"קראתי לא מזמן שסטלין שקל להקים ליהודים מדינה בחצי האי קרים. חשבתי שזה רעיון לא רע. כל דבר היה יותר טוב מישראל. אוגנדה, מדגסקר – כל מקום היה יותר טוב. תאר לעצמך אתכם במדגסקר. לו רק היה לכם אי משלכם."
אלפרד נוון דומונט, מו"ל שותף ב"הארץ", בראיון לארי שביט
התפרסם במוסף הארץ, 25.8.06
מחר ימלאו שבעים שנה לועידת ואנזה שהתקיימה ב-20 בינואר 1942 על שפת אגם ואנזה הסמוך לברלין. בראש הוועדה ישב ריינהרד היידריך, שמונה כמה חודשים קודם לכן לאחראי על "הפיתרון הסופי לשאלת היהודים". בועידה נכח אדולף אייכמן ואנשי אס-אס אחרים, והיא עסקה בסידורי העברת היהודים למזרח אירופה, כלומר באירגון השמדת היהודים. מוזר לומר זאת, אבל איננו יודעים מה היתה חשיבותה האמיתית של ועידה זו. כאשר התכנסה הועידה היתה כבר השמדת היהודים בעיצומה, וההחלטות נגעו לעניינים טכניים של אירגון ההשמדה כדי להקל על ביצועה, ולא לעצם ההשמדה, שאותה הגו הנאצים והחלו להוציא לפועל זמן רב קודם לכן. מן הסתם היו עוד הרבה ועידות ואנזה שאיננו יודעים עליהן. על זאת אנחנו במקרה יודעים ונמצאו מסמכים חשובים המעידים עליה, ויש המנסים להשתמש בעובדת קיומה כדי לתאר את השמדת היהודים כאילו לא תוכננה מראש אלא צצה ועלתה לאחר שתכניות נאציות אחרות לסלק את היהודים כשלו. אני משוכנעת בכך שהתכנית להשמדת היהודים קרמה עור וגידים זמן רב לפני המלחמה. העיתון "דר שטירמר" כתב זמן רב לפני המלחמה במפורש על הצורך בהריגת היהודים כדי שלא ישמידו את גרמניה. כאן אני מביאה תרגום שתי כתבות מעיתון "דר שטירמר" המקורב להיטלר, שתומכות באחת התכניות הראשונות להרחקת היהודים מגרמניה במטרה להביא למותם, תכנית מדגסקר, שעקב היות האי בשליטה צרפתית וקשיים אחרים לא הוצאה אל הפועל והוחלפה לאחר פרוץ המלחמה בתכניות השמדה אחרות, תחילה בצפון בליטא ולטביה ואחר כך במזרח בפולין, שבכך עסקה ועידת ואנזה. הכתבה הראשונה היא של עורך "דר שטירמר" יוליוס שטרייכר שהיה מקורב מאד באותם ימים להיטלר, והשנייה של אחד התועמלנים הנמרצים של העיתון קרל הולץ, שמסביר במפורש שהיהודי איננו אדם, אלא חיידק שיש להשמידו, ושדוקא משום שהעברת היהודים למדגסקר תביא למותם, יש להוציאה לפועל.
דר שטירמר, גיליון 1, נירנברג, ינואר 1938
מדגסקר
עם ראשית המהפכה האדומה בנובמבר 1918 ניצבו לפתע בכל העמדות החשובות במדינה יהודים. כך התגלה כלפי חוץ שלטון היהודים באותם ימים, שהתרחש מן הפנים החוצה.
אך רק יודעי דבר היו מודעים לסכנה שבהתרחשות הזו. עבור חלקו הגדול של העם הגרמני לא היתה למהלך זה כל משמעות. עבור העם הגרמני כבר הרבה זמן אין עוד בעיה יהודית. במשך תקופה מרקסיסטית-דמוקרטית-ליברלית חונך העם הגרמני שלא לראות עוד ביהודים בני גזע זר. הוא חונך לראות ביהודים את בני עמו ולפיכך להכיר בהם כשווים. כך יכול היה לקרות, שרוב העם הגרמני התייחס להשתלטות של היהודים ללא מודעות ובשוויון-נפש. בורות ואדישות אלה הביאו לתוצאה, שמקשה מאד על מלאכת ההפרדה האנטי יהודית שהחלה כעת.
