יום שישי, 8 במרץ 2019

פיוס ה-12, חותם הקונקורדט עם היטלר


הודעתו של האפיפיור פרנציסקוס שבעוד שנה יפתחו לחוקרים מסמכי הותיקן ממלחמת העולם השנייה איננה מעוררת בי כל שמחה. אינני יודעת מדוע מתעלמים בישראל מההקשר שבו נמסרה הודעה זו, באירוע לרגל שמונים שנה לבחירתו של אווג'ניו פאצ'לי לאפיפיור בשם הכהונה פיוס ה-12, אירוע שנועד לרומם ולפאר את זכרו של פיוס ה-12 על אפם וחמתם של מבקריו היהודים והאחרים, כאשר ההודעה על פתיחת המסמכים לעיון בעוד שנה מלווה באמירות של פרנציסקוס שבעבר מתחו על פיוס ה-12 ביקורת מופרזת מתוך דיעה קדומה, ואילו כיום מעריכים באופן מאוזן יותר את מעלותיו כרועה, תיאולוג, נזיר ודיפלומט. פרנציסקוס לא בא לקבור את פיוס ה-12 אלא להלל אותו, וכאלה יהיו מן הסתם המסמכים שיותרו לעיון. יתרה מכך, הכנסיה פועלת כדי להכריז על פיוס ה-12 כעל קדוש, ובכך לסלף כליל את האמת ההיסטורית על התנהלותה האמיתית של הכנסיה למול המשטר הנאצי.
ואכן אווג'ניו פאצ'לי, שבשנת 1939 הוכתר לאפיפיור בשם פיוס ה-12, היה קודם כל דיפלומט, מי שחתם ב-20 ביולי 1933, חצי שנה לאחר עלייתו לשלטון של היטלר, הסכם כנסייתי, קונקורדט כפי שהוא נקרא בשפת הכנסיה, עם אדולף היטלר. בטעות או שלא בטעות נכתב בעיתון "הארץ" כי הקונקורדט נחתם בשנת 1930 – טעות רבת משמעות, כי הקונקורדט לא נחתם לפני עליית היטלר לשלטון, אלא לאחריה, או ליתר דיוק – המשא ומתן על חתימת הקונקורדט נפתח באפריל 1933 ביוזמתו של היטלר והתנהל ואף נחתם על פי התנאים שהציב היטלר, וההסכם העניק לכנסיה הקתולית בגרמניה הכרה והגנה מצד השלטון הנאצי, תמורת הצהרת נאמנות של אנשי הכנסיה למשטר הנאצי. אי אפשר לפקפק בערכו התעמולתי של הקונקורדט לביסוס המשטר הנאצי בגרמניה, ובפרט באזורים הקתולים שלה. יש אף רמזים לכך שהסכם זה אף כלל הסכמה שבשתיקה לרדיפת היהודים והימנעות מביקורת עליה. כל זה קרה שש שנים לפני שפאצ'לי הפך לפיוס ה-12 והנהיג את הותיקן בימי מלחמת העולם השנייה והשמדת היהודים. על פי הודעת האפיפיור פרנציסקוס, המסמכים שייפתחו לעיון יהיו מתקופת כהונתו של פיוס ה-12 כאפיפיור, כלומר משנת 1939 ואילך, ולא מראשית כינונו של המשטר הנאצי. אף זו החלטה נכלולית למדי: כשפרצה המלחמה כבר היה מעמדו של היטלר בגרמניה מבוסס היטב, והוא לא נזקק לתמיכת הכנסיה כפי שנזקק לה וזכה לה מצד פאצ'לי והאפיפיור פיוס ה-11 בראשית שלטונו, שאז יכול היה הותיקן להשפיע השפעה חשובה, אילו בחר להיאבק בהיטלר ולהחרימו במקום לכרות איתו ברית ולסייע לו, כפי שעשה פאצ'לי בחתימת הקונקורדט עם היטלר. אילו התכוונה הכנסיה הקתולית לנהוג ביושר ולחשוף באמת את ההיסטוריה הלא מחמיאה שלה ביחס ליהודים, היה עליה לפתוח את החומר הארכיוני החל משנת 1933, ולחשוף את המגעים בין פאצ'לי להיטלר על חתימת הקונקורדט, מגעים שעשויים לחשוף את היחס האמיתי מצד פאצ'לי והותיקן להיטלר ולאידיאולוגיה הנאצית, וספק רב אם יחמיאו לתדמיתו של פיוס ה-12 ולתדמית הכנסייה.
