה, זאב בעור כבש. הוא הביא שחיתות וצביעות. הוא יצר ניכור בין הכנסייה לעם. הוא החריב אותה מבפנים, ובאמצעות הבולשביזם החריב אותה מבחוץ. אין זה אפשרי עוד לכנסייה לקיים את עצמה, או להתגונן נגד זה. חייבת היתה לבוא התנועה הנאציונל-סוציאליסטית. חייבת היתה לבוא תנועת האדם, שכבר בשנת 1925 כתב בספרו "מיין קאמפף" [מלחמתי]:
ליהודי חיים רק בעולם הזה, ורוחו כה זרה בפנימיותה לנצרות האמיתית, כפי שמהותו היתה זרה אלפיים שנה קודם לכן למייסד הגדול של התורה החדשה. בוודאי הוא לא עשה סוד מדעתו על העם היהודי, תפס, בשעת הצורך, גם את השוט, כדי לגרש ממקדש האדון את צוררי האנושות האלה, שגם אז כמו תמיד ראו בדת רק אמצעי לקיים עסקים. עקב כך בוודאי הוקע אז על הצלב.
(אדולף היטלר, מיין קאמפף, עמ' 336 [מראה המקום במקור]).
תנועתו של אדולף היטלר חייבת היתה לבוא. והיא תהיה זו, אשר נגד הבולשביזם, נגד תנועת המהפכה העולמית היהודית של היום תנצח. היא תהיה זו, שתגרש את צוררי האנושות מן המקדש. ממקדש המולדת ואולי בכלל ממקדש הבריאה. אם זה יקרה, אז תיאחז שוב בלב כל הגרמנים, בד בבד עם התורה הנאציונל-סוציאליסטית, נצרות הגונה טהורה מיהודים.
קרל הולץ
ואולי חטאו האמיתי של האוור היה שקרא הרבה מדי את כתבי הקודש הנוצריים, ופחות מדי את מיין קאמפף.