אבל "דר שטירמר" הצליח מיד, למצוא את הפרצות הראשונות ולהוביל בתוך ומחוץ לתנועה הנציונלסוציאליסטית עשייה לאומית של חשיבה אנטישמית. מכיוון שהכרת היהודים נפוצה יותר ויותר בכל שכבות העם הגרמני והפכה כיום לנכס בר-קיימא, יכלה המדינה הנציונלסוציאליסטית לחוקק חוקים שיסיגו שוב את היהודים בבת אחת מהיתרון שהשיגו להם במירמה, כדי שהמצב הפנימי והחיצוני יתאימו לעת עתה.
אפשר היה לצפות מראש שגרמניה החדשה עם פעילותה האנטי יהודית תקומם את היהדות הבינלאומית ואת מדינות העבדים בעלות המשטרים הדמוקרטים המצייתות לה. (חיבור היסטורי שעומד לצאת עתיד לעורר את הנחישות והאומץ להעריך, בעזרת מה המדינה הגרמנית החדשה ידעה להתגבר על השנים הקשות לאחר תפיסת הכוח הנציונלסוציאליסטית).
אבל אפשר היה גם לצפות מראש, שהרייך השלישי עם החקיקה האנטי-יהודית, יהפוך בעתיד הנראה לעין לדוגמה לאותן מדינות שנזקקו רק לדחיפה, כדי ללכת בדרך דומה. מזמן חלפו הימים, כאשר בני העם היהודי יכלו לדבר ללא התנגדות, כשהאנטישמיות (שנאה נגד יהודים) הינה רק עניין של בני העם הגרמני. זה זמן רב התפשטה הכרת היהודים אל מעבר לגבולות הרייך השלישי וכבר הציתה התפוצצויות בעמים, שנחשבו לחסינים בעניינים אנטי יהודיים. לצד שנאת היהדות העולמית נגד כל דבר בלתי יהודי, צועדת כיום חזית של אותם עמים שזיהו בבולשביזם את פעולתה הרדיקלית של היהדות העולמית והחליטו כעת לעקור אותה על גזעה ושורשיה.
כמובן, דברים גדולים זקוקים לזמן כדי להתגבש. מי שמצפה להתגשמות המטרות האנטי-יהודיות האחרונות כבר בזמן הקרוב, אינו מכיר את תולדותיו של "היהודי הנצחי". אך מי שבהתפתחות התנועה האנטישמית בגרמניה החדשה רואה היווצרות התרחשויות גדולות לעתיד, הוא יודע, שאנו כבר חיים בזמן, שעשוי להביא הפתעות גדולות.
כאשר "דר שטירמר" דיבר על כך לפני מספר שנים, ששהות היהודים במושבה הצרפתית באי מדגסקר, הינה אפשרות לפיתרון בעיית היהודים, לעגו לנו יהודים וידידי היהודים והצהירו שזה בלתי אנושי. כיום כבר קנתה לה הצעתנו מהלכים בעולם המחשבות של מדינאי חו"ל. כך הודיעה העיתונות היומית, שבשיחות שניהל שר החוץ הצרפתי דלבוס בורשה, עלתה לדיון גם שאלת היהודים המעיקה מאד על העם הפולני. בין השאר דנו גם בזאת, האם אפשר אולי להעביר חלק מן העודף היהודי מפולין למדגסקר.
יהא אשר יהא: גרמניה החדשה נמצאת בדרך המובילה לפיתרון. ועם גרמניה המשוחררת ישתחרר גם העולם. שחרור מן היהודי הנצחי!
יוליוס שטרייכר
לצד מאמרו של שטרייכר, תחת הכותרת "הסוף", תמונת יהודי מבועת מסובב את הגלובוס, ומתחתיה השורות:
משבר קשה על היהודי נחת
הזמן החדש עושהו מפוחד
לא יועילו לא שקר לא כזב
הוא רואה את סופו בא עליו.
דר שטירמר, גיליון 38, נירנברג, ספטמבר 1938
החיידק Der Bazillus
היהודים אינם רוצים למדגסקר. הם אינם יכולים לשאת את האקלים.
יהודים הינם מזיקים וגורמי מחלות. שבכל עם שהם מתיישבים ומתפשטים בקרבו, הם מעוררים את אותן השפעות, שמעוררים חיידקים בגוף האדם. וכמו שגוף האדם מתגונן נגד החיידקים החודרים ומנסה להרחיקם, כך מתגוננים העמים הלא-יהודים נגד חדירת והתפשטות היהודים. לכל העמים כבר חדר היהודי. לכן בכל העמים הבעיה היהודית היא בעיה בוערת. בכל העמים גוברים קולות, שתובעים את הרחקת היהודים מן העמים הלא יהודים.