לדברי פרנציסקוס כבר משנת 2006 מעיינים אנשי הותיקן במסמכי פיוס ה-12, והם כבר הגיעו למסקנות חיוביות לגביו, מה שאומר שכבר שנים בוחן הותיקן את המסמכים ודולה מתוכם את אלה שמחמיאים לפיוס ה-12, וקשה שלא לחשוד שרק מסמכים שמאירים את פיוס ה-12 באור חיובי יפתחו לעיון: למשל מסמכים שעוסקים בהצלתם של יהודים, בפרט ילדים יהודים, במנזרים. ידוע שפיוס ה-12 איפשר הצלת יהודים במנזרים, ובפרט ילדים יהודים, שנטבלו לנצרות וגודלו והתחנכו כנוצרים, ואחרי המלחמה עשתה הכנסייה הכל כדי שלא להחזירם לקרוביהם היהודים ולהשאירם בחיק הנצרות, ובחלק מן המקרים אף הצליחה בכך. גם לכך היה פיוס ה-12 אחראי, ודי בכך כדי למנוע הערכה חיובית של פועלו. אבל חשיבותו העיקרית של פאצ'לי היא בלגיטימציה שהעניק למשטר הנאצי בראשית ימיו, כאשר ניצל את רצונו של היטלר לזכות בלגיטימציה של הכנסיה הקתולית כדי לדאוג לאינטרסים של הכנסיה הקתולית בגרמניה ובכלל, וזאת כאשר יחסו של היטלר ליהודים כבר היה ידוע היטב, גם אם מעטים הבינו והפנימו באותם ימים שפניו להשמדה טוטאלית של העם היהודי.
הנאציזם הוא אידיאולוגיה נוצרית משיחית ומיסטית, שעל בסיס התפיסה הנוצרית של היהודים כרוצחי אלהים רואה את היהודים ככוח דמוני ששולט בעולם ומאיים להשמידו, ועל כן חייבים לחתור להשמדתו, תפקיד שהנאציזם ייעד לאומה הגרמנית ולהיטלר בראשה. הכנסיה הקתולית לא ביקשה להשמיד את היהודים אלא להמיר את דתם לנצרות, אבל השפה שבה דיבר היטלר, שפת הדמוניזציה של היהודים כאויבי המין האנושי השואפים לחסלו, צמחה מתוך הנצרות ולא הרתיעה את ראשי הכנסיה, שראו בשואת היהודים גם עונש על צליבת האלהים שהיהודים כביכול אחראים לה, וגם הזדמנות לנצל את מצוקת היהודים כדי להמיר את דתם לנצרות. בניגוד לציפיות הכנסיה, לא גרמה השואה להמרת דת המונית בקרב היהודים. היהודים קשי-העורף סירבו להבין שדתו של היטלר היא דת האמת. הם התעקשו לראות באושוויץ התגלמות של רוע שטני והסתרת פני האל, במקום לראות בו כבשן שיצרוף את חטאי היהודים שהתנכרו לאלוהי הנוצרים שהתגלם בבשרו של יהודי. רק לאחר השואה החלה הכנסיה הקתולית לנסות ולעצב את דמות עצמה כקורבן של היטלר, אבל בפועל היא היתה בת בריתו של היטלר ולא קורבנו. אווג'ניו פאצ'לי לא היה האחראי היחיד לשיתוף הפעולה המחפיר הזה, האפיפיור פיוס ה-11 נושא באחריות העליונה לקונקורדט המביש עם היטלר, אבל פאצ'לי בטרם היה לפיוס ה-12, היה מראשי אדריכליו של ההסכם, ואי אפשר לטהר אותו מאחריותו.

יום שני, 4 במרץ 2019

עלים עלים ורודים ורודים


רֹב מְהוּמָה בָּעִיר שׁוּשָׁן:
מִן הָאַרְמוֹן עוֹלֶה עָשָׁן
הַמֶּלֶךְ עַל כֵּס מַלְכוּתוֹ
מַקְטִיר עָלִים בְּמִקְטַרְתּוֹ.
עָלִים עָלִים
וְרֻדִּים וְרֻדִּים
הָעַם מֵרֹב עָשָׁן הָלוּם
וְאֵין כְּלוּם
כִּי לֹא הָיָה כְּלוּם.

וְהַמַּלְכָּה בִּלְּבוּשׁ רַב הוֹד
מֵרֶגֶל וְעַד רֹאש וָרֹד
וְתַּכְשִׁיטֵי זָהָב כְּתֻמִּים
גַּם צָמִיד, גַּם שַׁרְשֶׁרֶת תּוֹאֲמִים.
עָלִים עָלִים
וְרֻדִּים וְרֻדִּים
וְאֵין כְּנִיסָה לְלֹֹא תַּשְׁלוּם
וְאֵין כְּלוּם
כִּי לֹא הָיָה כְּלוּם.

לִפְנֵי הַשַּׁעַר הָרַכָּב
מַחֲנֶה אֶת מֶרְכֶּבֶת הַזָּהָב
וַעֲבָדִים פּוֹרְקִים כְּבֻדָּה:
וְרֻדִּים לַגְּבֶרֶת הַוְּרֻדָּה.
עָלִים עָלִים
וְרֻדִּים וְרֻדִּים
בַּמְּזָוֶה אוֹצָר בָּלוּם
וְאֵין כְּלוּם
כִּי לֹא הָיָה כְּלוּם.