בזמני עבר קיימו עמים בריאים ומנהיגי עמים בריאים עם מזיקי העם הליך קצר. הם גרמו או לגירושם או להריגתם. בזמן הנוכחי מעורפלים וחולים מוחותיהם של הלא יהודים ממחשבת ה"הומניות", מ"אהבת אדם" לכאורה. היהודי הוא שהירוה את הלא יהודי בסחרחורת הומניות זו. אם מדברים כיום על כך, שחייבים להפריד ולהרחיק את היהודי כמזיק מקהילת העם, מגיעות מכל הצדדים טענות: "זו פגיעה בהומניות", "גם היהודי הוא אדם", "אי אפשר לפעול נגד היהודים בחוסר-אנושיות" וכיו"ב. כדי לסתום את פיותיהם של אותם חמורי הומניות וידידי יהודים מוסווים, הגיע אנטישמי חכם למחשבה, שצריך לשלוח את היהודים למדגסקר. מדגסקר הוא אי באוקינוס ההודי. הוא מיושב בדלילות ויש בו מקום לכל העם היהודי בעולם. לפני מספר שנים הופיע בהולנד חוברת בכותרת "מדגסקר?" שם נדונה אפשרות יישובה של היהדות הבינלאומית במדגסקר בפירוט וביסודיות. מאז התייחסו מדינות לא יהודיות יותר ויותר לרעיון זה ושקלו אותו. לפני זמן לא רב מונתה בפולין ועדה בראשות המיור לפצקי, לעסוק בבעיית מדגסקר. לוועדה השתייכו גם שני יהודים. שמם אלטר ודיק. גם השגריר הפולני בפריס, גראף שלפובסקי, התקשר כבר בשנת 1926 עם מושל מדגסקר באותם ימים, מרסל אוליביה, עקב בעיה זו. המיור לפצקי בדעה, שאפשר ליישב במדגסקר מספר גדול של יהודים.
אבל היהודים בדעה אחרת. היהודים אלטר ודיק הצהירו ב"יידישה רונדשאו" מן ה-31 בדצמבר 1937, שאין שום אפשרות במדגסקר להגירה המונית יהודית. דברים דומים הצהירו עיתונים יהודים בכל העולם. דברים דומים אומרים כל הארגונים היהודים וכל מנהיגי היהודים. האקלים, כך הם טוענים, איננו בריא, ולכן אי אפשר לצפות מן היהודים, שיהגרו למדגסקר. אם רוצים לשלוח יהודים למדגסקר, צריך לשלוח איתם כבר מיד ארונות מתים.
דר שטירמר יודע, מדוע היהודים מדברים וכותבים כך. את היהודי אפשר למצוא בכל העולם, במקום שבו אפשר לנצל ולרמות את הלא יהודי. אי אפשר למצוא אותו, במקום שבו חייב היהודי לקיים את עצמו בעבודתו שלו. שם "היהודי אינו יכול לשאת את האקלים". במדגסקר זה יהיה המקרה. במדגסקר חייב היהודי להתיישב. כלומר הוא יהיה חייב לעבוד את האדמה וחייב להתפרנס מעמל כפיו. לכן "אינו יכול לשאת את האקלים" ולכן כותבים העיתונים היהודים שליהודים הנשלחים לשם צריך "לשלוח גם ארונות מתים". היהודי מת יותר, כאשר הוא עובד ומרוויח ביושר.
בדיוק משום כך "דר שטירמר" בדעה, שבמהירות האפשרית יקחו את בעיית מדגסקר ויוציאוה לפועל. אז יחוה העולם את הפלא הכחול שלו. אז הוא יקבל הדרכה בשאלת היהודים, שתרפא אותו מיד מסחרחורת ההומניות שלו. אז יכירו העמים הלא יהודים, אם טרם עזבום כל הרוחות הטובות , מה ומי הוא היהודי. הם יכירו שהיהודי אינו "גם בן אדם", אלא הינו חיידק, טפיל, מזיק, חסר תועלת, גורם מחלות, שחייב להיות מורחק לטובת האנושות.
קרל הולץ
עוד תרגומי כתבות מ"דר שטירמר" ראה ברשימותיי:
האם ישו היה יהודי?
דר שטירמר על ליל הבדולח