משנכנס אדר מרבים בשמחה

יום רביעי, 27 בפברואר 2019

רוברט פרוסט / הדרך שלא נבחרה



רוברט פרוסט / הדרך שלא נבחרה


שְׁתֵּי דְּרָכִים הִתְפַּצְּלוּ בְּיַעַר מוּצָל
וְלֹא יָכוֹלְתִי בִּשְּׁתֵּיהֶן לִנְּסֹעַ, חֲבָל
וְחָנִיתִי שָׁם זְמַן רַב כָּל כָּךְ
וְהִבַּטְתִּי הַרְחֵק כְּכָל שֶׁאוּכַל
עַד שֶׁנִבְלְעוּ בַּסְּבָךְ.

בַּשְּׁנִיָּה אָז בָּחַרְתִּי, בְּחִירָה נָאָה
וְאוּלַי הַבְּחִירָה הַיּוֹתֵר טוֹבָה
כִּי שָׁם הָעֵשֶׂב מְאֹד גָבַה
אִם כִּי הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים, כָּךְ נִרְאָה
בִּילוּ אֶת שְׁתֵּיהֶן בְּמִדָּה דֵי שָׁוָה.

שְׁתֵּיהֶן עִם שַׁחַר כֻּסּוּ בִּצְּרוֹר
עָלִים שֶׁשּׁוּם צַעַד עוֹד לֹא הִשְׁחִים:
אֶת הַהִיא לְיוֹם אַחֵר אֶשְׁמוֹר!
אַךְ בְּיוֹדְעִי אֵיךְ דְּרָכִים מוֹבִילוֹת לִדְּרָכִים
פִּקְפַּקְתִּי הָאִם עוֹד אֵלֶיהָ אֶחְזוֹר.

עִדָּן וְעִדָּנִים מֵאָז
עוֹד אֲסַפֵּר וְאֵאָנַח:
שְׁתֵּי דְּרָכִים הִתְפַּצְּלוּ בְּיַעַר מוּפָז
וּבָחַרְתִּי בָּזוֹ בָּה רַק קֹמֶץ הָלַךְ
וְזֶה מַה שֶׁשִׁנָּה כָּל כָּךְ.  


יום שני, 25 בפברואר 2019

לא להיכנע לגזענות של נתניהו


ראיתי את יאיר לפיד מתראיין במוצ"ש אצל רינה מצליח, בעצם ראיתי רק חלק מהראיון, אבל זה הספיק בשביל להרגיז אותי, באיזו צורה עלובה הוא התפתל כשרינה מצליח שאלה אותו על הדברים הגזעניים כרגיל של נתניהו שהמפלגה של גנץ ולפיד תקים גוש חוסם לממשלת נתניהו יחד עם הערבים שרוצים להרוס את מדינת ישראל. יש רק תשובה אחת ראויה לגזענות המחליאה של נתניהו: להישיר מבט בעיניו ולומר לו שבדמוקרטיה, שמדינת ישראל מתיימרת עדיין להיות כזו, כל האזרחים הם שווים, ללא הבדל דת ולאום וגזע ומין, וזה גם מה שכתוב במגילת העצמאות, שנתניהו כנראה מעולם לא קרא, ואם קרא לא הפנים. צריך להישיר מבט בעיניו הממצמצות של נתניהו ולומר לו שבניגוד לו, שמתנכר לעשרים אחוז מתושבי ישראל, ומתייחס אליהם כאילו נוכחותם בכנסת בכלל לא לגיטימית, וכאילו ההשתתפות שלהם בבחירות היא איום, המפלגה של גנץ ולפיד רואה באזרחים הערבים חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית ושותפים בחיים הפוליטיים, ושבמקום לשריין בליכוד מקום לחבר כנסת מהבית היהודי שהתאחד לבקשת נתניהו עם מפלגת עוצמה לישראל, צריך לשריין לנתניהו מקום במפלגת "עוצמה לישראל", כי בגזענות ובשנאת הערבים שלו הוא מתאים להיות במפלגה של איתמר בן-גביר הרבה יותר מאשר במפלגה של מנחם בגין, או שפעם היתה למנחם בגין ואיננה עוד. והרי בני גנץ בעצמו אמר בנאום האיחוד שלו שהמפלגה שלהם מושיטה יד ליהודים וללא יהודים, וזה דבר שחשוב מאד לא רק להבטיח אלא לקיים, ולא רק בדיבורים אלא גם במעשים. צריך להסתכל לנתניהו בעיניים ולומר לו שלא מפחדים מההסתה שלו, ושמפלגה דמוקרטית אמיתית נותנת מקום וייצוג לכל חלקי האוכלוסיה, ולא רק ליהודים. אבל יאיר לפיד רק התפתל ורק חיזק את ההרגשה שזה באמת דבר נורא ואיום לשתף פעולה עם ערבים, ושצריך להתבייש בזה. שיתוף פעולה עם ערביי ישראל הוא מטרה שכל מפלגה הגונה ודמוקרטית באמת צריכה לשאוף אליו, וההאשמה של נתניהו שהמפלגות הערביות רוצות להרוס את מדינת ישראל היא עלילה. תושבי ישראל הערבים וגם הרבה מהערבים ברשות הפלשתינית ובעזה רוצים לחיות במדינת ישראל, כי החיים בה יותר טובים מאשר במדינות ערב, והם רוצים לקבל זכויות שוות לאלה של היהודים, ולא להרוס את המדינה, גם אם נתניהו לא מבדיל בין שני הדברים, כי הוא יותר מדי גזעני בשביל להתעניין מה הערבים באמת רוצים, במקום להחליט בשבילם מה שהוא רוצה ולהאשים אותם בכל דבר כולל בפשעים של היטלר. אילו המפלגות שמתנגדות לנתניהו היו אומרות בראש מורם ובפה מלא, כן אנחנו נשתף פעולה עם הערבים בשלטון ובחתירה לשלום עם המדינות השכנות, ובשיפור של השירותים במדינת ישראל ובדאגה לאיכות החיים של אזרחי ישראל, לא היה לנתניהו שום כוח, כי הוא כמו שאומרים בשפה החביבה עליו סוסון שמכיר תעלול אחד בלבד: להסית נגד ערבים ולהגיד שהיריבים שלו עוזרים לערבים ומשתפים איתם פעולה נגד ישראל, וההסתה הזאת עובדת רק אם מושפעים ממנה ומנסים להוכיח שההיפך הוא הנכון, כמו שיאיר לפיד ניסה בהתפתלויות שלו, ואם היה ליאיר לפיד אומץ לומר לנתניהו תתבייש בגזענות המכוערת שלך, אנחנו נהיה גאים לשתף פעולה עם אזרחינו הערבים לקידום מדינת ישראל, שהיא ביתם כמו שהיא ביתנו, נתניהו היה מאבד את כוחותיו כמו הקוסם בחתול במגפיים שנהפך לקוביות סוכר ונמס במים. אבל יאיר לפיד שאמר שהוא לא יישב עם הזועביז הוא בעצמו גזען, ולכן נתניהו יכול לכופף אותו. אם הוא היה דמוקרט גאה שבז לגזענים כמו נתניהו ולא היה מפחד ממנו ומההסתה שלו, לנתניהו לא היה שום כוח נגדו, וכל מה שנתניהו יכול היה לעשות זה להמשיך לרכב על הסוסון שלו, הסוסון שיודע רק להסית נגד ערבים ועוד להסית נגד ערבים, שזה סוסון די קטן למרחקים די קצרים.

יום חמישי, 21 בפברואר 2019

די לשנאה



רציתי לכתוב השבוע על ההתנהלות של נתניהו שתמיד חוזרת על עצמה בעיקרון: איך הוא אירגן לעצמו נאום בסנאט נגד הסכם הגרעין של אובמה, ופגע ללא תקנה ביחסים של ישראל עם המפלגה הדמוקרטית, שזאת המפלגה שרוב היהודים בארצות-הברית רואים בה את ביתם הפוליטי, ואיך הוא עוזר כל הזמן לראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן, שהוא אנטישמי ומכחיש שואה ומסית נגד יהודים וסילק את המנהל היהודי של מוזיאון השואה ומינה במקומו היסטוריונית מכחישת שואה שמקורבת אליו, אבל נתניהו כל הזמן מחמיא לו ואומר איזה ערכים משותפים יש לישראל ולהונגריה. כנראה הוא מתכוון לערכים המשותפים שלנתניהו יש עם אורבן: נהנתנות ושחיתות ופגיעה בשלטון החוק ובחופש הביטוי והסתה אנטישמית. וכל הבושה הזאת בשביל לעשות דבר דומה למה שהוא עשה כשהוא אירגן לעצמו נאום בסנאט נגד אובמה: בצורה די דומה הוא מארגן לעצמו חבורה של מנהיגי מזרח אירופה שמסוכסכים עם מנהיגי מערב אירופה כי המזרח אירופים פוגעים בדמוקרטיות השבריריות שהוקמו במדינותיהם אחרי נפילת ברית המועצות, ונתניהו מארגן אותם נגד מדינות מערב אירופה שהן לא אויבות שלנו, להיפך, אבל הן מותחות ביקורת על ההתנחלויות ועל העברת השגרירות לירושלים ועל מדיניות ישראל בעזה, ונתניהו שלא יכול לסבול שום ביקורת על שום דבר מארגן את מדינות מזרח אירופה האנטישמיות לעזור לו נגד מדינות מערב אירופה שמותחות עליו לפעמים ביקורת, וכדי שהמזרח אירופים יתמכו בו הוא מחמיא להם, למרות שהם פוגעים בדמוקרטיה ומעודדים אנטישמיות והכחשת השואה. ועכשיו הוא מכניס לכנסת את מפלגת עוצמה לישראל שהאנשים שלה לא רק גזענים ולאומנים אלא גם ביריונים ואלימים, ובשביל לא להפסיד את הקולות שלהם הוא משריין למפלגת הגג שהוא לחץ להקים עם כל פלגי הימין הלאומני מקום בליכוד שכנראה זה בכלל לא חוקי, כי אסור לאותו מועמד להיות גם מועמד במפלגת הבית היהודי וגם משוריין בליכוד כי אי אפשר לרוץ לכנסת בשתי מפלגות שונות: כל מועמד יכול לרוץ רק במפלגה אחת, שזה כאילו ברור מאליו, אבל לא לנתניהו. ומה שמשותף לכל המעשים האלה של נתניהו זאת הנכלוליות והכוחנות והזלזול בחוק ובטעם הטוב והפניית הגב לכל ערך מוסרי. ויש אנשים שמעריצים את נתניהו על כל הדברים האלה שהוא עושה דוקא בגלל שהם כוחניים ונכלוליים, אבל התוצאה של כל המעשים האלה היא פגיעה קשה עוד יותר ביחסים של ישראל עם מדינות אחרות וביחסים בין היהודים והערבים בתוך מדינת ישראל, ולא ברור מה התועלת של כל התככים והתעלולים שנתניהו עושה, אפילו לא ברור מה התועלת שלהם לו עצמו. לפעמים כבר נמאס לי לכתוב על נתניהו כמו שנמאס לי מנתניהו. אני שמחה מאד שבני גנץ ויאיר לפיד איחדו את המפלגות שלהם ושיש להם סיכוי להחליף את נתניהו. אני אצביע למר"ץ כמו שכתבתי, ואני מקוה שהיא תצליח, אבל אני בהחלט מאחלת למפלגה המאוחדת כחול לבן שתצליח להחליף את נתניהו ולפטור אותנו מעונשו. כל הכתבים בטלויזיה אמרו שהיום מתחילה מערכת הבחירות, ולכבוד זה כל מי שדיבר מהליכוד וכמובן נתניהו עצמו אמרו שגנץ ולפיד יסתמכו על קולות הערבים. בדיוק כמו בבחירות הקודמות המסר של הליכוד הוא שנאה לערבים. ואני אצביע למר"ץ כי יש להם רשימה משותפת עם ערבים ואני חושבת שיהודים וערבים צריכים לבחור לכנסת ביחד, כי בסופו של דבר כולנו צריכים לנסוע באותם אוטובוסים ולשכב באותם בתי חולים, ואפילו כשיורים טילים הם נופלים על כולנו, ולפעמים נהרגים ילדים יהודים בעוטף עזה ולפעמים נהרגים ילדים בדואים בנגב שאין להם מיגון שזה מרתיח אותי. כולנו חיים באותה ארץ וכולנו באותה סירה וכל מה שנתניהו יודע זה לשנוא ולהתחבר עם אנשים כמוהו שזורעים שנאה ומסיתים. אני יודעת שבחיים אין צדק, אבל אני מרגישה שמוכרח להיעשות צדק ושמוכרחים לנצח את נתניהו כי זה לא צודק שאיש כזה מנוול יהיה ראש הממשלה. מגנים את המפלגה המאוחדת של גנץ ויעלון ולפיד שאין להם אידיאולוגיה, אבל זה לדעתי עדיף בהרבה על אידיאולוגיה שכולה שנאה שהליכוד מפיץ לכל עבר, ולהילחם בפוליטיקה שכולה שנאה זו בהחלט מטרה ראויה, שראוי להתאחד סביבה.

יום שבת, 16 בפברואר 2019

שמאל זה מרצ


אחרי שראיתי את הרשימה של מר"ץ החלטתי שאצביע להם בבחירות הקרובות, גם אם יש לי כל מיני הסתייגויות. זאת תהיה פעם ראשונה, כי בעבר תמיד הצבעתי למפלגת העבודה, שאני כבר לא יכולה לסבול אותה, וזה לא רק בגלל אבי גבאי, שהגיע לעבודה כשכבר היתה בתהליך מתקדם של אובדן זהות ואובדן דרך, וזאת אחת הסיבות העיקריות שהוא הצליח להיבחר ליו"ר העבודה. כבר יצחק הרצוג ניסה לשכנע אותנו שאנשים כמוני הם שמאל קיצוני שלא שייך לעבודה, ומי שכן שייך הם ציפי לבני ויואל חסון, אנשים שהיו צמודים במשך שנים לאריאל שרון ובשר מבשרו של הליכוד. הדבר היחיד שאבי גבאי עשה שלא הצטערתי עליו בכלל זה שהוא זרק את ציפי לבני, למרות שזאת לא סיבה בשבילי להצביע עבורו, או עבור עמיר פרץ שחזר לעבודה אחרי שעזב את העבודה כשנבחר למקום שלישי ברשימת העבודה כדי להיות מקום שלישי ברשימת התנועה של ציפי לבני, שהתמוגגה מנחת מהנזק שהיא גרמה לשלי יחימוביץ', שלא הסכימה לתת לה להנהיג את העבודה במקומה. ציפי לבני נמצאת עכשיו בדיוק במקום שמגיע לה להיות בו ואני מקוה שהיא תישאר שם, ולגבי מפלגת העבודה לעומת זאת אני לא שמחה לאידה של המפלגה שבמשך עשרות שנים ראיתי בה את המפלגה הקרובה אלי ביותר, אבל אני כבר לא שם, ואני באמת מאחלת להם כל טוב, אבל אני רוצה לתמוך במפלגה שיש בה חבר ערבי וחבר דרוזי במקומות ריאלים, ושקוראת לעצמה מפלגת שמאל וגאה בזה, ואני מאמינה שגם הפעם מר"ץ תקבל לפחות חמישה מנדטים, ואני אשמח לתרום למטרה זו את קולי הצנוע, ואני חושבת שמפלגת העבודה צריכה להיענש על היחס שלה לזוהיר בהלול, למרות שהיא ממילא כבר נענשת כל כך הרבה שזה כבר לא באמת משנה. ואני מאד מקוה שמר"ץ תקבל לפחות ששה מנדטים, כדי שגם מהרטה ברוך שאני מאד מעריכה תהיה חברת כנסת, וכל חבר כנסת נוסף ממר"ץ שייכנס לכנסת ישמח אותי מאד כי הרשימה מאד ראויה בעיני, ואני חושבת שלא נכון לומר שזאת מפלגה רק של תל-אביבים, ודוקא אני בתור ירושלמית יודעת שמר"ץ תמיד השקיעה בבחירות לעיריית ירושלים, בעוד שמפלגת העבודה במשך שנים רבות ויתרה לגמרי על העיר ירושלים שעשירית מתושבי ישראל מתגוררים וחיים בה, ולא ניסתה בכלל לרוץ בבחירות העירוניות, למרות שבמשך שנים רבות קודם לכן זו היתה המפלגה ששלטה בעיר, ותרמה לה את ראש העיר המיתולוגי טדי קולק, אבל אחריו פשוט הפסיקה להתקיים בירושלים. מר"ץ תמיד נלחמה על עיריית ירושלים והצליחה להציב שורה של דמויות צבעוניות שטבעו את חותמן על חיי הירושלמים, וכל הכבוד לה על זה. אני קוראת כל הזמן מאמרים עם עצות הזויות למדי מה השמאל צריך לעשות כדי לחזור לשלטון, ואני חושבת שהשמאל לא צריך לעשות שום דבר כדי לחזור לשלטון, כי אם רוב העם ימני השלטון יהיה ימני וזה בסדר, ככה זה בדמוקרטיה. השמאל לא צריך לעשות שום דבר כדי להיות בשלטון אם אין לו רוב. אבל השמאל צריך וחייב להיות שמאל ולא לשנות את עורו ולא להתחפש ולא להתרפס, אלא להיות שמאל, שזה אומר שותפות אמיתית בין יהודים וערבים ובין גברים ונשים, וזה אומר סולידריות חברתית שמתבטאת בדאגה לחלשים, וזה אומר חתירה לשוויון בחקיקה ובמעשה, שזה אומר קודם כל לפעול לבטל את חוק הלאום המפלה ולעגן בחוק את הדרישה לשוויון, וגם את הזכויות הלאומיות של הערבים, שזה אומר קודם כל להחזיר את ההכרה בשפה הערבית כשפה רשמית במדינת ישראל, וגם לתת לזה ביטוי בשלטי חוצות ובפרסומים ממשלתיים, וגם להכיר בזכות של הפלשתינים למדינה שהבירה שלה היא מזרח ירושלים, כי גם להם יש רגשות לירושלים כמו שלנו יש, והרגשות האלה הם של כל העולם הערבי ואם לא נכבד אותם לא יוכל להיות שלום, ושלום זו המטרה העליונה שמדינת ישראל צריכה לקדש, ולא להגיד כל הזמן אין פרטנר אין פרטנר שזה מה שאומרים אנשים שלא רוצים להסתדר עם השכנים. ואני לא מסכימה שאם אתה באופוזיציה אתה לא משפיע. לכל דבר יש השפעה, ובעצם הצגת השקפת העולם שלך אתה כבר משפיע, כי אתה מרחיב את גבולות השיח, כמו שהאנשים שתומכים בטרנספר של ערבים משפיעים גם אם הם לא מייצגים את עמדת הממשלה, כי הם מניחים את הפשע של טרנספר על השולחן כאפשרות, וזה כבר משפיע. ודוקא בגלל שיש אנשים כאלה, השמאל צריך להניח על השולחן באומץ את האפשרות של הכרה במדינת פלשתינית וחלוקת ירושלים, ובעצם ההתעקשות על האפשרות הזאת, גם אם אין כוח פוליטי לבצע אותה, בעצם ההתעקשות על האפשרות הזאת וההצהרה עליה והחתירה אליה השמאל כבר משפיע השפעה חשובה מאד, כי הוא מונע מהימין להציג את הסרבנות שלו כאפשרות יחידה ובלתי מעורערת. כל ההישגים החברתיים החשובים התחילו ביחידים ויחידות שהניחו על השולחן את האפשרויות שנראו תחילה בלתי מתקבלות על הדעת: זכויות אזרח ליהודים, שחרור צמיתים ועבדים, זכות הצבעה לנשים, מדינה לעם היהודי. אברהם לינקולן בעצמו אמר להרייט ביצ'ר סטואו שכתבה את "אוהל הדוד תום": "את האשה הקטנה שחוללת את המהפכה הגדולה", כי כמו רבים אחרים גם הוא האמין שהזעזוע שהספר שלה גרם השפיע על מיליוני אנשים לתמוך בביטול העבדות, ואיפשר את הגשמת החזון הפוליטי שלו, והרצל היה אדם בודד שכתב מחזות וספרים, והוא הצליח להצית לבבות של רבים כל כך לציונות. רעיונות הם דבר חשוב מאד והאומץ להציג אותם ולהגן עליהם ולהלחם עליהם הוא העיקר ולא הכוח הפוליטי, שתמיד מגיע רק הרבה יותר מאוחר ולפעמים רק ביסורים וקורבנות. אני מאד מקוה שהשמאל יצליח יותר בעתיד, אבל קודם כל אני מקוה, שיהיה בכלל שמאל ושהוא תמיד יישאר שמאל, ומה שיקרה בעתיד כבר נחיה ונראה.

יום רביעי, 13 בפברואר 2019

הקבצנית


עכשיו יש ליד הפיצוציה קבצנית חדשה, אמריקאית. היא נאה למדי, עם שיער שחור גולש וביד שמאל היא מחזיקה קב. את יד ימין היא פושטת קדימה ומערסלת כדי לקלוט את המטבעות. אני לא יודעת אם היא מחזיקה את הקב כי היא נכה, או שזה כלי העבודה והסמל שלה, כמו שמלך אוחז בשרביט. היא מדברת רק אנגלית והיא ליטפה את אושר ואמרה לי שהיא מאד אוהבת כלבים ושיש לה כלבה. מעניין איך היא מטיילת עם הכלבה, או שמישהו אחר מטייל איתה. היה בשכונה אלטע זאכן אחד שהיה אוסף בגדים וחפצים ישנים בעגלת סופרמרקט ישנה, והיה לו כלב שהלך תמיד אחריו, אבל הוא לא היה נכה. מישהו מהפיצוציה הביא לקבצנית בקבוק של מים. הפיצוציה היא כבר מזמן לא פיצוציה אבל בשכונה עוד קוראים לה ככה, בגלל שהגלגול הראשון שלה היה פיצוציה, והשני מכולת גדולה למדי, שעדיין קראו לה הפיצוציה, ועכשיו היא הפכה לחנות גדולה ממש ויפהפיה. במדפים שפונים לחזית השקופה שלה סידרו פירות ומיצי פירות בשלל צבעי הקשת, וממש בכניסה יש כוננית מיוחדת עם המון סוגי פיצוחים, לפעמים אני רואה שתי בחורות או זוג צעיר יושבים ליד הדלפק ושותים או מלקקים גלידה, ואני תוהה אם צעירי רחביה אומרים לנערות שלהם: בואי נצא לפיצוציה, נשתה איזה קולה עם בוטנים. אני אוהבת להסתכל על המדפים הצבעוניים של הפיצוציה, אבל אני לא קונה שם הרבה והמוכרים שם לא מרוצים ממני. אם פעם אני צריכה משהו דחוף ונכנסת הם שואלים: מה קרה? את לא באה הרבה, והם שוכחים שכשהם עוד היו מכולת הם החליטו יום אחד שאסור להכניס כלבים ואמרו לי לא להיכנס עם הכלב, אז התחלתי לקנות בחנויות אחרות, שמרשים לי שם להיכנס עם אושר, או שיש מקום לקשור אותו בחוץ, ודוקא כיף לי לקנות בחנויות אחרות שלא שואלים אותי למה אני קונה מעט, ואני באמת קונה מעט, כי כמה כבר זקנה אחת וכלב אחד צריכים. אני קונה במכולת הקטנטנה ליד תחנת האוטובוס, שהיא כמעט קיוסק ושרון ואני קוראות לה "הפרחיות", כי פעם היה שם מוכר שתלה שלט "פרחיות אורז" ואני חשבתי שזה מוצר חדש בשוק עד ששרון הסבירה לי למה הכוונה. ואצל אלברט היה שלט: דרושותים עובדותים לעבודה במשמרות, ושרון שאלה: למה לא במשמרותים? הקבצנית החדשה יושבת עכשיו בכניסה לפיצוציה ומבקשת כסף מהעוברים ושבים, במיוחד מאלה שיוצאים מהפיצוציה, ולא יכולים להגיד שאין להם כסף, אם כי רובם משלמים בוודאי בכרטיס אשראי. אני נתתי לקבצנית חצי שקל, שזה לא הרבה, אבל היא לא התלוננה. היה פעם קבצן בשכונה שהלך הלוך ובכה עם ידו פשוטה קדימה, ואם נתנו לו מעט הוא ביקש עוד והתלונן, אז לא התחשק לי לתת לו יותר. קבצן צריך להסתפק במה שנותנים לו ולהגיד תודה, כי אף אחד לא חייב לו כלום, למרות שנינט מהמספרה שהיתה ליד הפיצוציה כשהפיצוציה עוד היתה באמת פיצוציה, אמרה לי שהיא תמיד נותנת, כי אמא שלה אמרה לה לתת למי שמבקש. אני דוקא לא תמיד נותנת, רק כשמתחשק לי, ולקבצנית החדשה נתתי כי היא חמודה ואוהבת כלבים. המספרה כבר לא קיימת, במקומה פתחו חנות ספרים, והסַפָּר שאני הולכת אליו עכשיו אמר לי שהיה לנינט שבץ ולכן היא סגרה את המספרה. זה מאד זיעזע אותי. אולי נינט היתה יותר מבוגרת ממה שחשבתי, כי היא היתה מאד מטופחת ונראתה כנראה צעירה בהרבה מגילה. ואולי השבץ זה בגלל שהיא עישנה הרבה, כשהיא לא סיפרה לקוחה היא תמיד עישנה סיגריה. כשנינט סיפרה אותי היא היתה מספרת לי הרבה על השכנה שלי שכבר מתה בגיל מאה ומשהו, שנינט היתה באה לספר אותה בבית כשהיתה רתוקה למיטה. השכנה הזאת אהבה לצבוע את שערה בשחור כהה מאד ולהתאפר איפור כבד, וכשניצן היתה ילדה קטנה היא אמרה לשכנה פעם: את יפה! וניקי התפוצצה מצחוק, כי היא חשבה שהשכנה נראית כמו מכשפה. פעם נינט סיפרה לי שהשכנה הזאת, שהיתה עורכת-דין, נסעה עם בעלה למלון ובלילה רצתה לרדת לשירותים והרצפה היתה מכוסה שמן לוהט שדלף מהרדיאטור שהיה שבור, והיא נכוותה קשה ברגליים וסבלה מאד, אבל אחר כך תבעה מהמלון הרבה כסף על מה שקרה לה, וחשבתי שבאמת אם נשרפות לך הרגליים עדיף כבר להיות עורך-דין שתובע הרבה כסף. אני מקוה שלעולם לא יקרה לי משהו כזה, ואני ממילא כמעט אף פעם לא לנה במלונות, כי אני מרגישה מוזר לישון במקומות זרים, והרבה פעמים בכלל לא מצליחה להירדם ומסתכלת כל הלילה על החושך בחלון. תמיד שמעתי אצל נינט כל מיני סיפורים מנינט ומהלקוחות. פעם מישהי אמרה שלשמעון פרס היתה מאהבת באמריקה, שהוא נסע אליה כל חודש לאמריקה. אולי זה נכון ואולי לא. אנשים מאד אוהבים לספר סיפורים על אהבות. למשל השכנה שלי מהקומה התחתונה שכבר לא בחיים, כשהשארתי לה פעם מפתח בשביל אחי, ואמרתי לה שהוא גבוה עם עיניים כחולות, היא אמרה אה זה אח שלך, חשבתי שזה חבר שלך, והבנתי שממש קלקלתי לה, כי סיפורי אהבים מסעירים את הדימיון, ואח צעיר שמבקר את אחותו הגדולה הרבה פחות. הסיפורים שאנשים הכי אוהבים לשמוע זה על אהבה, אבל החיים מספרים הרבה פעמים סיפורים לגמרי אחרים.